שופטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בירושלים, שרון לארי-בבלי ושירלי רנר, הורו השבוע על שחרורם ממעצר של 7 פעילי ארגון "אחים לנשק" שנעצרו במהלך אירוע של ניסיון לחסימת כביש ירושלים-ת"א (כביש מס' 1).
המשטרה טענה בדיוני הארכת המעצר, הן בדיון הראשון בבית משפט השלום והן בערעור למחוזי, כי בכוונת מפגיני אחים לנשק היה לגרור לכביש כלי רכב מושבתים (משטובות) שהוכנו מראש במקום. עוד טען נציג המשטרה כי בסמוך לכלי הרכב הוכנו גם חומרי בערה, במטרה להצית את כלי הרכב בעודם חוסמים את הכביש ובכך לעצור את התנועה למשך שעות ארוכות ולסכן את המשתמשים בדרך.
לדברי איש המשטרה בדיון בבית משפט השלום, "מדובר באירוע חמור מאוד שדרש התארגנות קבוצתית מבעוד מועד, הושקעו בו אמצעים רבים ואנשים רבים, ותכלית האירוע של הצתת הרכבים על כביש עורק ראשי הגורמת לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה… היא באופיה מסוכנות סטטוטורית. השוטרים במקום עצרו בגופם את הרכבים, כשהמטרה הייתה לחסום את נתיב התחבורה תוך כדי הצתת רכבים".
"הם הביאו רכבים שאנו קוראים להם משטובות", הוסיפו במשטרה, "אלו רכבים שהורדו מהכביש בצורה כזו אחרת, והביאו אותם למטרה אחת – להצית את הרכבים על הציר, ואנו למדים זאת מהכפפות, הקרשים וחומרי הבערה. הם אפילו החלו לגרור אותם, והשוטרים עצרו אותם בגופם. המטרה הייתה לחסום את הציר ולהצית את הרכבים".
סנגורם של העצורים, לעומת זאת, שלל את החשדות וטען כי לא הייתה כל כוונה לגרור את הרכבים לכביש ולהצית אותם כשהם על הכביש. המטרה הייתה להעמיד את כלי הרכב לצד הדרך וההפגנה כולה נועדה להיות הפגנה חוקית. מעט הדלק שהובא למקום אמור היה לשמש לטענתו לתדלוק הגנרטור שנועד לתת חשמל למיצג אותו ביקשו המוחים להעמיד בצד הדרך.
מפרוטוקול הדיון עולה כי השופטת לארי בבלי קיבלה את גרסת המפגינים, וקבעה כי הראיות שהוצגו בידי המשטרה לא מבססות את החשדות שהוצגו בבקשת המעצר. המשטרה ביקשה דחייה בשחרור לצורך ערעור על החלטת בית משפט השלום, ואכן ערערה על השחרור לבית המשפט המחוזי.
בדיון בבית המשפט המחוזי, קבל הטוען המשטרתי על היחס המקל למפגינים: "בשם הסיסמה של 'האחים לנשק', והמילים המכובסות הללו, הרשו לעצמם המשיבים לעשות את מה שעשו. חופש הביטוי וההפגנה אינם נותנים שום היתר לביצוע פעולות שלוחות רסן. חופש הביטוי אינו היתר להתפרעויות. הוא אינו היתר להסתה. הוא אינו היתר להמרדה. חופש הביטוי וההפגנה אינו מגן על החופש למנוע מיולדת/חולה, להגיע לבית החולים. הוא אינו אמור למנוע ממכבי האש להגיע למקום שריפה ואינו נותן את החופש לרסק את המנגנון לאכיפת החוק ולהביא לקריסתו. הוא אינו גם מגן על החופש לעצור את המדינה. קראתי את החלטת בימ"ש בעיון רב. לא ראיתי ביטוי בהחלטה כלפי האי-ציות לשוטרים, כלפי הדריסה שלהם".
בדבריו הוסיף הטוען המשטרתי וציטט אמירה משונה מאוד שנאמרה על ידי השופטת לארי-בבלי במהלך הדיון בבית משפט השלום, אך לא תועדה בפרוטוקול: "אומר גם, את הערת בימ"ש קמא, שאמר, ושלא נרשמה בפרוטוקול, שהוא לא רואה אנשים כאלה שאמורים לבלות בבית מעצר. ואני שואל את עצמי, מתוקף תפקידי ותפקידיי הקודמים יצא לי לחקור תיקים מן הסוג הזה, בכל גווני הקשת הפוליטית, דתיים ושאינם דתיים, יהודים ושאינם יהודים, ותמיד כשהגענו לצומת הזו – כשמדובר בעבירות כל כך חמורות – המשיבים נעצרו".
