סמל ראשון בצלאל דוד שעשוע, 21, מתל-אביב, היה לוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים. הותיר אחריו הורים, גלית ושי, אח ושלוש אחיות. בצלאל למד בבית הספר היסודי בתלמוד תורה אמרי דוד, ובתיכון במרכז החינוך התורני ידידיה בפתח תקווה.
הרב שמחה ברלינר היה המחנך של בצלאל בישיבת ידידיה במשך שנתיים, בכתה י' ובכתה י"ב. "בחור בולט מאוד, מוכשר, אהוב מאוד, שמח", מתאר הרב ברלינר את בצלאל. "הייתה חשובה לו תמיד ההצלחה וההתקדמות. עם השנים התבגר מאוד מבחינת אישיות, מידות טובות. מכיוון שהכרתי אותו בתחילת כתה י' ובסוף י"ב, ראיתי ממש כמה התבגר והתפתח, גרף של עלייה מתמדת. הוא לא נתן למורכבויות או קשיים להפיל אותו, אלא הפוך. צמח מהם. היווה ממש דמות של תלמיד שבנה את עצמו והצליח בזה".
לפני כחודשיים, הגיע בצלאל כחייל לביקור קצר בישיבה. "סיפר שהוא מאוד התחזק בנושא של שמירת שבת, תפילין, שאין יום שלא מניח תפילין. מאוד דיבר על הערכים שהתחזקו אצלו. הראה רצינות ובגרות. אני זוכר שכתלמיד, הוא מאוד אהב את השיר "י-ה אכסוף" בעגה החסידית. תמיד כשהייתה שירה משותפת, אהב לשיר אותו. בחור מאוד חם. ילד מיוחד מכל הבחינות. מוביל חברתי. כזה שהיה לו חשוב להבין, לדעת. לא תמיד היה לו קל, אבל לא נתן לקושי לעצור אותו".
משה בכר ששירת עם בצלאל, מתאר: "בחור עם חיוך שאי אפשר לשכוח, מצחיק בטירוף. קצת מפוזר, אבל עושה את העבודה. עושה מה שצריך. ילד שכולם אהבו". חברו של בצלאל, בניה, תיאר את דמותו: "בצלאל נכנס לחיים שלנו בבא"ח צנחנים, בחור קטן רזה שהחיוך לא עוזב אותו. כבר בהתחלה בצלאל בלט במיוחדות שלו, אין לו מעצורים, איש אמת, כנה, ישר, אי אפשר להתבלבל איתו.
"בצלאל היה בזנט יצוק בצוות, חבר אמיתי. כזה שכשאתה כבר באפיסת כוחות ולא מסוגל יותר, אתה יודע שאתה יכול להרפות שרירים ולדעת שהוא לא ייתן לך ליפול ויישאר איתך עד שתעמוד על הרגליים. בלחימה זה הכי בלט, בסיטואציה הכי הזויה של לחץ ואדרנלין וירי בזמן שכולם עם פרצופים נפולים הוא ידע כל פעם מחדש להרים את כולם ולרגע לא הראה שקשה. נשארנו עם חלק חסר בלב, אבל עכשיו שאתה למעלה בשולחן של הרציניים אני סומך עליך שתתקן את המצב, אוהבים ומתגעגעים".
הלווייתו של שעשוע תתקיים היום בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
