המשא-ומתן על עסקת חטופים בין ישראל לחמאס הואץ בשבועות האחרונים, בתיווך קטאר, מצרים וכמובן גם ארה"ב. לצד האישים המרכזיים האמונים על המשא-ומתן מהצד האמריקני – הנשיא ג'ו ביידן ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן – ראש ה-CIA, ויליאם (ביל) ברנס, ממלא תפקיד מרכזי ומייצג את הממשל בפגישות ברחבי המזרח התיכון. לצד הנוכחות הענפה של ביידן ובלינקן בשיח הישראלי, נותר ברנס כדמות אנונימית למדי בקרב הציבור בארץ.
אלא שזוהי לא הפעם הראשונה שברנס מעורב בענייניה של ישראל, בעיקר בשנים האחרונות. יצאנו לגלות את קורותיו של ויליאם ברנס, אחד הבכירים והמקורבים לביידן בממשל האמריקני וכיצד ההיסטוריה האישית שלו ותפיסותיו משפיעות על תפקידו כמנהל המשא-ומתן לעסקת חטופים.
אצלנו בשכונה
בינואר 2021, מינה ביידן את ברנס לראש ה-CIA, סוכנות הביון האמריקנית שאחראית על ענייני המודיעין והביטחון מחוץ לגבולות ארצות-הברית, או במילים אחרות: המקבילה האמריקנית למוסד.
על פניו, מעורבותו של ברנס במשא-ומתן שבין ישראל לחמאס טבעית. הוא מגיע מהגרעין הקשה של עולמות הדיפלומטיה לאחר שעבד בשירות החוץ של ארה"ב במשך 32 שנים במגוון תפקידם, כגון: סגן שר החוץ, שגריר ארה"ב בירדן, עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח-התיכון וצפון אפריקה, שגריר ארה"ב ברוסיה ותת-מזכיר המדינה. הרקורד הדיפלומטי שלו מרשים ביותר ובמסגרת עבודתו בתחום זכה בשלל אותות ופרסים מטעם מכונים שונים לחקר מדעי המדינה.
עוד בראשית שנות האלפיים דרכיהם של מדינת ישראל וברנס הצטלבו, כאשר האחרון היה דמות מפתח בניסיון האמריקני להביא לרגיעה באירועי האלימות של האינתיפאדה השנייה. הסכם הפסקת האש שהביא ברנס לא הביא לתוצאה המיוחלת והפיגועים המשיכו. ברנס היה מעורב גם במגוון עניינים ואירועים במדינות האזור. הוא היה שותף לתמיכה האמריקנית באחים המוסלמים במצרים באותה תקופה שהובילו נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה וסגנו, ג'ו ביידן ונטל חלק מרכזי בגיבוש מבצע "שחר האודיסיאה", המתקפה הצבאית על לוב ב-2011.
הקונסול הישראלי בארצות-הברית לשעבר, יורם אטינגר, אף טען כי ברנס היה חלק מממסד מחלקת המדינה שראה בסדאם חוסיין בעל-ברית והבהיר לנשיא עיראק דאז, כי ארה"ב לא תתערב בסכסוך שלהם עם כווית ובכך העניק בשוגג אור ירוק לפלישה לכווית באוגוסט 1990 ולמלחמת המפרץ.
בשנת 2015 נחתם הסכם הגרעין בין איראן לבין חמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם, ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת. את התהליך שהוביל לבסוף לחתימה על ההסכם החלה ארה"ב מול איראן באופן סודי עוד במארס 2013. מי שהובילו את המשא-ומתן שנערך במחשכים היו ברנס ומי שהיה אז היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא וכיום הוא היועץ לביטחון הלאומי האמריקני, ג'ייק סאליבן. כזכור, בשנת 2018 הודיע הנשיא בשעתו והמועמד לנשיאות כיום, דונלד טראמפ, על פרישת ארה"ב מההסכם, פעולה שזכתה לתמיכה מצד נתניהו.
מאז 2015 ועד למינויו לראשות ה-CIA, שימש ברנס כנשיא קרן קרנגי לשלום בינלאומי. אגף המזרח-התיכון של הקרן רווי במאמרים אנטי-ישראלים וממשיכה להתנגד להגדרתם של האחים המוסלמים כארגון טרור. כך למשל נכתב במאמר שעלה בתקופת ברנס באתר הקרן בתגובה להגדרת האחים המוסלמים כארגון טרור בשנת 2019: "זו תהיה הפעם הראשונה שממשל אמריקני הכריז שמיליוני מוסלמים הם טרוריסטים… הגדרתם כארגון טרור יסיר כל העמדת פנים שלארצות הברית יש אפילו אינטרס חולף בתמיכה בדמוקרטיה הערבית… משמעות השינוי תהא שארה"ב, המנהיגה לכאורה של העולם החופשי, לא רק תעלים עין מדיכוי – וזה לא חדש – אלא תעניק לו חיזוק רשמי".
אשליות
אם התכונה הבולטת ביותר בדמותו המקראית של אברהם הייתה האמונה, התכונה הבולטת של ברנס ביחס להסכמי אברהם הייתה כנראה חוסר אמונה.
ב-2019 כתב מאמר לוושינגטון פוסט שכותרתו: "עסקת המאה של טראמפ לשלום ערבי-ישראלי שוגה באשליות".
במאמרו כתב כי עסקת המאה תהווה הספד לפתרון שתי המדינות, הפתרון היחיד עבור ישראלים ופלסטינים, בעוד הטענה המרכזית שלו הייתה כי ניתן להגיע לשלום במזרח-התיכון ללא הסדר מדיני עם הפלסטינים. הוא האשים את הממשל האמריקני באימוץ האידיאולוגיה של הימין הישראלי. הוא ביקר את הממשל גם על העברת השגרירות לירושלים, סגירת הקונסוליה במזרח ירושלים, מתן הסכמה להרחבת ההתנחלויות ועוד.
ברנס הוסיף כי מפתה לחשוב שאיבה משותפת כלפי איראן וטרוריסטים ערבים-סונים תיתן למדינות ערביות תמריץ לעבוד עם ממשלת ישראל הנוכחית, אך ש"אין סיכוי שהן יציעו תמיכה רצינית בכל תוכנית שלום שאינה כוללת דרך אמינה להקמת מדינה פלסטינית". הוא אף ציין ספציפית את ירדן וסעודיה כמדינות שהסכמי אברהם ללא הסדר הנוגע לפלסטינים ידחק אותן להיות כנגד הממשל האמריקני המחזק את הדיכוי הישראלי. מעניין אם נזכר בדברים שכתב בזמן שלצד ארה"ב, סייעו סעודיה וירדן להדוף את מתקפת הטילים האיראנית בחודש שעבר.
קצת יותר משנה לאחר פרסום המאמר עמדו על מדשאת הבית הלבן טראמפ, נתניהו, שר החוץ של איחוד האמירויות הערביות, עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן ושר החוץ של בחריין עבד א-לטיף א-זיאני וחתמו על הראשון מבין סדרת ההסכמים ההיסטורית.
לייצב את הספינה
לדעת רבים, יחסו הספקני של ברנס להסכמי אברהם נובע מאופיו ותפיסת העולם הכוללת שלו. ברנס מתואר כאדם סולידי שבראש מעייניו לייצב את הספינה כאשר היא בטלטלה, לא ממהר להניע מהלכים גדולים לטוב ולרע וברירת המחדל שלו היא איפוק צבאי והתנגדות ליוזמות להפלת משטרים רצחניים.
לברנס מגיע הרבה קרדיט על עסקת החטופים שהתקיימה בנובמבר, אותה הציל מקריסה מספר פעמים, כאשר גם הפעם הוא אחד הגורמים המרכזיים שדוחפים לעסקה. עם זאת, העסקה ההיא הייתה פשוטה בהרבה ממגוון סיבות, בין היתר העובדה שלפחות במידה חלקית חמאס חיפש להיפטר מהחטופים שהיוו אבן ריחיים על צווארו בקשר עם דעת הקהל, הפערים בין מצבו של חמאס ומצב הרצועה בכלל בהשוואה להיום ועוד.
נשאלת השאלה האם גם במשא-ומתן שבו עמדות הצדדים רחוקות כמרחק רפיח מוושינגטון, יספיקו הכוונות הטובות של ברנס כדי להפוך אותו לאדם המתאים למשימה והאם גם הפעם, כאשר ישראל מתמודדת מול ארגון טרור רצחני וברברי מאין כמותו, מגיע ברנס לשולחן המשא-ומתן ממקום סולידי, אולי אף אפולוגטי.
