יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ד יתחיל ביום ראשון, כ"ז בניסן (5 במאי) בשעה 20:00, בטקס ביד ושם, ויסתיים ביום שני בשעה 20:00, בטקס שייערך בקיבוץ לוחמי הגטאות. בניגוד ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בליל יום השואה לא נשמעת צפירה – ובבוקר נשמעת צפירה בת שתי דקות, בשעה 10:00.
על פי החוק, בליל יום השואה (מהשעה 19:00 ביום ראשון בערב ועד השעה 6:00 ביום שני בבוקר) נסגרים מקומות שמתקיימים בהם "עינוגים ציבוריים" – הצגות תיאטרון או קולנוע, קונצרט, מועדונים, אולמות שמחות, מופעי מחול, ריקודים, משחקי ספורט וכיוצא באלה. נוסף על כך, נסגרים מקומות בילוי כגון בתי קפה, מסעדות, ברים, חדרי כושר וגם חנויות לממכר גלידה וכדומה.
ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עצמו, מהשעה 6:00 בבוקר ועד השעה 20:00, נסגרים רק מקומות "עינוגים ציבוריים". בתי קפה וכדומה פתוחים כרגיל (אך מפעילים מוזיקה שקטה).
אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ד, יהיו בסימן "רְאו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושִברה", בין השאר בשל ציון שמונים שנה לשואת יהודי הונגריה, וכמובן בצילה של המלחמה המתנהלת ושל מאורעות ב-7 באוקטובר.
באתר "יד ושם" נכתב: "ערב מלחמת העולם השנייה היו קהילות ישראל בשטעטלעך ובמלאח, בכפרים, בעיירות ובערים, במזרח ובמערב, עשירות במוסדות פילנתרופיים, במפלגות, בארגוני שדולה ועזרה הדדית, בגופי ייצוג אל מול השלטונות וכלפי החברה הלא־יהודית, באיגודים מקצועיים ובארגוני מהגרים של יהודים, ופרחו בהן שלל מוסדות חינוך ותרבות, תנועות נוער, ארגוני ספורט, ספריות, עיתונים, תיאטראות, תזמורות ומקהלות. העושר הזה התקיים לצד המוסדות המסורתיים – בתי כנסת, בתי דין, מקוואות, חדרים ותלמודי תורה, בתי מדרש, חברות גמילות חסדים וחברה קדישא. מסע הרצח הטוטלי של היהודים המיט חורבן גמור על אלפי קהילות בשטחי הכיבוש הגרמני ברחבי אירופה וצפון אפריקה; עם היהודים עצמם נמחקו גם הקהילות, רבות מהן נמחו כליל.
העולם היהודי שלאחר השואה מצא עצמו במציאות חדשה: מיליוני יהודים נרצחו ועם מותם נהפכו תרבות עשירה ומוסדות קהילתיים ותיקים לזיכרון. במקומות רבים התגייסו הניצולים, ככל שיכלו, לשקם את הקהילות ולחדשן. בישראל ובמקומות אחרים שאליהם היגרו הניצולים התאגדו רבים מהם בלַנדסמַנשַפטים, ועָדים של יוצאי קהילה, שהיוו קהילת זיכרון גם שנים ארוכות לאחר שמרבית בני הקהילה נרצחו, מוסדותיה חרבו ושרידיה התפזרו ברחבי תבל. מאות קהילות שחרבו זכו למצבות זיכרון במתכונת של ספרי יזכור, מפעל עצום ממדים שיזמו ניצולי שואה ויוצאי הקהילות שעזבו לפני מלחמת העולם השנייה כדי להנציח את אחד מן המאפיינים המפוארים בתולדות העם היהודי – הקהילה".
