מאז שפרצה המלחמה בעזה ובגבול הצפון, הפכו האוניברסיטאות בארצות הברית למוקד מחאה אנטי־ישראלית, הכוללת גם גילויי אנטישמיות ואלימות כלפי סטודנטים יהודים. אחת הבכירות שבהן היא אוניברסיטת קולומביה בניו־יורק, שחזרה השבוע לכותרות בשל החרפת צעדי המוחים, תוך איבוד שליטה מוחלט מצד הנהלת המוסד.
המחאות האנטי־ישראליות והאנטישמיות התפשטו השבוע בקריות האקדמיה האמריקנית, ולא רק בקולומביה. ביום שני נעצרו יותר מ־150 מפגינים באוניברסיטת ניו־יורק (NYU) הסמוכה לקולומביה, ובימים האחרונים הופיעו מאהלים דומים גם בקמפוסים אחרים, כולל הרווארד, ייל – שבה נעצרו 47 סטודנטים ביום שני – ואוניברסיטת בראון. הן התפשטו גם מחוץ לליגת הקיסוס, לאוניברסיטאות מישיגן וטאפטס, למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), לאוניברסיטת צפון־קרוליינה בצ'אפל־היל, לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי ולאוניברסיטת מינסוטה, שבה שמונה סטודנטים וחבר פקולטה נעצרו ביום שלישי. קמפוס הומבולדט במכון הפוליטכני של קליפורניה הודיע שייסגר עד יום רביעי לאחר שמפגינים אנטי־ישראלים "כבשו" בניין באוניברסיטה ביום שני.
בקולומביה המהומה החלה כבר ביום חמישי שעבר, 18 באפריל. יותר ממאה סטודנטים נעצרו והושעו לאחר שהשתלטו על מתחמים שלמים באוניברסיטה והקימו אוהלים במדשאת הקמפוס במהלך הפגנה פרו־פלסטינית. יום לפני המהומה הגיעה נשיאת האוניברסיטה מינוש שפיק לשימוע בקונגרס, וננזפה בידי מחוקקים רפובליקנים שאמרו שהאוניברסיטה היא ממוסדות החינוך הגרועים ביותר בטיפול באנטישמיות ובגילויי שנאה לאחר טבח 7 באוקטובר.
שפיק ביקשה ממשטרת ניו־יורק להיכנס לשטחי האוניברסיטה ולפרק את מאהל הסולידריות עם עזה שהסטודנטים הקימו באמצע המדשאה. לאחר מכן החלה האוניברסיטה להנפיק הודעות השעיה זמנית נגד הסטודנטים המוחים, שהואשמו ב"התנהגות משבשת, הפרת חוק, הפרת מדיניות האוניברסיטה, אי ציות, ונדליזם או נזק לרכוש, וגישה או יציאה בלתי מורשית", לפי עיתון הסטודנטים במוסד האקדמי.
אך המאהל שפורק צץ מחדש במרכז הקמפוס הראשי בקולומביה. המוחים קראו לאינתיפאדה, שרפו דגלי ישראל וצעקו לעבר סטודנטים יהודים "חזרו לפולין", ו"זכרו את 7 באוקטובר, כי זה יקרה שוב". סטודנט יהודי נפגע בראשו מיידוי אבנים.
במקום לפעול נגד המתפרעים החליטה שפיק לנהל איתם משא ומתן, עד שהסכימו שמשתתפים מבחוץ לא יורשו להשתתף במחאת הסטודנטים. בתמורה האריכה שפיק את המועד האחרון לפירוק המאהל, שנקבע בתחילה ליום רביעי בחצות, ב־48 שעות נוספות. שלשום אחר הצהריים האזור היה חסום ונעול, והכניסה הותרה רק לבעלי כרטיס סטודנט. מסביב למתחם הוצבה אבטחה כבדה. מאחד השערים העבירו בני משפחה מוצרי מזון למתבצרים בפנים. "האווירה פה היום רגועה, בלי עימותים ובלי אלימות, וכולם מחכים לראות איך הדברים יתפתחו", אמר לי אחד מאנשי התקשורת הרבים שמסקרים את האירוע.
בשל התקיפות נגד יהודים ביקש רב האוניברסיטה אלי ביוקלר מהסטודנטים היהודים להימנע מלהגיע לקמפוס מחשש לשלומם, אך ארגון הסטודנטים היהודי הלל ערך כמתוכנן את סדר הפסח השנתי שלו. "המצב פה פשוט בלתי נסבל, אנחנו סובלים מגזענות והפחדה. אופן פעולת ההנהלה פשוט נוראי", מספרת דנה, סטודנטית יהודייה אמריקנית שגדלה בלוס־אנג'לס להורים ישראלים. היא מסיימת בקרוב את השנה השלישית לתואר באדריכלות: "ביום שני הייתי אמורה להציג את אחת מעבודות הגמר שלי, שעבדתי עליהן במשך שבועות. בשתיים בלילה, בין ראשון לשני, הגיעה הודעה מנשיאת קולומביה עם המלצה לא להגיע לבית הספר בשל החשש לשלומנו, והמצגת בוטלה".
אחת הסיבות להודעת נשיאת קולומביה הייתה עצומה שהגישו מאות סטודנטים במגמת האדריכלות, שקוראת לאוניברסיטה לנתק את הקשר עם מוסדות ישראליים ולא לתת לישראלים להצטרף לאוניברסיטה, לאות הזדהות עם פלסטין. "כמה מהחותמים הם חברים שלי, שלא מבינים בכלל על מה הם חתמו", אומרת דנה, "אני לא יכולה להסתכל להם בעיניים יותר. אני לא מרגישה בנוח ללכת עכשיו בקמפוס. כולם עוטים כאפייה, ואני פוחדת שיש להם כלי נשק. מופעלת כלפינו בריונות, בעיקר מצד סטודנטים שחורים, אף שהם מכירים היטב את תחושת המיעוט".
רבים מהסטודנטים עברו ללמוד באופן מקוון. "נותנים לנו גם הקלות במשימות, אבל כשאנחנו לא מופיעים לשיעור הם מנצחים וזאת המטרה שלהם – שלא נבוא ושלא נצליח", טוענת דנה, "אני לא יודעת איך אסיים את התואר. אם המצב יחריף, אשקול לעזוב. כבר בסמסטר הקודם הרגשתי לא בטוחה ועזבתי את המגורים בקמפוס. כרגע החברים היחידים שלי הם חמשת תלמידים היהודים בפקולטה, ואולי עוד שלושה שמתעניינים בשלומי".
דעת הקהל
יושב ראש בית הנבחרים מייק ג'ונסון, שביקר בקולומביה שלשום, קרא להתפטרותה של שפיק. בריאיון לרדיו אמר ששפיק היא "מנהיגה חלשה וחסרת כישרון", ש"לא יכולה להבטיח את שלומם של סטודנטים יהודים". "האם מצופה מהם להימלט על נפשם ולהישאר בבית?", תהה ג'ונסון.
גם חבר הקונגרס הדמוקרטי מניו־יורק ריצ'י טורס, ידיד ישראל, אמר ששפיק מסרה את "השליטה בקולומביה לשוליים אנטישמיים". "אם אינך יכולה להבטיח את שלום תלמידייך, אין עניין שתשמשי כנשיאה של אוניברסיטה כלשהי, שלא לדבר על המוסד שאלכסנדר המילטון התחנך בו", אמר טורס, "אוניברסיטת קולומביה לא זקוקה לפייסנית אנטישמים, אלא למנהיגה שתילחם בבהירות מוסרית נגד אנטישמיות". נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ספג ביקורת לאחר שאמר ביום שני שהוא מגנה את ההפגנות האנטישמיות, ו"גם מגנה את מי שלא מבין מה קורה עם הפלסטינים". המועמד הרפובליקני לנשיאות, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, אמר ביום שלישי: "קולומביה צריכה קצת כוח, קצת אומץ להישאר פתוחה. זה מטורף, כי זה אומר שהצד השני מנצח".
ג'ון, אוונגליסט נוצרי רפובליקני, עמד אתמול מול הקמפוס ונשא שלט שקורא לארצות הברית להפסיק לממן את ישראל. "הגעתי לכאן היום כי אני מתנגד נחרצות לביקור של מייק ג'ונסון, דובר בית הנבחרים, שהגיע למחות על פעילות המפגינים ולתמוך בישראל", הוא מסביר, "ארצות הברית צריכה לשחרר את עצמה מהלובי הישראלי. אני לא קשור למזרח התיכון, וכאמריקני אני לא רוצה שהמדינה שלי תהיה מעורבת בישראל או בשום מדינה אחרת בעולם. ההנהגה צריכה להחזיר את כל החיילים שלנו הביתה, להפסיק לתמוך במדינות אחרות, ולבטל את כל הסנקציות הכלכליות. בניגוד למה שחושבים אצלכם, יש רבים בתנועה שלנו שחושבים כמוני". ביקשתי את תגובתו לאנטישמיות ולאלימות כלפי יהודים בקמפוס. "אאמין בזה כאשר אראה את זה קורה במו עיניי", הוא אמר. כשהתעקשתי, הוא קבע: "אני לא תומך בקריאה להרג יהודים". השיחה הסוערת בינינו משכה לא פחות משבעה שוטרים שנזעקו להרגיע את הרוחות.
המחאה האנטי־ישראלית משכה הרבה ניו־יורקרים שלא מבינים באמת במה מדובר. סובה, בחור קוריאני בשנות השישים לחייו עמד ליד אחת הכניסות עטוף בדגל וכאפייה, מוצרים שהפכו כאן לאחרונה למבוקשים ומצליחים מאוד. "האמת שאני לא יודע הרבה על הנושא", מודה סובה, "הייתי ילד בזמן מלחמת קוריאה, אני מרגיש צער שהרבה אנשים מתים, ובאתי להראות הזדהות וסולידריות". כשניסיתי לתת לו מעט רקע היסטורי, הוא התחמק ומיהר להיעלם מהאזור.
הנוכחית הפרו־פלסטינית מסביב לקמפוס דומיננטית מאוד. חלק מהנוכחים סירבו לדבר איתי לאחר ששמעו מהיכן אני מגיע, אבל לן, יהודי אמריקני שלבש חולצה עם כיתוב תמיכה בישראל, הסכים לשוחח איתי. "אני מגיע לכאן פעמיים ביום כי אנחנו חייבים להראות נוכחות, גם של אדם אחד או שניים, מול התעמולה, הצעקות והשקרים שלהם", הוא אומר. הכלב שהוא מוליך לצידו מעוטר גם הוא בצבעי דגל ישראל. "מישהו צריך לייצג אותנו כאן, ובמקרה הזה זה אני", הוא אומר, "אני לא אוהב שממחזרים את מנטליות השטעטל העתיקה ממזרח אירופה. יהודים שפחדו נשארו אז בכפרים הקטנים שלהם. הם חשבו שאם יהיו שקטים, הדברים לא יחמירו. זאת התנהלות שתמיד הוכחה כלא נכונה.
"חשוב להראות את הנוכחות שלנו כאן באופן מאורגן, בדיוק כמו הצד השני. אין בי שום חשש להיות כאן. כמה פעמים עשו לעברי תנועות מגונות, צרחו כל מיני דברים. מישהו ניסה ליצור עימות אלים, אבל המשטרה עצרה את זה מיד. אני אמשיך להגיע".
אחת הפעילות הפרו־פלסטיניות שהסכימה לדבר איתי היא פרופסורית ממישיגן ששמה סועאד. היא מרצה לגזע, דת ותרבות פופולרית, שנמצאת בעיר לצורכי מחקר. "אני חושבת שכל מי שאני מכירה הוא פרו־פלסטיני, אבל מעולם לא שמעתי מישהו שהוא פרו־חמאס או תומך במעשים שהתרחשו ב־7 באוקטובר", היא טוענת, "גם לא שמעתי שיהודים פוחדים לבוא לאוניברסיטה. אני יודעת בוודאות שחלק מהסטודנטים במאהל בקמפוס הם יהודים לא ציונים, שתומכים בפלסטינים. ממה שאני יודעת, כל הפעילות פה היא לא נגד יהודים אלא נגד הציונים".
פרופ' שי דוידאי, מרצה ישראלי בבית הספר למנהל עסקים בקולומביה, הפך לאחר 7 באוקטובר לאחד מתומכי ישראל המובילים בקמפוס. "ארגון טרור השתלט על האוניברסיטה", צייץ הפרופסור לאחר ההקמה החוזרת של עיר האוהלים. דוידאי, שהגיע השבוע כדי למחות על הנעשה באוניברסיטה שלו, הופתע לגלות שהיתר הכניסה שלו לקמפוס הראשי נשלל בשל כוונתו לערוך ישיבת מחאה נגד המפגינים הפרו־פלסטינים. זהו צעד שמעולם לא ננקט נגד חבר סגל בקולומביה, ודוידאי טוען שמדובר בהתנכלות מצד הנשיאה. הוא הודיע שבכוונתו לתבוע את האוניברסיטה בערכאות המשפטיות.
