ב-15 בנובמבר התקיימה מחאה אלימה במטה הוועידה הדמוקרטית הלאומית בוושינגטון. קבוצות פרו-פלסטיניות חסמו את הכניסות לבניין המטה כאשר מספר חברי מפלגה נצורים בפנים. כאשר המשטרה ניסתה לפזר את המפגינים, לרבות באמצעות גז פלפל, התחילו חילופי מהלומות בין הצדדים כשתוצאות האירוע הסתכמו ב-6 שוטרים וקרוב ל-100 מפגינים שנפצעו ולמעלה משלוש שעות בהן היו חברי המפלגה נצורים בבניין.
גל של ביקורות על המחאות שטף את ארה"ב, ובתגובה כתב אמריקני בשם ג'רמי פלוד את הפוסט הבא ברשת X (טוויטר לשעבר):
"כלל אצבע הוא שאם אתה מוצא את עצמך בכל תקופה בהיסטוריה מתנגד לתנועת סטודנטים תוך כדי צידוד באליטה, אתה טועה. כל פעם מחדש. בכל תקופה. לא משנה הנושא".
הפוסט של פלוד, חבר בהווה ובעבר במספר גופים דמוקרטיים ואף עבד בקמפיין הבחירות של ברני סנדרס ובארגון שסייע לאלכסנדריה אוקסיו-קורטז להיבחר לבית הנבחרים, זכה עד היום ללא פחות מ-8.5 מיליון צפיות.
כעת, בצל המחאות הפרו-פלסטיניות האלימות באוניברסיטאות "ליגת הקיסוס" בארה"ב, חזרנו למחאות סטודנטים בולטות בהיסטוריה של ארה"ב והעולם בכלל בכדי לבחון את הטענה של פלוד: האם הסטודנטים נמצאים תמיד בצד "הנכון" של ההיסטוריה?
בטרם נרד לשורשי הטענה של פלוד, חשוב לציין כי לתנועות סטודנטים היה חלק מרכזי במחאות חיוביות רבות במהלך המאה ה-20' ובתחילת המאה הנוכחית. קבוצות סטודנטים הצטרפו לתנועת ההתנגדות להיטלר, במחאות זכויות האזרח בארה"ב סטודנטים היו דומיננטיים והם גם לקחו חלק במהפכת הקטיפה בצ'כיה בסוף שנות ה-80'. דוגמאות דומות ניתן למצוא גם מחוץ לעולם המערבי, כגון: המוחים בכיכר טיאננמן שהיו סטודנטים, תנועת הסטודנטים המקסיקנית הייתה זו שהפגינה ודרשה חירויות פוליטיות והפסקת האוטוריטריות של משטר ה-PRI ב-68' ועוד.
מי שיטען כי סטודנטים תמיד ניצבו בצד "הרע" של ההיסטוריה ודאי טועה, אך הטענה של פלוד הייתה כי הם תמיד מצויים בצד "הטוב" ואת הטענה הזו נבחן כעת במיקרוסקופ.
נפלתם על הצד הלא נכון
בשירות היטלר
לצד תנועות הסטודנטים שהתנגדו להיטלר, היו גם כאלה שעמדו בצד השני. מי שהובילו את שריפת הספרים ב-1933, היו סטודנטים מ-34 אוניברסיטאות ברחבי גרמניה ועשרות אלפי ספרים פרי עטם של סופרים יהודים ואמריקנים עלו בלהבות.
היו גם מספר כלי תקשורת סטודנטיאליים שאימצו לחלוטין את האידיאולוגיה הנאצית. כך למשל הכריז העיתון Bewegung Die בשלהי 1938: "המטרה הושגה! לא עוד יהודים באוניברסיטאות גרמניות", כאשר כותב המאמר בירך את הסטודנטים על היותם חלוצי הנאציזם במוסדות להשכלה גבוהה.
עד 1945, ארגוני הסטודנטים הנאצים שימשו גורם משמעותי במעקב האקדמי אחר חברי סגל וסטודנטים אחרים. במסגרת זו, סטודנטים העבירו מידע לשלטונות הנאצים על מרצים וסטודנטים רבים שנכלאו, עונו או נרצחו.
לוחמי גרילה
ארגון הסטודנטים DR-13-M סייע אקטיבית לעלייתו של פידל קסטרו לשלטון בקובה ואף ארגן מתקפה על בית הנשיאות שהסתיימה בעשרות הרוגים. ב-1959, לאחר שהמרד הצליח וקסטרו תפס את השלטון, הוועד המהפכני, ארגון שהיה מבוסס סטודנטים, התאחד עם תנועתו של קסטרו, "תנועת ה-26 ביולי" ויחד יצרו את ממשלת "איגוד הארגונים המהפכניים". תחת משטרו של קסטרו, סטודנטים לקחו חלק פעיל ברצח, העינויים, החינוך מחדש והמעצרים של אלה שנחשבו לחשודים.
אגב, המפלגה המאוחדת אומנם מיתגה את עצמה מחדש פעמיים מאז, אך שולטת בקובה עד היום תחת השם "PCC", או "המפלגה הקומוניסטית של קובה".
המשמרות האדומים
במהלך מהפכת התרבות בסין, תפקדה תנועת "המשמרות האדומים", תנועה נרחבת של סטודנטים וצעירים אחרים. התנועה הייתה אמונה על הפצת הגותו הקומוניסטית-ריכוזית של מאו, נהגו באלימות כלפי אנשים שהאמינו כי הם מובילים את סין בחזרה לדרך החירות והקפיטליזם ואף סייעו לכלוא ולרצוח מיליונים. אותם סטודנטים היו נלהבים לסייע לחסל את יריביו של מאו.
ומה היה על "האליטה"? גורלם של משכילים ובעלי השפעה שמזלם שפר עליהם הסתכם בהדחה ממשרותיהם בלבד.
דני האדום
במאי 1968 פרצו הפגנות סטודנטים בפריז כנגד מנהיג צרפת דאז, שארל דה גול, שהתפתחו לשביתה כללית ולאחר מכן לעימותים עם הרשויות ולקרבות רחוב. המחאות היו כה נרחבות עד שכשני שלישים מכוח העבודה הצרפתי באותה עת שבת ובמדינה אף עלו חששות מפריצת מלחמת אזרחים.
מי שהנהיג את המחאות היה דניאל כהן-בנדיט, פוליטיקאי יהודי גרמני-צרפתי, שכונה "דני האדום" בשל שערו הג'ינג'י. הממשלה הייתה על סף קריסה והמחאות אף הבריחו את דה גול, שבהחלט לא היה פחדן, מאדמת צרפת. בסופו של דבר המחאות שככו ובבחירות באותה שנה ניצחה מפלגתו של דה גול.
ההיסטוריה שוב חוזרת
התגעגעתם לוועידה הדמוקרטית? אל חשש, הנה היא שבה אלינו.
1968 הייתה שנה סוערת במיוחד בארה"ב. מתקפת הוייטקונג, הרציחות של מרטין לותר קינג ורוברט קנדי ובנוסף הייתה זו שנת בחירות. מספר ארגוני מחאה, ביניהם ארגוני סטודנטים כגון ה-SDS, סטודנטים למען חברה דמוקרטית, פתחו במחאה כנגד מלחמת וייטנאם ובחרו בוועידה הדמוקרטית שהתקיימה אותה שנה בשיקגו.
אירועי המחאה החלו בימים שלפני הוועידה וכללו מספר מוקדים, שברבים מהם התדרדרו המחאות לעימותים אלימים, אלימות קשה, כולל זריקת אבנים על שוטרים ואף ירי חי.
במהומות נפצעו למעלה מ-500 מפגינים, למעלה מ-100 אזרחים בלתי מעורבים ו-152 שוטרים. אחד, האזרח שירה באקדח, נהרג.
אגב, כידוע גם השנה הנוכחית היא שנת בחירות והיעד שנבחר לקיום הוועידה הדמוקרטית הוא לא אחר משיקגו.
חטיפה בשירות האייתוללה
תנועת סטודנטים איראנית גדולה סייעה גם לעלייתו לשלטון של האייתוללה רוחאללה ח'ומייני במסגרת המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979.
ב-4 בנובמבר אותה שנה, פלשה קבוצת סטודנטים איראנים לשגרירות ארה"ב בטהראן ולקחה את עובדי השגרירות כבני ערובה. החוטפים דרשו שארה"ב תסגיר את השליט המודח, מוחמד רזא שאה פהלוויי, ששהה באותה עת בשטחה לשם קבלת טיפול רפואי, לאיראן על מנת שיעמוד למשפט על פשעים נגד המדינה. על הטרגדיה המרתקת מבוססת עלילת הסרט זוכה האוסקר "ארגו".
סוף דבר
תנועות סטודנטים הן תופעה צעירה מאוד בקנה מידה היסטורי. אף על פי כן, יש מי שמבקש להעניק להן מעין מעמד על של קידום צדק וקידמה שמצוי תמיד בצד הנכון והטוב. עם זאת, לאור הדוגמאות שראינו כאן וכן במקרים נוספים – תמכו סטודנטים רבים בצד האפל של ההיסטוריה.
גם כיום, כאשר הסנטימנט השולט במגדל השן האמריקני הוא שסטודנטים הפוגעים פיזית בחבריהם לספסל הלימודים באינספור תקריות אנטישמיות, מתנכלים לאנשים על רקע מוצאם וקוראים לרצח עם הם הצד הטוב, בעולם צריכים להתנגד לכך בקול ברור כפי שעשה הסנאטור הרפובליקני ג'וש האולי בנאום שנשא בסנאט:
"כאומה, אנחנו צריכים לדבר בקול אחד. יש נכון ולא נכון, טוב ורע ולאיים לרצוח קבוצה שלמה של בני אדם זה שגוי ורע. לקרוא לרצח עם זה שגוי ורע, לאיים על חייהם של חבריכם הסטודטנים בגלל שהם יהודים זה שגוי ורע. המוסדות האלה, המכונים מוסדות להשכלה גבוהה, נכשלו עם הסטודנטים האלה כי ברור למדי שאין להם שום יכולת להבחין בין טוב לרע".
נראה שג'רמי פלוד וחבורת רעולי הפנים שמסתובבים בקמפוסים, זורים אימה וקוראים לאינתיפאדה צריכים לנטוש את המדשאה ולפתוח ספר היסטוריה מפעם לפעם.
