שופטי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, סגן הנשיאה השופט עמי קובו, השופט מיכאל קרשן והשופטת מרב גרינברג, הרשיעו פה את הנאשם אסף ברגיג, בעבירת רצח בכוונה. השופטים קובו וקרשן קבעו מחמת הספק כי ההרשעה היא ברצח בצוותא, מאחר שיתכן שברגיג לא היה היחיד שדקר את בלום, ואילו השופטת גרינברג קבעה בדעת מיעוט כי ברגיג צריך להיות מורשע ברצח שביצע לבדו.
יאשיהו בלום ז"ל, המכונה שושו בפי חבריו, נדקר למוות בחודש אוגוסט 2020 בחניון בסמוך לחוף הים בראשון לציון על לא עוול בכפו. הדקירה בוצעה באמצעות סכין מטבח שברגיג הביא עמו מביתו כדי להרשים את חבריו שעימם יצא לבילוי, ובמהלך אירוע בו החבורה תקפה את בלום ז"ל וחבריו. לאחר שנדקר בלום למוות, הנאשם וחבריו נמלטו מהמקום. במהלך ההימלטות, ברכב בו נסעו, אמר ברגיג לחברו, "ראית מה עשיתי לו?", ובהמשך, בעת הנסיעה ברכב, השליך ברגיג במקום מרוחק את הסכין אשר באמצעותה נדקר.
להגנתו טען ברגיג כי הוא אמנם היה זה שהביא את הסכין לבילוי ואף זה שלקח אותה מהזירה והשליך אותה מהרכב שבו נמלט יחד עם חבריו עם הגיע למקום, אך לא הוא זה שביצע את הדקירה. אולם, שופטי המחוזי דחו את הטענה הזו.
בהכרעת הדין ציין השופט קובו את שקריו הרבים של ברגיג, "גרסת הנאשם רצופת שקרים בהם התקיימו התנאים האמורים. השקר של הנאשם בעת חקירותיו במשטרה כי לבש חולצה בצבע לבן, נועד לסכל את החקירה ולהכשיל את זיהויו. השקר הוכח בראיה פוזיטיבית ועצמאית בסרטון ממסעדת קלדרון בה תועדו בגדיו באופן ברור. שקריו באשר לשעת חזרתו לביתו כשעתיים טרם הרצח, נועדו לפגוע בחקירה ולמנוע שיוכו למעשה, הוכח על ידי עדות עדים אחרים והסרטונים. עדותו בבית המשפט כי הותיר את הסכין בעציץ בפתח מסעדת קלדרון, נועדה להטעות את בית המשפט ולהותיר את הרושם כאילו לא היה צמוד לסכין בכל עת, הוכחה כשקרית בסרטון מסעדת קלדרון. כמובן שגרסותיו הראשונות כי לא היה כלל בעיר ראשון לציון, לא יצא מהרכב, ישן ברכב ולא היה ער למתרחש הם שקרים מהותיים שמטרתם הכשלת החקירה, הוכחו בעדויות של אחרים ובסרטונים. מדובר בשקרים מהותיים שנועדו להכשיל את החקירה ולהטעות בית בית המשפט, הקשורים בעבירה בגינה נדון ושקריו הוכחו בראיות פוזיטיביות ועצמאיות. לפיכך יש לתת לשקריו משקל ראייתי עצמאי. שקרים אלה הם בעלי תפקיד עצמאי כראייה נסיבתית מפלילה אשר מצביעה על תחושת אשם שיש לנאשם ועל ניסיונו להרחיק את עצמו ממעשה העבירה".
השופט קובו ניתח את הראיות, כולל עדויות הנוכחים בזירה ודו"ח המכון הפתולוגי וקבע כי "המסקנה המתבקשת ממכלול הראיות הנסיבתיות היא שהנאשם דקר את המנוח למוות. הנאשם הביא עמו את הסכין מביתו כדי להרשים את חבריו, נשא אותה ברשותו במהלך כל אותו הלילה מבלי שנפרד ממנה, לקח אותה עמו לקטטה, דקר באמצעותה את המנוח, שב עם הסכין המגואלת בדם לרכב, ולאחר מכן בנסיעה השליך את הסכין מהרכב. הנאשם אף התפאר במעשיו, כאשר אמר ברכב: "ראית מה עשיתי לו?". המסקנה היא שהנאשם דקר את המנוח בכוונה לגרום למותו. מסקנה זו נסמכת על שורה ארוכה של ראיות נסיבתיות אשר תומכות ומחזקות זו את זו, ובמקביל נדחית גרסת הנאשם כבלתי מהימנה, גרסה אשר כללה שקרים רבים שמסר בחקירותיו, ואשר בעדותו בבית המשפט לא סיפק להם שום הסבר".
"עם זאת, לא ניתן לשלול מעבר לספק סביר, אפשרות שבנוסף לנאשם, אחד מחבריו, אף הוא דקר את המנוח, וזאת בשים לב לקיומן של ראיות אשר תומכות באפשרות שהייתה סכין נוספת באירוע. אפשרות זו, אינה שוללת את אחריותו של הנאשם, אלא מובילה למסקנה, מחמת הספק, שהנאשם ביצע את עבירת הרצח בכוונה, בצוותא", הוסיף השופט.
