הרכב בית הדין הארצי לעבודה – הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטלה, השופטת חני אופק גנדלר ונציגי הציבור יוסי רחמים ונעמי זנדהאוז – דחה את ערעורה של כתבת גלי צה"ל הדס שטייף, על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה.
כזכור, בית הדין האזורי דחה את תביעתה של שטייף, מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), המוכר גם כ"חוק חושפי שחיתויות", לאחר שקבע כי היא התיישנה במועד הגשת התביעה. כן נקבע, כי הסעד ההצהרתי אותו ביקשה הגב' שטייף מכוח הוראות סעיף 7א לפקודת הנזיקין אינו מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה.
עם זאת, באופן חריג התיר בית הדין הארצי לשטייף לתקן את כתב תביעתה, ולהגיש אותו מחדש. זאת לאחר שקבע כי בלב הטענות שהעלתה שטייף עומדות עילות אחרות הנוגעות ליחסי עבודה ומצויות בסמכות בית הדין, עילות שלא חלה עליהן התיישנות.
התביעה והדחייה
בשנת 2018, במסגרת עבודתה כעיתונאית בתחנת הרדיו "גלי צה"ל", חשפה שטייף כי עו"ד אפי נוה, אשר כיהן כיו"ר לשכת עורכי הדין, היה מעורב לכאורה באי סדרים במינויים של שופטים. חשיפת הפרשה התאפשרה לאחר שלידיה הגיע מידע אשר הוצא, ככל הנראה, ממכשירים סלולריים שהיו שייכים בעבר לעו"ד נוה. עקב פרסום הפרשה, תבע עו"ד נוה את המדינה, את היועצת המשפטית לממשלה, את שטייף וכן עיתונאים נוספים מהתחנה בסך של שבעה מיליון ש"ח.
פרקליטות המחוז הודיעה לשטייף כי הוחלט שלא לייצגה בהליך האזרחי המתנהל נגדה, והחלטה זו אושררה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ההחלטה נומקה בכך ששטייף חרגה מנורמות ההתנהלות המצופה מעובד מדינה, ואף בכך שקיים ניגוד עניינים בין ייצוגה של שטייף לייצוג המדינה בתיק. בחלוף שלוש שנים, הגישה שטייף תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בשבתו בבת ים), ובמסגרתה טענה כי אי ייצוגה על ידי המדינה נובע כתוצאה מהתנכלות על רקע היותה חושפת שחיתויות במקום עבודתה. תביעתה סולקה על הסף, לאחר שהמדינה טענה כי תביעתה התיישנה, כי חוק חושפי שחיתויות אינו חל בעניינה, וכי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בסעד החסינות לעובדי מדינה שבפקודת הנזיקין.
שטייף ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אשר פסק כי תביעה לפי חוק חושפי שחיתויות אכן התיישנה, וכי ההסדר שבפקודת הנזיקין אכן לא מצוי בסמכותו של בית הדין לעבודה. עם זאת, בשל נסיבות המקרה, התיר כאמור בית הדין לשטייף לתקן את כתב תביעתה, בקבעו כי "הטענות שמעלה המערערת ניצבות לכאורה בליבת חוזה העסקתה כעיתונאית, ומשכך – מבלי להביע עמדה לגופן ובכפוף להגדרת עילת תביעה מתאימה – ראויות להתברר במסגרת מערכת בתי הדין לעבודה. משכך מצאנו לנכון לאפשר למערערת, טרם סילוק התביעה על הסף, לתקן את כתב התביעה".
