"סבלתי מאלרגיה מסכנת חיים, אפילו לא יכולתי להסתובב בסופר באזור הפירות"

שמחת תורה

אני גרה קרוב לשדרות וכמו כולם התעוררנו, בן הזוג שלי ואני, מהאזעקות ומהפיצוצים, כי אצלנו שומעים הכול מהסביבה. זה פשוט לא פסק. אני חברה בכיתת הכוננות של המועצה האזורית לכיש, במסגרת מג"ב, והקפיצו אותנו. עליתי על מדים, ולקחתי את הנשק. כמה שעות יותר מאוחר הקפיצו אותי למילואים בצפון, אז לבשתי מדי צה"ל ועליתי צפונה. חודשיים הייתי במילואים בגבול הצפון, אני מפקדת צוות שעובד יחד כבר שנים.

אופטימיות

גדלתי על ציונות ונתינה. הדברים האלה חשובים לי כי ככה ההורים חינכו אותנו. זה לא משהו מיוחד, רובנו בישראל כאלה. הרצון לחיים חזק מאיתנו. ההתגייסות של האזרחים בחודשים הראשונים לעזור ולהאכיל מראה שהחיים חזקים מהכול. מהבחינה הזאת יש על מי להישען. יש לנו אנשים טובים וחפצי חיים, למרות מה שקרה.

מצב העסק

כשהתחילה המלחמה היומן היה מלא לחלוטין אבל הכול בוטל. כשהייתי במילואים הכול הושבת, אבל גם כששוחררתי לא הצלחנו להתרומם, למרות שהשתדלתי. העסק היה על סף סגירה, ופתאום יום אחד קיבלתי מבול של טלפונים והודעות מלקוחות ומחברים. חברה שלי שלחה הודעה לחנוך דאום, והוא פרסם את העסק שלי. זאת הייתה פשוט הצלה. אם לא הוא, העסק היה נסגר. הצלחתי לעמוד בחזרה על הרגליים.

פרידה

יש יותר מדי אנשים שנפרדתי מהם במלחמה. גם שוטרים, גם חברים. גיל תעסה מנתיב־העשרה נהרג כשקפץ על רימון כדי להציל את הילדים שלו. אני מכירה אותו שנים. היינו גם נפגשים באירועים, הוא הגיע כלוחם אש ואני כלוחמת במג"ב. הוא היה אדם מקסים ואבא מדהים. ביום הראשון גילינו שהוא נהרג, והייתי בטוחה שהוא נהרג בתפקיד. זו טרגדיה גדולה יותר כי הבן שלו נהרג בזיקים בזמן שהלך לדוג.

שגרת מלחמה

אני מורגלת ב"סבבים", כל סבב מבטלים הכול קדימה. גם בלי סבבים אני עושה בממוצע חודשיים מילואים בשנה, ובתקופות האלה העסק לא עובד. זה דיל שלי עם המדינה, ואני מוכנה לשלם את המחיר הזה. כשיש לי התראה מראש על המילואים, אני יכולה לא לקחת אירועים בתאריכים האלה. זה כל כך בנפשי שאני מוכנה לשלם את המחיר, אבל הפעם זה היה אחרת. גם בלתי צפוי, גם ארוך וגם אחרי שחזרתי היה קשה להתאושש.

להשתתפות במדור פנו אלינו במייל  || yaelienm@gmail.com