בקואליציה הבינו בתחילת השבוע שעבר שככל הנראה כמעט שום נוסח לתיקוני חוק שירות הביטחון ושירות המילואים לא יצליח לקבל את ההצבעות של השרים יצחק גולדקנופף ולא של עמיחי שקלי. כלומר, אין גרסה בתקופה הזאת עבורה יסכימו שניהם לתמוך באותו חוק. נוכח זאת, החליטו בממשלה למשוך את הזמן ואז או שהפריץ ימות או שהכלב ימות, וכך יהיו פטורים מלקדם את החוק.
התכנית הייתה לבקש דחייה לשלושה חודשים כאשר בזמן הזה לא יגעו בתקציבי הישיבות, ולאחר מכן יבקשו דחייה בשלושה חודשים נוספים, סך הכל דחייה של חצי שנה. בשלב הזה או שהיו מחליטים על בחירות, והבעיה הייתה נדחית לקדנציה הבאה, או שתסתיים המלחמה, הממשלה תשרוד ואפשר יהיה לנסח בנחת חוק גיוס. התכנית בתווך הייתה כאמור דחייה של החוק, אך בממשלה לא שיערו שהעמדה של היועמ"שית תהיה חריפה בהרבה ממה שציפו, ושל שופטי העליון קל וחומר – לפיהם אי אפשר להמשיך במדיניות הנוכחית בסוגיית גיוס החרדים ועצירת התקציבים לישיבות, תרחיש הרבה יותר בעייתי מורכב.
המפלגות החרדיות הן אלה שרוצות להסדיר את הגיוס, כבר בהסכמים הקואליציוניים נקבע כי הדבר ייקבע לפני העברת תקציב המדינה, אך סביב לקחי הרפורמה המשפטית וייצוב הממשלה החליטו שוב לדחות זאת. ברור כי הנציגים והרבנים היו חותמים על חוק הגיוס של לפני כשנה וגם שלפני 6 שנים, במתווה אטיאס. אך היום הם כבר לא בעמדת משא ומתן, והציבור הציוני, המשרת ברובו, כבר לא יסתפק בכך.
העובדה שהחוק פקע ואלפי תלמידי ישיבות מועמדים לכאורה לגיוס – הפכה מבחינתם לבעייתית ולאחד מהנושאים שבראש סדרי העדיפויות. זה הוביל לשורת איומים לפני תשעה חודשים, כאשר השר יצחק גולדקנופף הזהיר כי "אם מתווה הגיוס לא יוסדר, הממשלה תתפרק". השר מאיר פרוש תקף אז את נתניהו והבהיר כי "אנחנו רוצים את חוק הגיוס. אם נתניהו לא יכול – שילך הביתה. בשביל מה נתתי יד להקים ממשלה כזו? אם הוא מפחד – שיגיד שהוא פה לא יכול להיות ראש ממשלה". למרות הדחיפות, הטון אצל בכירי המפלגות החרדיות שנשמע חצי שנה לפני מתקפת המחבלים – השתנה. גולדקנופף ופרוש, שניצים בעמדתם ביחס לגיוס בתוך מועצת גדולה התורה, לא מאיימים בשלב הזה במילים דומות – גם שם אומרים כי הם מפנימים את לקחי השבעה באוקטובר.
אז החרדים ביקשו להסדיר את מעמדם של בני הישיבות, אך נהנו מרעיון הדחייה שהציע נתניהו שחיפש למשוך את הזמן כדי לעכב ולהפוך את האירוע ללא רלוונטי. זה התאים לחרדים שלא רצו בסיטואציה הנוכחית לדון בחוק הגיוס, מבחינתם אולי בצדק, שכן זו לא האווירה הציבורית בה אפשר להגיע להסכמות סביב מתווה שיהיה מונח על דעתם. העובדה שלצד זאת הוכנסה עצירת התקציבים לישיבות לא היתה חלק מהרעיון, ועכשיו היא נדרשת להיות חלק מהפיתרון.
