שופטי בג"ץ קיבלו את עתירתן של 9 זוגות נשים לסביות והאגודה לשמירת זכויות הפרט נגד שר הפנים ורשות האוכלוסין, והורו לתקן את תעודות הלידה שהוצאו לילדיהן של בנות הזוג, כך ששתי האימהות יירשמו בתעודות, ולא רק האם הביולוגית. בכל המקרים שבהם מדובר אחת מבנות הזוג הרתה מתרומת זרע אנונימית, והיא האם שלה זיקה ביולוגית לילד. המעמד ההורי של בת הזוג השנייה, זו שלה אין זיקה ביולוגית לילד זכה להכרה משפטית לאחר הלידה באחת משתי דרכים: צו אימוץ או צו הורות פסיקתי. אולם, המעמד הזה הוסדר רק אחרי שתעודת הלידה המקורית כבר הונפקה.
במהלך שנת 2016, פנו הנשים וילדיהן למשרד הפנים מספר פעמים בבקשה להנפקת תעודות לידה מתוקנות, שישקפו את מעמדן ההורי השווה של שתי האימהות של הילדים המשותפים. משרד הפנים לא השיב לפניות הללו, ובעקבות כך הגישו הנשים והילדים, יחד עם האגודה לשמירת זכויות הפרט, את העתירה. במסגרת העתירה הם טענו כי לשר הפנים ולרשות האוכלוסין אין סמכות לסרב לבקשתן להנפיק תעודות לידה מתוקנות שנושאת את שמות שתי האימהות, בנסיבות שבהן הוצגה תעודה ציבורית – קרי, צו האימוץ או צו ההורות הפסיקתי – שמלמדת על הורותן.
בתגובה לעתירה טענה פרקליטות המדינה, בשמם של שר הפנים ושל רשות האוכלוסין, כי תעודת הלידה אינה מתעדכנת בהתאם לשינויים שחלו בחיי הילד, והיא משקפת את ההורות בעת הלידה גרידא. החריג היחיד לכלל הזה הוא מקרים בהם יש חיסיון על זהות ההורים הביולוגיים – למשל, כאשר מדובר בהליך אימוץ "סגור", במסגרתו מוטל חיסיון על זהותם של ההורים הביולוגיים, או בסיטואציה של פונדקאות. בנוסף, על פי התקנות, תעודת לידה כוללת את השדות "אב" ו"אם", וממילא לא ניתן לרשום שתי אימהות בתעודת הלידה.
ממלא מקום נשיא ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, ציין כי ברמה העקרונית נכון שתעודת הלידה אמורה לשקף את מצב העניינים נכון לרגע הלידה. אולם, על אף זאת הדבר איננו אומר שהיא אמורה לכלול התייחסות רק להורות ביולוגית. "איני סבור כי ניתן למצוא בלשון חוק המרשם או תקנות הצורה עיגון לטענה שלפיה תעודת הלידה מכוונת אך להורה שנשא את ההיריון או למי שהשתתף בתהליך הביולוגי של הלידה. לשון תקנות הצורה מכוונת לזהותם של הורי היילוד באופן ניטרלי – והיא אינה מתייחסת לשאלת האדן שעליו ההורות מבוססת. יתרה מכך, השוואה בין לשון זו לבין סעיפים אחרים בחוק המרשם ובנהלי המשיבים בהקשר זה מעלה כי כאשר ביקשו המחוקק או מחוקק המשנה להתייחס להורות ביולוגית, הדבר נעשה במפורש".
השופט פוגלמן אף הוסיף כי "בנוסף לאמור, לעמדתי, ככל שמצב הדברים הוא שבעת הלידה היו ליילוד שני הורים, הדרת ההורה הלא ביולוגי מתעודת הלידה משמעה העדפת מעמדה של ההורות הביולוגית על פני הורות שמבוססת על אדנים אחרים. אין חולק כי קיים שוני בין הורות ביולוגית לבין הורות שאינה ביולוגית לעניין אופן כינון ההורות – כפי שהוצג בפירוט לעיל. ואולם, לאחר הסדרת המעמד ההורי, במישור הדין המהותי הורותם של שני ההורים – ההורה הביולוגי וההורה הלא ביולוגי – שווה היא, והיא כוללת אותו סל זכויות וחובות הוריות. איני סבור כי כאשר במישור הדין המהותי יש שוויון בין ההורים, יש מקום להבחין ביניהם במישור הרישום בתעודת הלידה. לכך עשוי להתלוות מסר פוגעני שלפיו מדובר בקשרים שונים בטיבם ובמהותם, וכי בעוד הורות ביולוגית היא הורות 'אמיתית', הורות לא ביולוגית היא הורות נחותה וחשודה, מעין הורות 'על-תנאי'".
לאור זאת קבע השופט פוגלמן, בהסכמת השופט אלכס שטיין והשופטת רות רונן, כי בכל מקרה שבו ניתן צו הורות רטרואקטיבי החל מזמן הלידה, יש לתקן גם את הרישום בתעודת הלידה. במקרה שבו ניתן צו הורות שתוקפו רק מיום מתן הצו, אין לתקן את תעודת הלידה. בנוגע לצו אימוץ נקבע, כי לנוכח לשונו של חוק האימוץ יש לתקן את תעודות הלידה למי שאומצו על ידי בת הזוג הנוספת.
