שופטי בית המשפט העליון, דוד מינץ ויוסף אלרון, דחו הבוקר (רביעי) בדעת רוב ובניגוד לעמדתו החולקת של השופט יצחק עמית, עתירה שהגישו בני משפחתו של המחבל חאלד עבד אלפתאח מוחמד אלמחתסב נגד צו ההריסה שהוצא לביתו. בעתירה טענו בני המשפחה שמדובר בשימוש תקדימי בתקנה 119 לתקנות ההגנה, מאחר שהמחבל פצע אנוש שוטר אחד ופצע קל שוטר נוסף, אך איש לא נרצח בפועל בפיגוע. העותרים אף הוסיפו כי לא ניתן להגיד שבזמן זה ירושלים רוויה בפיגועי טרור ויש צורך בהרתעה מיוחדת.
השופט מינץ ציין בפסק דינו כי אירועי המלחמה משנים את התמונה ומחייבים שימוש באמצעים חריגים, "אכן, אין חולק כי הפעלת הסמכות צריכה לעשות באופן זהיר ומידתי תוך מתן משקל להשלכות הפעלתה, ורק באותם מקרים חמורים המתאימים לכך. ואין לכחד, כי השימוש בתקנה טומן בחובו פגיעה קשה עבור דיירי הבית המיועד להריסה. אולם המציאות הקשה והמורכבת של ימים אלו, ורמת הסיכון הגבוהה שנאלצת מדינה ישראל להתמודד עמה – בימי שגרה ככלל ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה – מחייבת יצירת הרתעה ממשית מפני ביצוע מעשי טרור נוספים. הצורך בהרתעה אך גובר נוכח האיומים הביטחוניים החמורים ואירועי המלחמה בה מצויה המדינה בחצי השנה האחרונה".
"בראי האמור לעיל, ובנסיבות החמורות של ענייננו בהינתן שמדובר בפיגוע אשר כתוצאה ממעשי המפגע – ירי שבוצע כלפי שוטרים בתחנת משטרה – נפצע אחד השוטרים באורח אנוש בראשו, בחזהו בבטנו, כאשר רק באורח נס לא הביא ירי זה לנטילת חייו, אינני סבור כי קמה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב שניתנה בהמלצת גורמי הביטחון ולאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים לעניין", הוסיף השופט מינץ, בהסכמת השופט אלרון.
השופט עמית טען מנגד כי במקרה דומה בעבר, הפיגוע בו נפצע קשה מאוד ח"כ לשעבר יהודה גליק, הוצא צו על תנאי, בעקבותיו נסוגה המדינה מצו ההריסה והסתפקה באטימת חדר. "המקרה שלפנינו דומה עד מאוד בנסיבותיו לזה שבעניין גליק: פיגוע שהביא לתוצאה קשה של פציעה אנושה; המפגע היה תושב ישראל המתגורר בשכונת אבו תור בירושלים (במקרה שלפנינו בשכונת בית חנינא); לא הייתה טענה למודעות או מעורבות של בני המשפחה אף לא בעידוד ודברי שבח לאחר הפיגוע; המפגע לא היה הבעלים של הדירה אלא הוריו; והפיגוע נעשה בעיצומו של "גל הטרור הפוקד את ירושלים בעת האחרונה"… לאור הדמיון לעניין גליק, ומשעה שיש בהחלטת המפקד הצבאי משום חידוש לכאורי באופן הפעלת תקנה 119, ראוי כי הדבר יחזור וייבחן על ידי הגורמים המוסמכים. לכן, לו דעתי תישמע, נפעל בדרך שבה פעל בית משפט זה בעניין גליק, ונוציא צו על תנאי, בשאלה אם יש מקום לנקוט כאן בצעד של הריסה. הוצאת צו על תנאי מבטאת את העובדה שהמקרה מושא העתירה מעורר שאלות הראויות לבחינה נוספת".
עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, מייסדת שורת הדין, אמרה: "ניסיון לרצח דינו כרצח. החלטת בג"ץ המאפשרת את הריסת ביתו של המחבל עבד אל־פתאח אל־מוחתסב, שפצע אנושות שוטר בפיגוע ירי בירושלים לפני כחצי שנה, היא צעד ראשון של בית משפט שמרני במאבק בטרור. היא מעקרת פסיקה קודמת מלפני עשור שמנעה הריסת בית שעה שהמפגע לא הצליח לרצוח אלא ״רק״ לפצוע קשה. זוהי סנונית ראשונה שמה שהיה עד ה-7 באוקטובר ובא לבידי ביטוי בסלחנות בתי המשפט כלפי מחבלים, לא יכול להיוותר ביום שאחרי. זה גם מוכיח שיש משמעות לשופטים פחות אקטיביסטים בבג״ץ, שמאפשרים למערכת הבטחון לעשות את מלאכתה כראוי, מבלי לעמוד לה לרועץ. פסיקה חשובה".
