שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, עלתה הבוקר (רביעי) על דוכן העדים במשפט נתניהו, והיא מעידה על האירועים הקשורים בחקיקת "חוק ישראל היום". בפתח עדותה ציינה לבני, לבקשת התובע, ד"ר אלון גילדין, את התקופה בה שימשה כשרת המשפטים, ובמקביל גם כיו"ר ועדת שרים לחקיקה.
לבני סיפרה על נהלי עבודתה של ועדת השרים לחקיקה ואת מחויבותה של הקואליציה להחלטותיה. "ברירת המחדל ביחס להצבעה של הקואליציה היא שכל עוד הממשלה לא החליטה לתמוך נציגי הקואליציה מחויבים להצביע נגד. גם אם הוועדה החליטה לתמוך ואחד השרים הגיש ערר למזכירות הממשלה אז הקואליציה מחויבת להתנגד. אם שר הגיש ערר, זו דרך לתקוע הצעות חוק. במקרה שהוגש ערר, עד להחלטה בממשלה שקובעת עמדה חיובית בעד הצעת החוק כל נציגי הקואליציה מחויבים בהצבעה נגד. כל שר, ובוודאי ראש הממשלה עושה שימוש במנגנון הזה. לפעמים ראש הממשלה עושה את זה ישירות ולפעמים הוא מבקש משר מקורב אליו לעשות את זה. ראש הממשלה יכול גם לבקש מיו"ר ועדת השרים לחקיקה לא לדון או לא להצביע על איזה חוק".
הסנגור, עו"ד עמית חדד, קם בשלב זה והתנגד לקו החקירה הראשית, בטענה שלפיה לבני איננה עדה מומחית בנושא, ואף לא קראה את התקנון בזמן אמת, אולם החקירה בכיוון הזה הסתיימה.
בהמשך שאל גילדין את לבני על חוק ישראל היום, ולבני ציינה כי מדובר היה בגלגול שלישי של אותו חוק, שנועד לעסוק בחינמון ישראל היום. לבני ציינה כי ישראל היום לתפיסתה היה עבירה על חוק מימון מפלגות, משום שהוא אמנם הוגדר עיתון, אך בסופו של דבר היה מדובר בדף מסרים שנועד לסייע לבנימין נתניהו, "כל חיי התנגדתי לעבירות על חוק מימון מפלגות. פנינו כמפלגה למבקר המדינה, על מנת שיקבע שמדובר בתעמולה אסורה או במימון אסור, נדמה לי שזה היה ב-2010, התשובה שהתקבלה הייתה משהו בסגנון שקשה להוכיח את זה, או אין מספיק נתונים להוכיח את זה. אחר כך באו הצעות החוק, בשנת 2010 ו-2012 הייתה משמעת קואליציונית והחוק לא עבר. ובשנת 2014 זה הגיע שוב, והיה לי ברור שגם בשנה הזו נתניהו יתקע את זה עם מכשיר הערר, על אף שחלק ממפלגות הימין תמכו בזה. היה לי ברור שהוא יגיש ערר וזה יתקע".
"אני רוצה להגיד משהו אולי כהערת אגב, גם בגלל שהערכתי שזה לא עבור זה לא היה הנושא המרכזי שבו עסקתי", הסבירה לבני, אך ציינה כי בין יוזמי ההצעה היו ח"כים כמעט בכל סיעות הבית, "באותו שבוע פנה אלי אלקין וציין שהוסכם על חופש הצבעה, נתניהו פנה אלי ושאל אם זה מובן, ואני אמרתי 'ודאי'. הופתעתי כי ידעתי שנתניהו מתנגד מאוד להצעת החוק ולכן היה ברור לי שלא משנה מה יהיה בוועדה החוק ייתקע. ברגע שהוא נתן חופש הצבעה המשמעות היא שהשליטה בנושא כבר לא תהיה בממשלה".
התובע, עו"ד גילדין הגיש את תמלול הישיבה, והסנגור עו"ד חדד התנגד לכך שלבני תעיד על דברים שקראה בתמלול, שלא מתוך זיכרונה. לאחר דין ודברים בין עורכי הדין והשופטים אמרה לבני, "אני זוכרת שחלק מהשרים רצו לקיים דיון, שאלו שאלות, אני הבהרתי שיש חופש הצבעה, היו שרים שזה היה קשה להם אבל הדיון הסתיים בכך שהיה חופש הצבעה. בדרך כלל כשמגיעים עם הסכמה על חופש הצבעה לא מתקיים דיון, כאן כן התקיים דיון וזה לא היה רגיל".
בהמשך לכך שאל גילדין את לבני על הערר שהגיש נתניהו עצמו על הצעת חוק אחרת שעסקה בערוץ 2. גילדין תהה עד כמה נדיר הדבר שנתניהו עצמו מגיש ערר, ולבני ציינה כי "אני לא ממש זוכרת מי הגיש כל ערר, אז אני לא בטוחה שאני יודעת לתת תשובה מספרית".
הנושא האחרון עליו שאל גילדין את לבני, נגע לפיטוריה על ידי נתניהו, "יצאנו מבית הנשיא, ואז קיבלתי טלפון מנתניהו שבו הוא הודיע שאני מפוטרת. אני זוכרת שהוא דיבר על הפגישה ביני לבין אבו מאזן כמה חודשים קודם לכן, ואולי גם משהו על פוטש". לשאלת גילדין ציינה לבני כי היא אינה זוכרת שנתניהו אמר לה משהו על חוק ישראל היום.
בשלב זה החלה החקירה הנגדית על ידי הסנגור עו"ד עמית חדד, "את לא עדה מאוד חשובה לתיק שלנו, אז אני מקווה שהחקירה הנגדית תהיה קצרה יחסית. אין לי שום כוונה להתנגח ולהתנצח, אני מבקש ממך להיצמד לאמת, אני אראה לך דברים שלא הציגו לפנייך במשטרה".
חדד שאל את לבני האם נכון שהיא לא בקיאה בתקנון עבודת הנהלת הקואליציה, ולבני אישרה שמעולם לא היתה חברה בפורום הזה.
חדד אמר ללבני, "בסוף החקירה שלך אמרת שאת תלכי לעשות שיעורי בית ולקרוא את התקנונים". לבני ציינה בתגובה כי "מה שעניין אותי הוא האם הנהלת הקואליציה עצמאית בהחלטות שלה". לבני ציינה כי אכן הלכה לקרוא את התקנונים בסיום החקירה, אך בסופו של דבר התקשרה לאחד החוקרים אך לא נשאלה על הנושא.
חדד הוסיף ושאל את לבני מספר שאלות על ראיון העד ובהן גם, "הציגו לך בראיון שלך את תקנון הקואליציה ותקנון עבודת הממשלה?" ולבני השיבה שלא, אך ציינה כי היא קראה את התקנונים ואף ציינה זאת בראיון.
בהמשך לכך ביקש חדד מלבני להתייחס לתיאור של יריב לוין את קואליציית 2013-2014 כ'גיהינום', "מה שיריב לוין לא ידע שאני נכנסתי לממשלה ואחרי פרק זמן התחלנו תהליך מדיני. לוין לא היה שותף לזה. בעיני התהליך המדיני היה מאוד חשוב ולכן אני מציינת שדווקא בו הלכתי יד ביד עם ראש הממשלה". עם זאת לבני אישרה כי היו הרבה מאוד מחלוקות, כמעט בכל נושא. על נתניהו ולפיד אמרה לבני, "היו ביניהם ויכוחים, חלקם פומביים. אמון זה עניין אישי. שאלת האמון או לא, אני לא יכולה להעיד על אמון של מישהו אחר. היו ויכוחים שהלכו והתגברו. אני לא יכולה להעיד על תחושות ומחשבות של אנשים אחרים. מה שהתרשמתי ביחס לנתניהו שבמהלך התקופה הזו הוא חולק על חלק מחברי הממשלה, הוא רצה קואליציה אחרת, הוא חשש מאוד מביקורת שבאה מימין, בעיקר במבצעים הצבאיים ולקראת סוף הכהונה זה החריף".
בתשובה לשאלותיו של עו"ד חדד לבני אישרה כי לקראת סוף דרכה של הממשלה, בחודש נובמבר, כבר היה ברור שהמשמעת הקואליציונית מתפוררת. לבני נשאלה על ידי חדד על שיתוף הפעולה בינה ובין לפיד והציג לה כתבה מידיעות אחרונות שבה היא מציינת כי היא מעוניינת ליצור חזית עם לפיד, "רציתי ליצור שיתוף פעולה עם הגורמים המתונים בממשלה. כך רציתי שיהיה, אני חוששת שלא הגענו לזה. אני חושבת שלא דיברנו על חוק ישראל היום. בתוך כל הדברים שהיו על השולחן חוק ישראל היום לא היה כל כך חשוב, במיוחד שהייתי בטוחה שנתניהו יבלום את זה".
חדד שאל את לבני, "דיברת עם נוני מוזס על חוק ישראל היום?", ולבני השיבה "כן. נוני ידע שאני תומכת בחוק ולכן לא היה צריך לשכנע אותי". חדד שאל את לבני כמה פעמים דיברה עם מוזס בנושא, ולבני הסבירה מדוע תמכה. השופטים ביקשו מלבני שוב להשיב כמה פעמים שוחחה עם נוני מוזס בנושא, ולבני השיבה: "נדמה לי פעמיים או שלוש". חדד הגיב ואמר שמדובר במספר גבוה בהרבה של שיחות. "אני רואה בימים האלה לפחות עשר שיחות ביניכם, זה הדבר הכי טבעי בעיני, אין בזה שום בעיה". חדד הוסיף ושאל האם היא דיברה עם נוני מוזס על החזית עם לפיד ולבני הגיבה שהיא לא זוכרת דבר כזה. חדד שאל את לבני "זה טבעי ולגיטימי שיש שיתוף פעולה כזה?", ולבני השיבה, "כל חוק שעובר, יכול להיות שלצד האינטרס הציבורי יש גם מי שיש לו אינטרס כלכלי בזה. זה לגיטימי כל עוד אין יחסי 'תן וקח'". חדד הוסיף, "ומבחינתך אין פה יחסי תן וקח", ולבני השיבה "ודאי". חדד תהה ושאל את לבני אם כך מדוע היה צורך בכל כך הרבה שיחות ביניהם, ולבני אישרה לבקשתו שהשיחות עסקו בנושא הפוליטי, מי יתמוך ומי לא, וכו'.
חדד שאל את לבני על הגשת חוק ישראל היום, והיא השיבה שלכולם היה ברור שנתניהו מתנגד מאוד לחוק, "היה ברור לכולם שנתניהו מחובר בטבורו לישראל היום והוא לא מוכן שמישהו יגע בו. התייחסותי לישראל היום לא קשורה לידיעות אחרונות. כל חיי התנגדתי לקבל תמורות ותשלום מחוץ לחוק וזה מה שישראל היום עשה".
חדד הוסיף ושאל את לבני אם היא שוחחה על ההצעה עם פוליטיקאים רבים ולבני השיבה בשלילה, אך ציינה שהיה בנושא דיון בסיעה שבו הנושא דובר. חדד הוסיף ושאל אותה אם היא שוחחה בנושא עם איתן כבל, ולבני הוסיפה שהיא איננה זוכרת את שיחה שכזו. חדד הציג ללבני את תשובתו של איתן כבל לפיו הוא דיבר על הנושא אתה, לבני השיבה כי היא איננה זוכרת, "יכול להיות שזה נכון, אבל אם אני לא זוכרת, אני בטח לא זוכרת מה נאמר בשיחה הזו". גם על השאלה האם דיברה על הנושא עם איילת שקד או נפתלי בנט השיבה לבני כי היא איננה זוכרת.
לבני אישרה שלהצעה היה רוב בכנסת וגם בקואליציה, אך ציינה כי גם בחודש נובמבר אם היה מוגש ערר על ההצעה היא הייתה מתנגדת. חדד שאל האם יתכן שאמרה ליועצת ראש הממשלה שלא משנה מה תחליט ועדת השרים או הקואליציה היא תצביע בעד, ולבני השיבה "אני לא הייתי מצביעה בעד". לבני נשאלה האם ידעה שישנם בקואליציה רבים שתכננו להצביע בעד על אף המשמעת הקואליציונית, ולבני השיבה שאיננה זוכרת. לבני נשאלה שוב האם היא ידעה שגם אם ההצעה הייתה עולה להצבעה עוד לפני ישיבת ועדת שרים לחקיקה היא הייתה עוברת, ולבני השיבה שוב שהיא איננה זוכרת.
חדד טען כי בכל מקרה ועדת השרים הייתה מאשרת את הצעת החוק, לנוכח הרוב שהתגבש בוועדת השרים. לבני ציינה כי היא אינה משוכנעת שזה המצב, וכי נתניהו בכל מקרה יכול לקבור את החוק על ידי הגשת ערר. אולם, חדד ציין בתגובה כי למעשה הסיבה שבגללה נתניהו הסכים לאפשר חופש הצבעה, היא משום שהוא חשש שעמדת ועדת השרים תחייב אותו, והוא ייאלץ להצביע בעצמו בעד הצעת החוק שהוא התנגד לה. לבני הוסיפה וטענה כי בכל מקרה שבו היה מוגש ערר, עמדת הקואליציה צריכה הייתה להיות התנגדות.
