קחו נתון בלתי נתפס: כבר יותר מ-140 ימים שהפלוגה הרפואית מרחבית "שגיא" 5398, מפנה פצועים מהלחימה בעזה היישר לבתי החולים בישראל, בממוצע של ארבעה פצועים ביום, והספירה תימשך עד אמצע חודש מרץ, אז ישתחררו סוף סוף משירות המילואים הארוך – בתקווה, כמובן, שתהיה להם כמה שפחות עבודה.
בשיחה עם אתר מקור ראשון מספרים חיילי הפלוגה על הדברים שחוו בארבעת חודשי הלחימה. "ראינו ניסים גלויים. פצועים קשה שחזרו לחיים בבתי החולים. פצועים בינוני שהתעקשו שלא להתפנות ורצו להישאר בשטח ולעזור לחברים שלהם, וגם כאלה שבאמת חזרו לשטח לאחר אשפוז קצר", מספר אביב מימון, קצין בפלוגה, סגן-מנהל בית ספר יסודי מנתיבות בחיים האזרחיים, שבמקביל לשירות המילואים פתח את ביתו ליחידות צבאיות רבות להתרעננות.
מצד שני, היו גם אירועים שהצריכו מהם התנהלות מקצועית למרות מתח רגשי ומוסרי. "היינו צריכים לטפל במחבלים פצועים שהביאו מבית חולים אל נאסר בחאן יונס. הוציאו משם מחבלים שנפצעו בקרבות מולנו. תוך כדי טיפול זיהינו צלב קרס על היד של אחד מהם. ביקשו שנטפל בהם ונשמור בהם בחיים כדי שיוכלו להגיע לחקירות. טיפלנו בכ-30 פלסטינים שיצאו מאזורי הקרבות. החיילים הגיבורים שלנו התמודדו עם זה בצורה מדהימה אבל זה היה קשוח. זה להסתכל לרשע בעיניים", הם מספרים.
הפלוגה המרחבית, פלמ"ר בפי החיילים, מורכבת משלוש מחלקות עם ייעוד ויכולות שונות: מחלקת לוחמים שתפקידה הוא לאבטח את הכוח, לנווט ולהנחית מסוקים במקרה הצורך, מחלקת רפואה שכוללת רופאים בכירים, פרמדיקים וחובשים, ומחלקה שמטפלת בחללים. הפלוגה שוהה סמוך לגדר הגבול ומקבל את הפצועים מהלחימה בתוך הרצועה, שמגיעים מחטיבות שונות. הפלמ"רים הם היחידים שפועלים מהגדר לבית החולים או לתחנת איסוף חיילים, בניגוד ליחידה 669 שאחראית על הנחתת המסוקים.
"כשיש אירוע אנחנו מתכללים אותו מא' ועד ת'. אנחנו מקבלים את הפצועים, מטפלים בהם, ומעלים אותם למסוק או לאמבולנס עד לבית החולים", מספר שמעון דיין, סגן מפקד הפלוגה, ומציין שיא של 16 שניות בשהייה של מסוק על הקרקע מרגע הנחיתה ועד ההמראה יחד עם הפצוע. "הצלנו עשרות חיילים. ההתנהלות שלנו מסייעת ליחידות הלוחמות להמשיך בלחימה כי אנחנו יכולים להכיל אירוע רב נפגעים. היו לנו שלושה כאלה, שניים מהם כללו פינוי עם מסוקי יסעור".
דיין, אבא טרי לילד שנולד שבועות ספורים לפני המלחמה, אמור לסיים את השנה האחרונה בלימודי רפואה ובשנה הבאה להתחיל סטאז'. "אשתי אלופת העולם, היא מגדלת את הבן שלנו לבד", הוא מספר בהתרגשות.
גל, חובש בפלוגה, מספר כי ב-7 באוקטובר הם הוקפצו ליחידה כבר ב-10 בבוקר, ואחרי ארבעה חודשים בהם עברו גזרות וטיפלו בקרוב ל-500 פצועים, הם רוצים לקבל הכרה, בעיקר כדי שהמשפחות שלהם יבינו את מה שהם עוברים, אבל גם כדי שיעריכו אותם בצה"ל. "אחרי השינויים בהגדרות שצה"ל עשה, אנחנו מוגדרים עכשיו כלוחמים, אבל הצבא לא מתייחס אלינו באותה רמה. בתוך המוצב שאנחנו נמצאים בו לוחמי הנח"ל ישנים בחדרים, בזמן שאנחנו, שמעניקים טיפול רפואי לכולם, ישנים באוהלים. וזה בזמן שכל הדרג הפיקודי, מהמג"ד ועד המאו"ג, מכירים את מה שאנחנו עושים".
"הצבא מתחיל לדבר בשפה שלנו", אומר דיין ומוסיף כי, "לפני המלחמה לא הכירו בנו בכלל למרות שביקשנו לעשות אימונים. הגדוד שלנו פינה כבר יותר מ-2,000 חיילים עד עכשיו – הכוח הצבאי שפינה הכי הרבה פצועים. יותר מ-669. כל מי שמגיע לגדר – פצוע קל קשה וחלילה הרוג מגיע איתנו, אבל כולם מכירים את היחידות המיוחדות. יש פה אנשים יקרים שראויים להערכה אבל לא מקבלים כי לא מכירים אותנו".
פלמ"ר 5398 מורכבת מחיילי מילואים שמגיעים מכל רחבי הארץ והחברה הישראלית. מדימונה ועד נהריה, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, יהודים וערבים. "ב-7 באוקטובר היו מספרי גיוס מטורפים, כולם הגיעו וביקשו לתרום. הפלוגה מאוד משפחתית ובאמת אחרי שכולם חזרו מחו"ל עמדנו על יותר מ-100 אחוזי גיוס. היום יש פה רופאים, אחים ואחיות שעושים את זה ביום-יום, אבל גם כאלה שלא. מאוד הטרוגני. הרבה מאוד רופאות כירורגיות, נוירולוגיות ופנימיות, מסורוקה, בילינסון, שיבא ועוד. זכינו במשפחה מדהימה".
"יש לנו מדי יום אין ספור אירועים. התחושה של המסוקים שיורדים אחד אחרי השני, ושברגע שהם ממריאים בחזרה משתחרר אצלך משהו", אומר דיין ומספר על אחת החוויות הקשות של הפלמ"ר – הטיפול בחללים שמגיעים אליהם. "אחרי שקובעים מוות לחייל, אז עושים בקשת סליחה ומחילה, ומתאספים לאמירת קדיש. זה רגע שאף אחד בעולם עוד לא יודע שהוא נהרג, גם לא המשפחה", מספר דיין ונזכר בחלל הראשון שהגיע אליהם, שלושה ימים אחרי תחילת התמרון הקרקעי. "כולם היו בדממה, רק רעש התותחים ברקע, ופתאום מישהו אמר קדיש.
"אבל היו גם אירועים טובים, כשנפגשנו עם חיילים שטיפלנו בהם. היה פצוע מאוד קשה, שהסטטיסטיקה הייתה לרעתו וראינו אותו אחרי כמה זמן והוא היה נראה מצוין. היו חיילים שהצלנו להם את החיים – המסוק הגיע בזמן, כל המערכת תפקדה כמו שצריך והם יצאו בחיים".
החיילים אצלכם חווים ורואים דברים קשים, איך מטפלים בהם?
"קודם כל מדברים ועושים שיחות אחרי כל אירוע קשה. יש לנו שני קב"נים וכשיש אירועים קשים אנחנו מכניסים אותם לשיחות, מדברים ומסדרים את הסיפור כמו שצריך. היו אירועים קשים. כל השבוע הראשון בבארי וכפר עזה ונחל עוז, והמקומות ש'זיכינו'. אנחנו נצא מהמלחמה הזאת שרוטים, אבל אנחנו גם עוטפים את כולם אז מאוד מקווה שנעמוד במשימה הזאת".
לקראת היציאה מהגזרה, הפלמ"ר תקיים אירועי עיבוד וסגירה של התקופה הארוכה בדרום הארץ, ובהמשך השנה יקיימו "אירועי עיבוד" ופעולות נוספות. "מבינים שזה לא שגר ושכח, זאת לא מלחמה של יומיים". .
