מבין המתמודדים על ראשות הרשויות המקומיות, 83 בלבד הן נשים, לעומת 718 גברים. גם בקרב המתמודדים על מקום במליאות המועצות (ולא על ראשותה), ניכר רוב של כמעט פי שלושה גברים. מתוך 268 מועצות מקומיות ואזוריות ברחבי הארץ, 14 נשים בלבד – כ-5% – מכהנות כראש רשות. בנוסף לכך, 11 נשים דתיות מתמודדות לבחירות המקומיות, 8 מהן בפעם הראשונה.
אחוז הנשים המתמודדות בבחירות אמנם נמוך במגזר הכללי, אך אצל נשים דתיות תקרת הזכוכית לעתים עבה עוד יותר. ובכל זאת, שורת נשים מהציונות הדתית החליטה הפעם לנסות ולנפץ את ייצוגן היחסי בזירה הפוליטית המקומית.
שתי הנשים המוכרות מאוד, המגיעות מהציבור הדתי לאומי, הן ראש העיר נתניה מרים פיירברג וראש העיר בית שמש עליזה בלוך, המתמודדות שתיהן לקדנציה נוספת. מלבדן, בירוחם מתמודדות כבר בפעם השנייה ראש העיר הנוכחית טל אוחנה ורוני אהרון, במירוץ נשי ראש בראש.
במועצה האזורית מטה יהודה מתמודדת הילה לנקרי, בעמק המעיינות נגה גיל בשיא, בקדומים אליענה זילברמן, בחוף אשקלון אילנית ואהל, באורנית אור פירון זומר, ברמת הגולן בתיה גוטליב ובמעלה אפרים מיכל שפירא.
"האתגרים לנשים בהתמודדות לראשות הם עצומים, וכמובן שככל שהחברה יותר שמרנית – זה יותר מאתגר", אמרה תמר זעירא, יו"ר "פורום 31" להכפלת מספר הנשים בראש רשויות. "אני רואה שבאופן כללי יש עלייה במספר המועמדות, כמו גם עלייה במגוון שלהן. כל אישה היא שונה ומביאה בשורה שונה ויש דרכים שונות להיות מנהיגה".
זעירא כינתה את המצב כ"תקרת הזכוכית העבה ביותר בישראל". יחד עם זאת, היא אמרה כי יש כעת הזדמנות אדירה. "ב-2018 המספר הוכפל יותר מפי שתיים, אם נכפיל שוב אנחנו משנות את מגמת הייצוג הנשים בחלון הזדמנויות היסטורי. נשים חילוניות ודתיות נכנסו ויש לנו שיא ישראלי של יותר נשים מאי פעם שהגישו מועמדות לראשות רשויות, ואם ייבחרו – יישבר שיא גם בייצוג".
מאבק נוסף הוא על הצבת נשים ברשימות לחברי מועצה ועירייה. כאשר נשים דתיות נוספות רצות לרשימות ברחבי הארץ, רק בירושלים יערה שילה מוצבת כמספר שתיים בסיעת "התעוררות" בירושלים, חגית משה סגנית ראש העיר ויעל ענתבי שעומדת בראש רשימת הליכוד. בכל הארץ, תשע נשים בלבד חרדיות מכהנות כחברות מועצת העיר – בירושלים, רעננה ובבית שמש. סמירה עזאם, שנבחרה בבחירות הקודמות לראשונה כחברת מועצת העיר עוספיה והקימה מפלגה של נשים בלבד איתה היא רצה בסבב הנוכחי, היא האישה היחידה בתפקיד במגזר הערבי.
מבחינת יעל יחיאלי, מייסדת מיזם "5050 שותפות ושוויון מגדרי", מלבד הרצון לקדם נשים לעמוד בראשות עירייה או מועצה, המאמץ העיקרי צריך להיות בהצבעה לרשימות שיש בהן 50% נשים. "במשך שנים ראינו נשים שמתמודדות, אבל במבחן התוצאה הן לא נבחרו, ואכן גיליתי שהרשימות היו לא שוויוניות. המועמדים הצטלמו ביחד, רק לא סיפרו לנו שהגברים במקומות הריאליים והנשים מאחור", טענה יחיאלי.
"אני התעקשתי גם לראות את הרשימה שמעידה על שוויון מגדרי", היא הוסיפה. "אם היא מספר 3, למה היא לא יכול להיות מספר שתיים? להפסיק את התופעה ש'גברים מקדימה – נשים מאחורה', הן לא וועדת קישוט. ככל שאישה במקום גבוה יותר ברשימה, היא לא רק תיכנס אלא גם תקבל תפקידים משמעותיים ותהיה חלק מקבלת ההחלטות".
הנתונים מבחינת יחיאלי מעודדים ומעידים על שינוי כבר בבחירות הקרובות. "באור עקיבא יש 3 רשימות שוויוניות, באפרת כל הרשימות שוויוניות – אין אף רשימה ללא נשים, ואותו דבר בגבעת שמואל. באשקלון יש 9 רשימות שיווניות. מבחינתי זו המהפכה, אם אתם רוצים שנבחר בכם – שימו רשימות ריצ-רץ'. אני נגד מפלגת נשים, זה גם לא יהיה טוב, אבל אני רוצה שבכל הרשימות יהיו גברים ונשים".
