במשרדו שבבניין מועצת שוהם, הרב דוד סתיו מנסה לפתוח חלון תקוע. "רק שלווה יודעת להתעסק עם החלון הזה", הוא מצביע על מזכירת לשכתו שמדברת בטלפון. עוד לא התחלתי להקליט אז אני משרבטת לעצמי את המשפט, תוהה כמה רבנים – יודעים מה, עזבו רבנים – כמה גברים היו מספקים באגביות כזאת אמירה שמייחסת לאישה יכולת פיזית שאותה הם חסרים.
נראה לי שדרוש לשם כך ביטחון עצמי לא מבוטל, ומצד שני אני לא רוצה להתפעל מכל ניואנס רק כי מדובר ברב לא שגרתי. נסכם שהרב סתיו מציב רף גבוה לגברים, נסכם גם שלשבת בצמוד לאקווריום זה נחמד מצידי כי אני לא מחבבת דגים.
"בעצם זאת הולכת להיות שיחה שהיינו יכולים להקליט לפודקאסט, לא?", אני שואלת כשהוא מתיישב על הכורסה מולי. "כן, אבל זה אנרגיות אחרות מפודקאסט", הוא אומר ולוגם תה מכוס ענקית – אגב הרב סתיו שותה תה בלבד, בכוסות ענקיות בלבד. אני מעדיפה קפה בספלים חמודים.
הרב סתיו: "אני חושב ש־7 באוקטובר צריך לקחת את החברה הישראלית למסע. אני מאמין שהמלחמה הזאת פותחת לנו המון הזדמנויות"אורית:"קשה לי להיות אופטימית עכשיו. למען האמת כרגע אני בעיקר מפחדת מעוד אסון, מעוד מלחמה"
יש בינינו הרבה הבדלים מן הסתם, אבל אני רוצה להתחיל דווקא מהמשותף. שנינו, ביומיום שלנו, מקשיבים לאנשים. אני ממש מעריכה את הגישה שאתה מקדם בכל מה שקשור לחיבור ולדיאלוג בין קבוצות, גם אני מאוד מאמינה בחיבורים בין אנשים. אבל אני גם יודעת שבעבר לא הייתי כזאת גישורית.
מעניין אותי אם תמיד היית כזה מכיל וקשוב?
"אני לא חושב. לא חושב שתמיד הייתי באותו מקום, לא. כל אחד בחיים שלו עובר מסע, ואדם צריך להיות מוכן לזה שהוא יוצא למסע. למסע של משפחה, של משמעות, של זהות. חלק מכך זה גם לשנות פרספקטיבה במהלך החיים, בהחלט".
***
אנחנו נפגשים לרגל הסכת חדש בהגשתנו, "חייבת לשאול" שמו, שעולה מדי שבוע ב"כאן הסכתים" וזמין להאזנה באפליקציות ההסכתים השונות.
אם הייתם אומרים לי עד לא מזמן שארצה לנהל שיחות אישיות עם רב, ודאי הייתי חושבת שאתם הוזים. מצד שני, תסריט של כמעט־מלחמת־אחים ואז אסון שבו נרצחים ביום אחד 1,200 איש ונחטפים מעל 250, נשמע דמיוני אף הוא.
ימים מטורפים מזמנים תסריטים מפתיעים ועוד נחזור לזה בהמשך, כרגע אני משתפת את הרב סתיו בכך שלא יצא לי לפגוש רב אורתודוקסי שמדבר איתי בגובה העיניים, לצערי זה לא קרה לי.
אני יודעת שמביך אותך כשאני אומרת את זה אבל ההבדל בינך לבין רבנים אחרים שפגשתי בחיי מאוד בולט לי. אני גם בטוחה שאני לא הראשונה שאומרת לך את זה.
"את לא הראשונה ואני תמיד מרגיש נבוך כי אני באמת לא חושב שאני מיוחד. אני חושב שיש הרבה רבנים נהדרים, באמת אני חושב ככה. שהתורה היא נהדרת וממילא היא בונה אנשים נהדרים. ואם הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו ביכולת ליצור קשר עם בני אדם וביכולת לעורר אמון, אנחנו נבקש לבנות ביחד משמעות משותפת שתוביל כל אדם למקום שאליו הוא רוצה להגיע, אדם דתי בעולמו הדתי, ואדם לא דתי בעולמו הלא דתי".
אתה מדבר ב"אנחנו" וזה בסדר, מכבדת.
"אני רוצה לדבר באנחנו, מרגיש יותר נוח ככה. ברשותך בעוד כשעה נעשה הפסקה לערבית, בסדר?"
טוב.
"שלווה, עשי טובה קחי פה את הטלפון שלי, תעני לשיחות עד שאת יוצאת? קשה לדבר כשכל רגע מתקשרים. איפה היינו?"
אפשר לחזור למסעות.
"אני חושב ש־7 באוקטובר צריך לקחת את החברה הישראלית למסע. אני שואל את עצמי כל יום במה הוא צריך לגרום לי להשתנות, והתשובה היא שעכשיו אני מחפש חיבורים אפילו יותר מקודם. זה עניין של דגשים, של אנרגיות. אני מאמין שהמלחמה הזאת פותחת לנו המון הזדמנויות".
הזדמנויות?
"המון! למה את מתפלאת?"
לא יודעת, קשה לי להיות אופטימית עכשיו. למען האמת כרגע אני בעיקר מפחדת מעוד אסון, מעוד מלחמה.
"קודם כול אני לא חולק עלייך בעניין הזה, ההערכות מדברות על כך שתהיה מלחמה. אבל אני לא מוטרד ממה שאני לא יכול לשנות".
את השיחה הראשונה צילמנו בקיץ, היא עלתה בדיגיטל של "כאן" ואני יודעת שלא רק אני יצאתי ממנה מחוזקת, אלא גם הצופים, אם יורשה לי. הגעתי מפורקת אך נחושה להחזיק פאסון, לדבר על כל מה שכואב. שאלתי איך להתגבר על עצב ועל עלבונות, מה קרה לציונות הדתית ומתי יהיה פה טוב. קיבלתי לא רק תקווה אלא גם חומר למחשבה ועצה טובה, הכוונה והשראה.
אז כמובן עוד לא ידענו שאסון נורא ממתין בפתח, ואחרי 7 באוקטובר הבלתי ניתן לעיכול, צילמנו שיחה נוספת. על טוב ורע, על אמונה בבני אדם ובא־לוהים. הפודקאסט הוא המשך טבעי לשיחות ההן, הזדמנות לדבר לעומק על החיים ועל משמעות, מתוך התבוננות בעצמנו ובאחרים".
***
הוא נשוי לאביבה, אב לתשעה וסב ל־23 נכדים; אני נשואה לאלעד, אמא לשניים. שנינו גרים בשוהם אך מעולם לא נתקלנו זו בזה; ייתכן שעיתונאית דתל"שית ורב אורתודוקסי אינם מסתובבים באותם המקומות.
הוא רב העיר ויו"ר ארגון רבני צהר, שאותו הקים עם חבריו אחרי רצח רבין במטרה לתת מענה לשסע שנפער אז בחברה הישראלית. בעשייתו ובתפיסת עולמו הקשובה, הוא מאתגר את הממסד הרבני בנושאי כשרות וגיור. לפני כעשור, כאשר רץ לרבנות, הוצמדה לו אבטחה לאחר שקיבל איומים על חייו.
אני מעריכה את האומץ שלו, את חוסר הפחד שאין בו התרסה או מרדנות אלא רצון כן להיטיב עם הציבור, לפשט בירוקרטיה סבוכה, יהא המחיר האישי אשר יהא.
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "מוצש" של מקור ראשון
