רשמת ההוצאה לפועל מלשכת ירושלים, עידית גור אריה, חייבה את הרשות הפלסטינית כצד ג' בתיק ההוצאה לפועל, לפצות את משפחתה של דליה למקוס הי"ד בסכום של 276 אלף ש"ח על סמך פסק דין לפיצוי הורים שבתם נרצחה בפיגוע טרור. המחבל הרוצח הורשע בארבעה פרטי אישום – האחד בגין גרימת מוות בכוונה, שניים נוספים בגין ניסיון לגרימת מוות בכוונה ופרט אישום נוסף בגין החזקת סכין.
במסגרת גזר הדין, הוטלו על החייב שני מאסרי עולם, אשר ירוצו במצטבר- מאסר עולם בגין רצח דליה למקוס ז"ל, ומאסר עולם נוסף בגין הרשעתו בעבירות של ניסיון לגרימת מותם של שני אנשים נוספים (ישי כץ וישעיה הורביץ). כמו כן נקבע בגזר הדין, כי על החייב לפצות את עיזבונה של למקוס בסכום כולל של 3,911,531 ש"ח. לאחר שהתקבל ביום 16.02.2015 צו ירושה על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים, לפיו הוריה של למקוס הם יורשיה על פי דין, הוגש גזר הדין לביצוע בתיק לצורך אכיפת החיובים הכספיים כנגד החייב. עוד בחודש 01/2017 הוטלו עיקולי צד ג' אצל הרשות הפלסטינית, אש"פ ומדינת ישראל- משרד האוצר.
לטענת ההורים, על פי החקיקה הפלסטינית והחלטות ממשלת הרשות הפלסטינית, מעבירה הרשות מדי חודש בחודשו שכר חודשי למחבל החייב, אשר גובהו נגזר מחומרת העבירה. על פי החלטת ממשלה מס' 23 לשנת 2010 בעניין תקנות תשלום משכורת חודשית לאסיר, המחבל משתייך לקטגוריה העליונה ביותר וזכאי לשכר הגבוה ביותר, בסך של 12,000 ש"ח בחודש. בנסיבות אלה הטילו הזוכים בתיק עיקול שכר מתחדש על שכרו של החייב המחבל, המתקבל מאת הרשות הפלסטינית. לאחר שהרשות לא השיבה לצו העיקול, ההורים עתרו בבקשה לחיוב צד ג' הרשות הפלסטינית בחוב הפסוק בסך כולל של 276,000 ש"ח, המבטאים 23 משכורות אחרונות שהועברו על ידי הרשות לידי המחבל, בחודשים אוגוסט 2021 עד יוני 2023 כולל.
הרשמת קבעה בהחלטתה, כי חובתו העיקרית של צד שלישי היא למסור את הנכס המעוקל בהתאם להוראות סעיף 47 לחוק ההוצל"פ והוראתו של סעיף 48 לחוק מסמיכה הרשם לחייב את הצד השלישי בתשלום החוב הפסוק או יתרתו, אם וכאשר הצד השלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים והעברתם לתיק.
עוד נקבע בהחלטה כי בעיקול שכר מחדש בתיק אזרחי, שלא בדומה לעיקול שכר מתחדש בתיק מזונות, לא קיימת מגבלת זמן לעיקול. בעוד שסעיף 45ג לחוק ההוצאה לפועל מגביל צו עיקול שכר מתחדש בתיק מזונות, הרי שהמחוקק בחר, שלא במקרה, שלא לציין מה דינו של עיקול שכר מתחדש אצל חייב שאינו חייב במזונות. ללמדנו, כי בכך ערך המחוקק הבחנה בין הטלת עיקול שכר מתחדש על חייב במזונות, או אז ישנה מגבלת זמן לתקופה של שנה לכל היותר, לבין עיקול שכר מתחדש על חייב שאינו חייב במזונות, שאז לא קיימת מגבלת זמן.
הרשמת קבעה, כי כפי שהוכח, הרשות הפלסטינית משלמת למחבלים ולבני משפחותיהם סכומי עתק מידי חודש בחודשו, כנראה שהסכום מתקרב למיליארד שקלים בשנה. הרשמת קבעה כי המסקנות העובדתיות העולות מחומר הראיות שהוצג עד כה, הינן כדלקמן: כל מחבל ובני משפחתו, זכאים לקבלת שכר חודשי מאת צד ג', זכאותו של כל מחבל ובני משפחתו לקבל שכר חודשי מאת צד ג' מעוגנת בחקיקה הפלסטינית, כאשר כל מחבל שהורשע בביצוע עבירה ביטחונית ושוהה בכלא ישראל זכאי לקבלת שכר, צד ג' מעביר מידי שנה למחבלים ולבני משפחותיהם כמיליארד שקל, צד ג' מקבל לידיו מידי חודש ממדינת ישראל 600,000,000 שקלים – 700,000,000 שקלים, מהם משולמים כספים למחבלים ולבני משפחותיהם, צד ג' מחזיק בידיו רשימות של כלל המחבלים, אשר מקבלים שכר מידי חודש בחודשו, החייב בתיק דנא זכאי לקבל שכר חודשי בסך של 12,000 שקלים, בהתאם לחקיקה הפלסטינית.
עוד קבעה הרשמת, כי הרשות לא הצליחה להוכיח, כי נערכה מטעמה בדיקה האם החייב או מי מבני משפחתו קיבלו שכר, בכל אחד מהחודשים להם עתרו הזוכים לחיובו של צד ג' בחוב הפסוק.
כמו כן, צד ג' לא הצליח לצבוע הכספים ולטעון כי בנסיבות בהן מדינת ישראל מקפיאה כספי טרור, הרי שהמחבלים בבתי הסוהר אינם מקבלים שכר מיד חודש בחודשו- עצם המשך קבלת התשלום בידי המחבלים על אף הקפאת הכספים עולה הן מהוראות החוק להקפאת כספים, הן מעדותו של נציג צד ג' שנחקר בדיון ומהן מעדותה של נציגת משרד האוצר.
ביחס לטענה, לפיה "עשויות להיות השלכות כבדות משקל לפעולות חד צדדיות מצד ישראל של ניהול הליכי הוצל"פ ביחס לרשות/אש"ף- ובכלל זה ביחס למימוש עיקולים מכספי מיסי הרש"פ ותקציבה, המוחזקים בידי ישראל מכוח הסכמים בינלאומיים – תוך פגיעה בתקציב הרש"פ, הבהירה הרשמת, כי היא מתקשה להבין כיצד חיוב צד ג' בחוב הפסוק, בגין שכרו של מחבל בסך של 12,000 שקלים בחודש, המתקבל מאת צד ג', בזמן בו זה האחרון מקבל ממדינת ישראל מידי חודש בחודשו 700,000,000 שקלים – 600,000,000 שקלים, יכול להשפיע בצורה כזו או אחרת על תקציב צד ג'.
לאור כל האמור קבעה הרשמת, כי מששכרו של החייב לתקופה מאוגוסט 2021 עד יוני 2023 נמוך מגובה החוב הרשום בצו העיקול, ובשים לב כי עסקינן בעיקול מתחדש על שכרו של החייב, כפי שנקבע לעיל, היא מורה לחייב את הרשות בחוב הפסוק בסך של 276,000 שקלים.
