לוחמי חטיבת יפתח, לוחמי אגוז במילואים, שהשתתפו באחד המבצעים לאחרונה, ידעו מיד שהממצאים שגילו שם יגיעו בתוך שעות לשולחן מקבלי ההחלטות. ואכן, הם השפיעו באופן קיצוני על המשך לחימת צה"ל.
בשירותם הסדיר היו הלוחמים חלק מחטיבת הקומנדו, אבל בגלל פערים באמצעי הלחימה הם נחשבים ליחידה מובחרת "בלבד" בשעה שהם במילואים. השבוע יצאו הלוחמים מעזה עם צווים לגיוס נוסף בסוף השנה, אבל לכולם ברור שברגע שייקראו שוב – הם יתייצבו מיד, כפי שהתייצבו ביום הראשון למלחמה גם בלי שזומנו.
מפקד החטיבה, אל״מ נדב מייסלס, מסכם את תקופת השירות ברצועה ובמקביל מכין כבר את החטיבה לשלב הבא. “ב־7 באוקטובר לא קראו לנו, אבל קפצנו כי היה ברור שצריך את כולם", אומר מייסלס, בן 37, אב לשלושה מגלאון, קיבוץ סמוך לקריית־גת.
“הגענו לבארי לאחר פרוץ המלחמה, ואז התאמנו במשך חודשיים וחיכינו לפקודה. לקראת חנוכה זכינו להילחם בעזה. אני מעריך שאנחנו חטיבת המילואים שפעלה בהכי הרבה גזרות: בהתחלה פעלנו במרחב החוף, ושם לחמנו בתוואי מנהרות שכולל פירים שיצאו מבתי ספר. חיסלנו שם לא מעט מחבלים. עברנו לשג׳אעייה ושם מצאנו תוואי מנהרה חשוב מאוד, שכוחות שעברו בו לפנינו לא הספיקו לטפל בו. משם עברנו למחנות המרכז, ולקינוח סיימנו במבצע בחלק הצפוני של החוף״.
המבצע שמתאר מפקד החטיבה הוא אחד האירועים החשובים במלחמה. לוחמי אגוז הגיעו לתוואי מנהרות והצליחו להוציא ממנו מודיעין יקר מפז. בהמשך הקרבות הושפעה כל תורת הלחימה באופן ניכר מממצאי המבצע הזה.
אתם מיועדים במקור ללחימה בזירה הצפונית?
“כן, האופי שלנו הוא חטיבה צפונית. אתה מתאמן על תרחיש קשה יותר, ולכן עכשיו קל יותר לנו בלחימה בעזה. הוכחנו שאנחנו חטיבה רב־זירתית, עם התאמות באימונים הצלחנו להילחם בעזה בצורה טובה".
איך עורכים התאמות? הזירה והאויב שונים מאוד.
“מבחינת הטופוגרפיה, השטח הבנוי בצפון קשה יותר ללחימה מאשר בדרום. ידענו שיש סיכוי שיעבירו אותנו דרומה, ולכן לקחנו את המפקדים דרומה לימי למידה עם אנשים שלחמו שם. הכנסנו מפקדים לתוך חטיבות אחרות שפעלו ברצועה, כדי ללמוד ולהבין את הלך הרוח שם. רצינו להבין איך אנחנו מתאימים את האימונים בצורה טובה יותר.
"אני איש צבא. לא ספרתי זמן, ספרתי הישגים. ככל שנתנו לי זמן, הבאתי הישגים בכל יום. כל עוד זה תלוי בצבא, להערכתי, נביא הישגים וננצח"
"לוחם קומנדו צריך לסגל לעצמו גמישות, ולשלב אותה עם יכולת לחימה ואינטליגנציה גבוהות מאוד. הצלחנו לגשר על הפערים. יש יחידות אחרות שעשו לא מעט התאמות בשביל דברים שהן לא רגילות אליהם בשגרה. למשל, מעולם לא עבדנו עם חיל הים, אך בלחימה חברנו אליהם ומהר מאוד זה נתן פרי. איכות האנשים מגשרת על דברים לא מוכרים".
מה הכי הפתיע אותך בלחימה?
“בשלב שפעלנו בו הופתעתי מכך שהאויב כבר לא ביקש להילחם, והאתגר שלנו היה לגרום לו לחשוף את עצמו. בתקשורת מתנהל שיח על היקף הפגיעה בחמאס, אבל כשאתה בשטח אפשר לראות שהפיקוד והשליטה כבר לא קיימים שם".
כמה זמן יידרש לדעתך להישג הנדרש – השמדת התשתיות, חיסול הנהגת חמאס והחזרת החטופים?
“אני איש צבא. לא ספרתי זמן, ספרתי הישגים. ככל שנתנו לי זמן, הבאתי הישגים בכל יום. כל עוד זה תלוי בצבא, להערכתי, נביא הישגים וננצח. זה עניין של קבלת החלטות של הדרג המדיני. הניצחון הוא שבסוף נשמיד את מה שאנחנו צריכים ונחזיר את כולם הביתה".
עד כמה עניין החטופים העסיק אתכם בזמן התמרון?
“כל הזמן. זו אחת ממטרות המלחמה. חיפשנו ומצאנו רמזים בכל מיני מקומות, ניסינו לסייע להרכיב את הפאזל שיחזיר אותם".
למה הוציאו אתכם? נשמע שאתם מהכוחות החשובים ביותר בלחימה הזאת.
“צריך לנהל את הלחימה בחוכמה לאורך זמן. אנחנו צריכים לשמר את האנשים, מבחינת עבודה ועסקים ומבחינת משפחות ועורף. אם מתישהו תתפתח לחימה בצפון, היא תימשך לא מעט זמן ואנחנו רוצים שיוכלו לצאת ללחימה הזאת בלי שהלימודים והעסקים של הלוחמים יקרסו".
עד כמה העבודה והמשפחה מעסיקות את החיילים בזמן הלחימה?
“יש המון סיפורים אצלנו, ועל לא מעט מהם אפשר לשדר כתבות ולהעריץ את ההקרבה. יש אנשים שנפגעו בלימודים, אחרים שהשאירו עסקים בחו"ל וכאלה שיש להם עסקים פרטיים בארץ. העסק הפרטי של אחד ממפקדי הגדודים אצלנו נפגע קשה, והוא לא התעסק בזה בכלל עד עכשיו. אנחנו עושים הערכות מצב גם בנושא הזה, ושחררנו גם מעט אנשים שהיו צריכים לצאת.
"אבל אנשים מכוונים להקריב הכול. כשיש מלחמה אמיתית הם באים, נלחמים ומגינים על המדינה שלהם. מן הראוי שאנחנו כחברה נדע לקבל אותם באופן מערכתי, עם הטבות ושינויי חקיקה. עד כה נראה שיש לא מעט כיוונים טובים בעניין הזה.
"אנשים פה חוו אתגרים רציניים, ולא מספיק יום אחד כדי לחזור למקום העבודה. יש אנשים שאתה רוצה לשחרר אותם הביתה כי הבית שלהם יותר מאתגר כרגע, והם מתעקשים להישאר. זאת החברה הישראלית במיטבה".
"מה שחווינו בפנים בחטיבה היה מיוחד מאוד. אלה אותם אנשים שנמצאים בחברה האזרחית, ואפשר ליישם את זה גם שם, ובקלות"
מישהו עומד בקשר עם אנשים שחוזרים הביתה אחרי 120 יום?
“הצבא, וגם אנחנו בחטיבה, נותנים את המענה הדרוש. זה מתחיל בקצין בריאות הנפש במהלך הלחימה, וממשיך בימי עבודה עם אנשי מקצוע אחרי הלחימה. הכנו את כל המפקדים כדי שידעו איך להביא את העיבוד לצוותים. חילקנו לא מעט עלונים ומידע על אנשי קשר רלוונטיים שיודעים לתמוך בלוחמים. זה אחד השינויים שהמערכת עשתה טוב מאוד.
"יש תקשורת רציפה של כל גדוד עם האנשים שלו. כשהייתי מפקד צעיר התחלנו לדבר על סוגיית החוסן ועל טיפול של אנשי מקצוע, ואז זה נראה לי מיותר. עכשיו אני מבין שזה נחוץ מאוד מבחינה מבצעית".
נחזור רגע לצפון. איך מסבירים לציבור את הפער בין המלחמה בדרום למה שעשוי לקרות שם?
“יש לנו אנשים ותיקים יותר, שהיו בלבנון ויכולים לעזור לנו בהתאמות הדרושות ללחימה. יש דברים שקשה להסביר ולדמיין עד שחווים אותם. אם נידרש להגיע לזה וזה יהיה אתגר רציני, המערכת תדע להתאים את עצמה. זה אחד הרכיבים החזקים שלנו כחברה ישראלית.
"אני מניח שבלבנון נדע לתת מענה מבצעי מעולה, ובמקביל גם העורף ידע לאפשר לנו לתקוף בהבנה שהאזרחים מתמודדים היטב".
מה אתה מבקש מהחברה הישראלית?
“כשהיינו בפנים לא התעסקנו בפוליטיקה בכלל, אפס. כל הטוב של האנשים שרוצים לתרום בעם ישראל מזוקק ליכולת שלהם להסתכל על המאחד ולא על המפלג. אפשר לריב, אבל לא באופן מפלג, וזאת לא קלישאה. מה שחווינו בפנים בחטיבה היה מיוחד מאוד. אלה אותם אנשים שנמצאים בחברה האזרחית, ואפשר ליישם את זה גם שם, ובקלות. כולם היו למען מטרה אחת. לכן אנחנו עם כל כך מוצלח".
