עוד לפני שהספקתי להתיישב מול הבמה עמוסת הנגנים, כבר הבנתי שהרעיון להקדים בשעה את ההגעה לריאיון הזה היה ממש טוב. החזרה לקראת המופע של התזמורת האנדלוסית אשדוד עם ואלרי חמאתי הייתה מרהיבה ביופייה ובעוצמתה.
כילדה שגדלה ביפו במשפחה ערבית נוצרית, חמאתי (24) הסתכלה בהערצה על התזמורת האנדלוסית, "תמיד אהבתי את האנדלוסית, אלה המוזיקה והכלים שגדלתי עליהם, וכשהם פנו אליי לאחרונה לא הייתה לי שאלה. אני מאוד מעריכה אותם ואני חושבת שתזמור של האנדלוסית לשירים שלי מתאים כמו כפפה ליד".
אף שהיא יוצרת פופ, חמאתי, שתדבר עוד רבות על חיבורים בין עולמות, לא רואה בשילוב בין הסגנונות משהו חריג, להפך. "בתחילת הדרך של כל שיר, כשאני יושבת עם פסנתר או גיטרה אני מדמיינת תמיד שתזמורת מחזיקה אותו, כי המוזיקה הערבית שאני מגיעה ממנה מושתתת על תזמורות, רק אחרי זה אנחנו מעבדים את השיר ומושכים אותו לפופ. אז כשאני באה לשתף פעולה עם תזמורת זו פשוט חזרה ליצירה המקורית, משהו שממש נועד להיות ככה. זה מחבר אותי לשורשים שלי, גדלתי על אום כולתום, פריד אל־אטרש וכל הזמרים הגדולים בעולם הערבי, ואין דבר כזה שהם מופיעים עם שני כלים, תמיד תהיה איתם תזמורת של איזה שבעים נגנים עם כלים אתניים וקלאסיים".
"שאלו את איתי לוי אם הוא תומך בחות'ים כי הוא תימני?! אני תומכת במדינה שאני חיה בה, ברור שאני תומכת בצה"ל, בצבא שמגן עליי כמו על כל אזרחי ישראל לא משנה מה המוצא שלהם. ומעבר לכל פוליטיקה, מה שקרה ב־7 באוקטובר מנוגד את האנושיות, מדובר ברוע שכל בן אנוש צריך לגנות"
מאז פרצה המלחמה יש עיסוק אינטנסיבי בזהות של חמאתי כערבייה ישראלית ומה מקומה עכשיו, אבל מבחינתה הדברים ברורים מאוד. "הרבה לפני המלחמה הופעתי בגאווה בטקס המשואות בהר הרצל, הטקס הכי לאומי שיש, לב ליבה של מדינת ישראל ובכל זאת היום עולה שוב הצורך להצדיק את עצמי. נאלצתי לדבר על זה לא מעט בתקופה הזו, כי לא משנה אם רציתי או לא, העניין עלה והביקורות הגיעו. פתאום כולם ביקשו ממני להוכיח את נאמנותי כאזרחית, להוכיח את חפותי על לא עוול בכפי. אבל זה גם לא הפתיע אותי, אני לא חיה בלה לה לנד, אני חיה במדינת ישראל שאני כל כך אוהבת, אבל היא לא מושלמת וזה בסדר, אז התמודדתי עם הקולות האלו. הכותרת של הביקורות משני הצדדים הייתה: בוגדת. מהצד הערבי את בוגדת כי את תומכת במדינת ישראל, ומהצד היהודי את בוגדת מעצם זה שאת ערבייה, אז בטוח שתתמכי במה שחמאס עשו. אני אגיד משהו חצי בצחוק, שאלו את איתי לוי אם הוא תומך בחות'ים כי הוא תימני?! אני מבינה למה אנשים רגישים אבל זו שאלה מגוחכת. אני תומכת במדינה שאני חיה בה, ברור שאני תומכת בצה"ל, בצבא שמגן עליי כמו על כל אזרחי ישראל, לא משנה מה המוצא שלהם. ומעבר לכל פוליטיקה, מה שקרה ב־7 באוקטובר מנוגד לאנושיות, מדובר ברוע שכל בן אנוש צריך לגנות".
יומיים אחרי 7 באוקטובר חמאתי כבר עברה בין בתי חולים ובתי מלון, חיילים ומפונים, פצועים ואבלים – היא הייתה אצל כולם. "לימים הבנתי שאנשים רואים בזה את ההוכחה שאני נאמנה אבל בכלל לא ראיתי את הדברים ככה, זו הייתה העשייה הטבעית שלי, אני ישנה עם מצפון נקי בלילה. אני זמרת וישראלית וזה העניין, כל השאר זה רעש. אני דור תשיעי בארץ, השורשים שלי כאן, לא משנה מה יגידו.
"הזהות בישראל היא תמיד עניין, גם בין יהודים ישאלו, אתה אשכנזי? תימני? תוניסאי? זה תמיד בשיח. אבל עכשיו לפני שאני כל דבר אחר אני ערבייה, זה מה שרואים. אני מאוד גאה בזהות שלי, אני מאוד אוהבת את המקום שבאתי ממנו, את התרבות, ויש כאן בישראל גם המון יהודים שמגיעים מהתרבות שלי, שגדלו עם השפה הערבית ושמעו את המוזיקה הזו. זה שאני ערבייה לא אומר שאני בעד הדברים הזוועתיים האלה. הערביות היא דבר רחב וגדול ויפה ולקחת אותה ולצמצם אותה לתוך חמאס, חיזבאללה או דאעש זה כתם גדול. בעולם הערבי מגנים את הארגונים האלה, אולי לא בקול אבל אני יכולה להגיד לך שהקרובים שלי בלבנון ובסוריה לא תומכים באף אחד מהם, להפך: הם גם סובלים מהם מאוד, הרוב השפוי הוא דומם".
למה ממשיכים לשתוק?
"זה מאוד נפיץ ומסוכן. בואי ניקח את יוסף חדאד, שהוא הדובר של ישראל, הסטאר של המלחמה והוא ערבי ישראלי נוצרי, הוא מדבר וגם אני – אבל למישהו יש מושג איזה איומים אנחנו חוטפים?! איומים על המשפחות שלנו, העסקים, עלינו באופן אישי – ואם אני לא מפחדת על החיים שלי אני מפחדת על ההורים שלי ועל אנשים שמזוהים איתי, זה לא רק ואלרי ומה שהיא אומרת. יש עסקת חבילה שבאה עם דיבור וגינוי, ולא כל אחד מסוגל לשלם את המחיר הזה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "מוצש" של מקור ראשון
