רס"ל במיל' הדר קפלוק ז"ל, בן 23 ממבוא ביתר, מפקד כיתה בגדוד 8208 שבחטיבה 261, נפל באסון במרכז רצועת עזה.
הדר נולד בירושלים וגדל בשכונת עיר גנים. הוא בוגר שבט "רכסים" של הצופים ולמד בבית הספר היסודי גואטמלה. בהמשך עברה משפחתו להתגורר במבוא ביתר. הדר ז"ל למד בתיכון בויאר, בוגר מחזור נ"א.
צוות בית הספר מספר עליו כי היה "מענטש אמיתי, חריף מחשבה, חבר אמת לחבריו, אח ובן אוהב ותומך". הדר ז"ל היה בן כיתתו של סרן רועי נהרי ז"ל ממושב אורה, שנפצע באורח קשה ב-7.10 ומותו נקבע יומיים לאחר מכן.
"הדר היה ילד חמודות, ילד טבע שהתעניין בכל מה שבסביבתו, ובעיקר ילד של משפחה, הוא חיבק והתעניין בכל מי שנכנס הביתה, הוא היה קשוב ואכפתי לכולם" סיפרו עליו חבריו. "הוא תמיד ידע לבלות, לטייל ולחיות את החיים ובאותה נשימה תמיד היה הבוגר בחבורה וידע מה בא לו לעשות בעתיד. היה לו רצון ענק להשתתף בלחימה בתוך עזה, ולצערנו הוא לא חזר משם".
יובל סידיס, חבר של הדר מהתיכון כתב עליו: "אני לא מאמין שאני כותב את זה עליך הדר, האדם האחרון שחשבתי שיכול ליפול. תמיד היית נראה לי בעיניים הבנאדם החזק, תמיד עניינת אותי, תמיד רציתי ללמוד ממך. היינו שותפים בדרום אמריקה, כל מה שרצית לעשות ולחוות עשית, לא היססת לשנייה. היית הכי חסון, הגשמת את מה שרוב הצעירים בגילנו לא היו מעזים. היית מושא להערצה בשבילי, דמות לשאוף אליה, דמות שתמיד מפתיעה ועושה דברים שלא כל אחד היה מעז לעשות.
"היית מיוחד, לכל מקום שהגעת תמיד הכנסת אור וחיוך עם הצחוק המתגלגל הייחודי שלך. תמיד אנשים רצו לדבר איתך, תמיד היו לך סיפורים מרתקים, תמיד גם ידעת לספר אותם. כל ישיבה שהגעת אליה, בכל מקום היית מדבר בלי סוף, היית שואב אנשים אליך עם הברק הנוצץ בעיניים. היית מיוחד, לא כל אדם יכול לפתח קשרים עמוקים עם אנשים שרק לפני שעה הכיר. היית המסמר של הערב בכל ישיבה, היית המרכז תמיד ולא סתם.
"לא היית כתובת רגילה, תמיד ידעת להקשיב, תמיד דאגת, תמיד שלחת הודעות לחברים. אם משהו לא טוב היה קורה לאחד מאיתנו, גם ב 2-3 בלילה, לא היית מהסס להוציא אוטו ולנסוע 40 דקות היית מגיע ותומך כמו שרק אתה יודע! חברות, נאמנות, תמיכה ועזרה היו ערך עליון בעיניך, ועשית אותם על הצד הטוב ביותר. עשית את זה בלב שלם, כזה שגורם לך להרגיש שזה הדבר הכי אמיתי שיש, ובלי תמורה כלל. לא היית איש שמתלונן, אתה האדם הכי חיובי שאני מכיר, לא מתרגש מכלום, תמיד ממשיך עם ראש מורם, תמיד יודע מה הוא רוצה מעצמו.
"היית יפה תואר, כזה ששום בחורה לא יכלה לעמוד בפניו, רק להסתכל עליך בעיניים, וזהו. חיית את החיים, עשית כל מה שרק תכננת, אומנם חלק מהתכנונים לא יקרו לצערנו הרב, אבל אם שואלים אותי איך אני רוצה לחיות, להנות? הייתי אומר פשוט תנו לי להיות הדר.
"אני לא יודע איפה אתה נמצא, רק יודע ובטוח במקום טוב, אני בתוך שאתה מסתדר שם כמו שאתה יודע לעשות הכי טוב, מוקף בחברים ואנשים טובים. מספר את הסיפורים המשוגעים שלך, וכולם צוחקים ומרוכזים רק בך.
"תמיד אמרת 'אם יקרה לך משהו, לא אדע מה לעשות' – והנה ההפך קרה. אני אוהב אותך כמו אח, ותמיד אזכור להנציח אותך ואת דמותך. אני יכול להמשיך לכתוב עליך לנצח… ספר… כל כך הרבה צדדים טובים שמכיר שיש רק בך, כל כך הרבה זכרונות וסיפורים שיכולים לספר רק עליך. מבטיח לספר אותם לכל מקום שאלך או אפגוש".
