המטח הכבד שנורה ביום שלישי לעבר נתיבות ושדרות מחולל תגובות סוערות. ירי עשרות הטילים התרחש פחות מיממה אחרי שאוגדה 36 יצאה מעזה, מאותם אזורים במרכז הרצועה אשר מהם יצאו כוחות צה"ל. בעקבות כך דרשו שרי הממשלה את כינוסו המיידי של הקבינט המדיני-ביטחוני, כדי לדון בהמשך המלחמה ברצועה ובאופן ניהולה.
אך לא רק השרים זעמו על מטח הרקטות לעבר יישובי העוטף, גם הציבור הישראלי התרעם על כך. בימים האחרונים הוקמו שלושה מאהלי מחאה – בירושלים, בתל-אביב ובמתחם פסטיבל נובה ליד חניון רעים, שקוראים לראשי המדינה והצבא לא להפסיק את הלחימה עד לניצחון ולהכרעת חמאס.
את המאהל בדרום שהוקם ביום רביעי מוביל תושב העוטף ישי ספז. "הקבינט המדיני מוציא את כוחות המילואים מרצועת עזה לפני שהמשימה הושלמה", התרעם ספז. "אנחנו לא מוכנים לחזור הביתה עד שמכריעים. אנחנו לא מוכנים לחזור לבית עם ממ"ד ולחיות בבית שלנו בפחד. אנחנו לא ניתן להחזיר תושבים לצפון הרצועה אחרי שאיבדנו שם חברים שנהרגו לטובת שמירה על הארץ".
בנוסף לפעילות המתקיימת במאהלים, ביום חמישי הבא תתקיים "עצרת הניצחון" מול קריית הממשלה בירושלים, ומשתתפיה ידרשו מהממשלה הכרעה ברורה במלחמה. מאחורי קיום העצרת עומדים אלפי חיילי מילואים, משפחות שכולות, משפחות החטופים ותושבי הדרום המפונים – ויחד הם יקראו לקבינט המלחמה לא להוריד את הרגל מהגז עד להשגת היעדים שהציבה הממשלה. המארגנים צופים הפגנה בת אלפי משתתפים שתכלול דוברים מימין ומשמאל, אשר יקראו להכרעה ברורה.
מתן ויזל, בן 25 המשרת בחטיבה 460, יצא מרצועת עזה בשבת שעברה, ומאז הוא נמצא במאהל המילואימניקים בתל-אביב אותו הקים. לדבריו, כמה אירועים שהתרחשו במהלך הלחימה בעזה גרמו לו להבין שהתפיסות הביטחוניות בישראל לא השתנו אחרי 7 באוקטובר. "בהפסקת האש מחבלי חמאס צילמו אותנו ואספו מידע על מיקומי הכוחות שלנו, וכמובן תקפו מיד אחרי שהלחימה התחדשה.
"בדרג' תופאח נכנסנו וכבשנו את אחד המוצבים, ואז הודיעו לנו על צלף חמאס באזור. זמן קצר לאחר מכן אחד החיילים שלנו נפגע מכדור צלפים. דקות אחר כך, טנק זיהה שני אנשים יוצאים מתוך המרחב שבו היה הצלף וביקש אישור לירי. הוא קיבל תשובה שלילית כי הוא קרוב למרחב האוכלוסייה. שמעתי את זה באוזניים שלי. בהמשך אותו יום חייל אחר שלנו קיבל כדור מאותו צלף ואז הבנתי ששום דבר לא השתנה, אנחנו תקועים באותן תפיסות שהובילו אותנו לכישלון של 7 באוקטובר. לא צריך לייפות את זה – הצבא נכשל בהגנה על האזרחים".
לדברי ויזל, "כדי לשנות את זה, חייבים להבין כמה דברים בסיסיים: אי אפשר לתת לאזרחי מדינת ישראל לחיות ליד אויב, חייבים לשלוט שם בצורה מבצעית גם אחרי המלחמה ולגבות מחיר טריטוריאלי. בכל בית שהייתי בו בעזה יש שני דברים: תמונות של ירושלים ומפת ארץ ישראל, והם מלמדים שהמטרה שלהם היא לכבוש את מדינת ישראל. כל מחבל שיעלה בדעתו לצאת לפעולה נגד מדינת ישראל, צריך לדעת שהשטח שהוא יצא ממנו כבר לא יהיה שלו. מדינת ישראל מספיק חזקה כדי לומר את זה".
ויזל מספר שפעמים רבות שואלים אותו אם המחאה שייכת לימין. "אני מזמין את כולם לראות את מי שמתנדב כאן – ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, וגם כאלה שלא מזדהים פוליטית. אותי מעניין שהתפיסה הקיימת בשני הצדדים תשתנה ושהמערכה תסתיים אחרת. שחרור חיילי המילואים הוא הביטוי הכי חזק לזה שהצבא לא סגור על עצמו. אותי שחררו בלי תאריך מוגדר לחזרה, ובאותו יום שחטיבת גולני יצאה שיגרו מטח גדול לנתיבות, וזה מבייש לראות את זה.
"אני מקווה שזה לא יתמסמס ושיחזירו אותנו למלחמה עם מטרות ברורות ויעדים – לכבוש את שטח רצועת עזה, למוטט את שלטון חמאס ולהחזיר את החטופים. עדיין לא מאוחר לתקן, אבל אנחנו מתחילים לאבד הישגים שכבר השגנו".
