יותר ממאה ימים מאז שהתחילה המלחמה, והחקיקה הפרטית של חברי הכנסת חזרה אתמול (ד') לשגרה. מדובר בהצעות חוק שאינן בהכרח בהסכמה רחבה, ועשויות להעלות מחדש את הוויכוחים והעימותים הפוליטיים. בנוסף, מפלגות האופוזיציה יעלו, לראשונה במלחמה, הצעות אי אמון במטרה לנסות ולהפיל את הממשלה.
העלאת ההצעות הפרטיות מתרחשות לאחר הודעת יו"ר הקואליציה אופיר כץ (הליכוד), כי יאפשר להעלות לסדר היום של הכנסת חקיקה פרטית. עם זאת, הובהר כי גם כעת הצעות החוק הפרטיות שיקודמו "יתמקדו רק בעניינים חברתיים, כלכליים וענייני המלחמה", אך לא בהכרח יאשרו כלל הצעות חוק, בהן אלו של האופוזיציה.
למשל, בין ההצעות של האופוזיציה שאמנם קשורות למלחמה אך לא עברו, נמנית הצעתו של חבר הכנסת מאיר כהן מיש עתיד, שהציע להפחית את מס ההכנסה המוטל על התגמול הנוסף לו זכאים משרתי מילואים – משיעור 25% לשיעור 10%. כך גם דבי ביטון (יש עתיד) העלתה הצעת חוק שלא עברה, לפיה כל מוסד חינוך הנמצא ביישוב הסמוך כ-7 או 9 ק"מ לגבולות המדינה, יחויב לכלול בצוות עובד סוציאלי או פסיכולוג חינוכי שיהיה נוכח במוסד לפחות 10 שעות בשבוע, ותפקידו יכלול בין היתר העברת מפגשים קבוצתיים לשם הפגת חרדה בקרב התלמידים.
בתוך כך, יש עתיד הניחה הצעת אי אמון בממשלה בנושא תקציב המדינה. "הממשלה הזו לא יכולה להמשיך להתקיים. היא כישלון שעולה בחיי אדם ובעתיד המדינה", טענו במפלגה. "בשעה שחברי הקבינט עסוקים במריבות ובפוליטיקה במקום בניהול המלחמה, אישרה הממשלה תקציב חסר בושה. תקציב המעדיף משרדים מיותרים וכספים קואליציוניים על חשבון סיוע למפונים, למילואימניקים ולחיזוק תחושת הביטחון". הם קראו לכל סיעות הבית "להצביע אי אמון בממשלה הגרועה בתולדות המדינה. ישראל צריכה שינוי".
גם מפלגת העבודה תגיש הצעת אי אמון להפלת הממשלה. "כבר 103 ימים שהבנות והבנים שלנו שבויים בשבי חמאס. 103 ימים שמדינת ישראל קרועה בין ישראל לעזה. ולממשלה זה לגמרי לא אכפת", האשימו במפלגה. "אין להם זמן. אין לנו זמן. ואין אמון בממשלה שלא עושה הכל כדי להחזיר אותם. אין אמון בממשלה שלא שמה את השבת החטופות והחטופים בראש סדר העדיפויות. ממשלה שדואגת לאינטרסים המושחתים שלה ולא למי שמוסרים את נפשם עבורה. זאת ממשלה שאין בה אמון, צריך להפיל אותה".
שורת הצעדים הללו מתחדשים השבוע, לאחר שבקואליציה והאופוזיציה החליטו עם תחילת המלחמה על הפסקת הצעדים מעוררי המחלוקות בין כותלי הכנסת. ההסכמה הזו אף הובאה כטענה מול בית המשפט העליון שפרסם את פסיקותיו סוגיות הנפיצות בחוקי עילת הסבירות והיציאה לנבצרות. בקואליציה הוכיחו כי לעומת בית המשפט העליון – הכנסת החליטה שלא לקדם דברים שאינם בהסכמה. כעת כאמור חזרה הפרקטיקה הישנה, ואיתה החשש מעימותים פומביים שישובו למסדרונות הכנסת, תוך כדי הימשכות המלחמה.
