ראשי ישיבת ירוחם, הרב חיים וולפסון והרב אוריאל עיטם, מזהים קו מחבר בין שמונת תלמידי הישיבה ובוגריה שנפלו במלחמה הנוכחית. הם מדברים על הרגעים שבהם התקשו לשאת דברים בפני תלמידיהם הצעירים, מתפעמים מתעצומות הרוח של המשפחות, ומנסים להעריך כיצד המאורעות ישפיעו על תהליכים פנימיים בעולם הישיבות הציוני
שלושה ימים לפני חנוכה נפלו בקרב ברצועת עזה סמל יקיר־ידידיה שנקולבסקי, וסרן איתן פיש. הם נהרגו יחד באותו טנק, והיו שניהם תלמידי ישיבת ההסדר בירוחם. עם נפילתם עלה מספר נופלי הישיבה לחמישה. בהספד שנשא בהלווייתו של איתן פיש אמר הרב חיים וולפסון, מראשי הישיבה: "אנחנו בישיבה של מטה, לא חשבנו שאנחנו אמורים לפתוח שלוחה בישיבה של מעלה. והנה יש לנו ישיבה של מעלה, ויושבים בה טובי בנינו". שבוע לאחר מכן נפלו שני בוגרים נוספים של הישיבה: גדעון אילני, והרב אלישע לוינשטרן. כאשר הרב וולפסון הגיע לנחם את הוריו של הרב אלישע לוינשטרן ואת אלמנתו הדס, הוא אמר להם שלישיבה של מעלה של ירוחם יש עכשיו גם ראש ישיבה.
"מתחילת המלחמה הרגשנו בצוות שאנחנו רוצים לדעת מה קורה עם כל אחד. שלחנו לתלמידים הקלטות בווטסאפ, וביקשנו שיקליטו לנו הודעות כשהם יכולים. חלקם השיבו לנו הודעות רק אחרי כמה שבועות, כשהם יצאו מעזה"
התלמיד הראשון של ישיבת ירוחם שנפל במלחמה הנוכחית היה לוחם השריון סמל אריאל אליהו, שנהרג בשמחת תורה בהגנה על קיבוץ בארי. שלושה שבועות לאחר מכן נפל בוגר הישיבה, רב־סמל במילואים ינון פליישמן, בהתהפכות טנק בצפון. כעבור שלושה שבועות נפל תלמיד הישיבה וחייל גבעתי איתן רוזנצווייג, בלחימה בצפון הרצועה. השבוע נפל בלחימה בעזה תלמיד נוסף של ישיבת ירוחם: סמל־ראשון אפרים יכמן. בכך הגיע מספר נופלי הישיבה לשמונה.
שני ראשי הישיבה, הרב אוריאל עיטם והרב חיים וולפסון, נכחו בהלוויות והגיעו לנחם את משפחות הנופלים, אך התקשו תחילה לשאת דברים על הנופלים בהיכל הישיבה, מול כל התלמידים.
"בהתחלה לא היה לי מה לומר, שתקנו", מתאר הרב וולפסון. "כששני נופלים נוספים נפלו ביום אחד, היינו ממש כמי שמתו מוטל לפניו ולא היינו מסוגלים לדבר. פתאום קלטנו שהתלמידים מצפים שנדבר, שניתן מילים. השיחות הרימו אותנו, וגם התלמידים הרגישו את זה. היה פה משהו אמיתי שעברנו ביחד. מתוך הנפילה ובתוך הבור מצאנו מילים. יש פה תהליך שצריך המון סבלנות והקשבה, ולא צריך להיבהל מזה שכשאתה נתקל במשהו שהוא יותר גדול מכל מה שהכרת, אז בהתחלה אתה שותק אל המציאות. זו שתיקה אקטיבית. לשתוק, ולאט לאט להקשיב מה זה אומר לך. היה לנו פה מורה גדול, הרב בלומנצוויג, שלימד אותנו לא להיגרר מיד לתגובה הראשונית והבנאלית. אנחנו עובדים עכשיו בלהקשיב למציאות, למצב, לעצמנו, לחבורה פה ולחיילים. שום דבר מכל מה שאמרתי לא הייתי יודע חודשיים קודם שאני רוצה להגיד אותו. זה משהו שמתהווה".
מה אומרים לחיילים
"מהרגע הראשון של המלחמה הבנו שהקשר שלנו עם התלמידים, עם החיילים והבוגרים ועם המשפחות שלהם הוא חלק מהחיים של הישיבה", מספר הרב עיטם. "הבנו שאנחנו לא רק מקום עם תלמידים שיש להם הורים, אלא כמו משפחה. מתחילת המלחמה הרגשנו בצוות שאנחנו רוצים לדעת מה קורה עם כל אחד. שלחנו לתלמידים הקלטות בווטסאפ, וביקשנו שיקליטו לנו הודעות כשהם יכולים. חלקם השיבו לנו הודעות רק אחרי כמה שבועות, כשהם יצאו מעזה, והודו לנו על ההודעות ששלחנו.
"כשהגעתי לנחם אצל משפחת פיש השמעתי להם הקלטה מאיתן שבה הוא הגיב להודעה שכתבתי לו. בחנוכה נסעתי לנחם את הוריו של גדעון אילני, שגרים במצפה־יריחו. כשיצאתי מביתם הרגשתי שאני מוכרח להיכנס להורים של אריאל אליהו שגרים גם הם ביישוב, כדי לתת חיבוק. פתאום אתה מרגיש שיש לך ביישוב הזה משפחה ואתה לא יכול לעבור בלי להגיד שלום. לאלישע לוינשטרן, שסיים כאן את לימודיו לפני הרבה שנים, היה באופן מיוחד קשר בלתי רגיל לישיבה, שבא לידי ביטוי בביקורים הרבים והקבועים שלו בישיבה עם המשפחה".
מעבר לדרישה בשלומם, מה אומרים לחיילים במפגשים האלה?
הרב עיטם: "אנחנו באירוע בקנה מידה עצום שייבחן בפרספקטיבה של עשרות שנים, ולא נכון לנתח אותו לרגע הזה. הוא יוליד דברים וזה ייקח זמן. מכיוון שמדובר בתהליכים ארוכים, ממילא גם עולם התורה לא עסוק מיד בלנפק את כל התובנות. צריכים להיות מוכנים למרחקים אחרים, להקשיב בענווה, להתפלל ולהתבונן. כשאתה מדבר עם חייל, עצם העובדה שיישרת מולו עיניים אוהבות והקשבת לו ואמרת לו כמה מילות חיזוק, יש לזה כוח גדול. אמרנו להם שהם נלחמים עכשיו את המלחמה המוצדקת ביותר של האור נגד החושך, נגד אנשים חייתיים שבזים לכל אנושיות ולכל צלם אנוש ולכל צלם אלוקים. כמובן שאמרנו גם שעם ישראל מאחוריהם ונותן להם כוחות".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "שבת" של מקור ראשון
