עובדת בכירה במשרד הרווחה הודחה מתפקיד ניהולי בו שימשה לאחר שחתמה על תסקירים של קציני מבחן בתיקים שבעלה ייצג את החשודים והנאשמים. בשל מעשיה, הורדה בדרגה למשך שנתיים, נפסלה לתפקידי ניהול למשך שנתיים והועברה מתפקידה, ללא פיטורים.
לפני כחודש וחצי, נציבות שירות המדינה הגישה תובענה משמעתית נגד רבאב עלי מריד, עובדת בכירה במשרד הרווחה, מנהלת שירות המבחן לנוער במזרח ירושלים. לפי התובענה, הנאשמת חתמה על 24 תסקירים של קצינות מבחן ב-16 תיקים שבהם החשודים או הנאשמים הקטינים יוצגו על ידי הסנגור עו"ד עומייר מריד, שהוא בעלה של מנהלת שירות המבחן.
התסקירים הוגשו לבית המשפט לנוער וכללו המלצות לקראת עונש וגזר דין, או המליצו על חלופות מעצר ושחרור. לפי הנטען בתובענה, החל ממינויה של הנאשמת כמנהלת שירות המבחן לנוער, ייצג בעלה ב-50 תיקי קטינים שהתנהלו בבית משפט לנוער בירושלים. הנאשמת לא דיווחה לבית המשפט על ניגוד העניינים שלה כתוצאה מעיסוק בעלה בייצוג הקטינים, כאשר קציני המבחן שעבדו תחתיה הכינו תסקירים לבית המשפט. לפי כתב התובענה, הנאשמת הדריכה את קציני המבחן שעבדו תחתיה, ניתבה אליהם את התיקים, בדקה את המלצותיהם, וחתמה על התסקירים שהוגשו לבית המשפט.
בכתב התובענה שהוגש נטען כי הנאשמת פעלה בתפקידה הבכיר והרגיש, מתוך ניגודי עניינים, ובכך פגעה לכאורה בטוהר ההליכים בבית המשפט. אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה ביקש מבית הדין לפטר את הנאשמת משירות המדינה, ולפסול אותה לתפקידים עתידיים.
בתובענה נטען כי מנהלת שירות המבחן לנוער הייתה מודעת לכך שהתסקירים עליהם היא חותמת עלולים להתנגש עם האינטרסים האישיים שלה ועם בעלה ולקוחותיו: "לא יעלה על הדעת שהנאשמת תחתום על תסקיר הממליץ לבית משפט לנוער כיצד לפעול ביחס לענישתו של קטין המואשם בפלילים, כשלאותו הליך שותף גם בעלה המייצג את הקטין ולו אינטרסים שונים לחלוטין מאלה של שירות המבחן".
עורכת דינה, איילה הוניגמן, טענה לזכותה כי המידע המופיע בתובענה אינו אמין, אך בסופו של דבר בית הדין למשמעת הסתמך על הודאה שנתנה הנאשמת עצמה במהלך חקירותיה בנציבות – בהן הודתה כי חתמה על תסקירים "בשלושה או ארבעה תיקים בהם בעלה ייצג את הנאשמים". עוד היא הודתה שחתמה על שני תסקירים לנאשמים, כאשר בעלה ייצג נאשמים אחרים באותו כתב אישום.
דייני בית הדין – עו"ד אורי כהן, עו"ד דני זקן ועו"ד ציון כהן שהנזי – החליטו לזכות את הנאשמת מרוב אירועי ניגוד העניינים עקב "קשיים ראייתיים", מאחר שלא הסכימו להסתמך על רישומי מזכירות בית המשפט שציינו את בעלה כמייצג אך קבעו כי בכל זאת ניתן להרשיעה על המעשים בהם הודתה.
הדיינים ציינו כי "הנאשמת במעלליה לא רק שלא סייעה לבית המשפט לבצע מלאכתו נאמנה, אלא אפשר שעשתה ההיפך הגמור. וכי כיצד יכול בית המשפט לדעת שקיימת אפשרות שהתסקיר המוגש לעיונו לא ניתן מטעמים ענייניים ואובייקטיבים בלבד? שיקוליו של קצין המבחן בתסקיר המוגש על ידו, בו ייקבע עתיד הקטין לשבט או לחסד… אינם סובלים שיקולים נגועים בדבר, דוגמת שיקולים העלולים להביא בחשבון את טובת הסניגור".
עוד טענו הדיינים כי מעשיה "מחייב עקרונית פיטוריה מהשירות", אך בסופו של דבר העונש למנהלת בשירות המבחן הסתכם בנזיפה חמורה, הורדה בדרגה למשך שנתיים, פסילה לתפקידי ניהול למשך שנתיים והעברתה מהתפקיד, ללא פיטורים. הנאשמת תמשיך בעבודה בשירות המדינה.
