הרשויות המצריות פתחו מחדש בספטמבר האחרון את בית הכנסת המצרי ההיסטורי בן עזרא, ששופץ וחודש במשך שנים. חרף תפקידם בתחזוק בית הכנסת במשך שנים, היהודים המועטים שנותרו במצרים כלל לא הוזמנו לטקס.
במקביל, בהארץ דווח שבפברואר האחרון גניזה חדשה נחשפה במהלך חפירות בבית העלמין היהודי בקהיר – אך היא הוחרמה על ידי הרשויות על אף מחאות הקהילה היהודית. "הם סרבו להמתין שרב ינכח בחפירות", אמר סמי איברהים, סגן נשיא הקהילה היהודית. "התלוננו אך הם לא עשו דבר. אז המסמכים נסגרו באיזה מחסן ויירקבו שם".
המתחים רק הולכים ונבנים. ביום שלישי שעבר הקהילה היהודית השתמשה בבית הכנסת בפעם הראשונה מאז שהממשלה המצרית פתחה אותו לתיירים. מנהיגי הקהילה לקחו קבוצה של מרצים ותורמים מאוניברסיטת פרינסטון לסיור במקום. "העניין הוא להראות להם שאנחנו עדיין שולטים בבית הכנסת", אמר איברהים.
אחמד עיסא, שר התיירות והעתיקות המצרי, אמר בספטמבר שבית הכנסת העתיק – שנבנה לפני כ-1,200 שנה – הוא "אחד המקדשים היהודיים החשובים והעתיקים ביותר במצרים", והתפרסם יותר מכול בכך שנחשפה בו גניזת קהיר. אך איברהים רואה עלבון ברור בכך שהקהילה לא הוזמנה לטקס הפתיחה בספטמבר וחושש שהמשרד לא יכבד את בעלות הקהילה היהודית על המקום.
אכן, כאשר איברהים ביקש מהמשרד – שאחראי כעת על בית הכנסת – לסגור את המקום לתיירים ולאפשר לקהילה לקיים שם אירועים פרטיים, הוא סורב.
שחזור בית הכנסת מומן על ידי משרד העתיקות בפקודה ישירה מנשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי, שגם ציווה על הרשות לשמר שלושה בתי כנסת אחרים במצרים. העבודות באתרים האחרים טרם החלו, אך ב-2020 בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה שופץ על ידי הממשלה המצרית בעלות של כ-2.2 מיליון דולר.
במצרים, מחירן של עבודות כאלה בדרך כלל נופלות על קהילת המיעוטים שמשויכת לאתר, אך בניגוד למצרים קופטים, שהם כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה המצרית, ליהודים המצרים אין דרך לממן כאלו. כיום הקהילה היהודית המצרית מונה כעשרה חברים, רובם מבוגרים מאוד.
בהכרה בכך שאין לקהילה את היכולות הפיננסיות לממן את השיפוץ של משרד העתיקות, נציגיה פנו ישירות לנשיא א-סיסי, שאיתו יש להם קשרים חמים. "התלוננו בפני הנשיא והוא נתן הוראה שיש לשפץ את בית הכנסת על חשבון משרד העתיקות", אמר איברהים. "והמשרד לא אהב שעקפנו את הסמכות שלו".
מצרים פעם הייתה בית לאחת הקהילות העתיקות והגדולות ביותר במזרח התיכון. עד לראשית המאה ה-20, עדיין חיו במצרים יותר מ-80 אלף יהודים, כולל ספרדים, קראים וקהילת פליטים אשכנזים שייסדו תעשיית תיאטרון יידיש פורייה. הקמתה של ישראל ב-1948 הובילה לסופו של העולם הזה. רוב היהודים המצרים עלו לארץ בשנים שלאחר מכן, כאשר המתיחות עם העולם הערבי הפכה לחוקים אנטישמיים ופרעות ביהודי המזרח.
גניזת קהיר שנמצאה בבית הכנסת בן עזרא ממשיכה להעניק לחוקרים מידע חדש על החיים היהודיים בכל העולם ובכל הדורות יותר ממאה שנה לאחר שנחשפה לראשונה. ביקורם של החוקרים מפרינסטון אורגן על ידי מרינה רוסטוב, אחת החוקרות הידועות ביותר של הגניסה.
חרף המתיחות הגדולה במהלך המאה העשרים והרצח של שני תיירים ישראלים באלכסנדריה בידי שוטר מצרי לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, איברהים הדגיש שהקהילה מרגישה בטוחה ונינוחה במצרים: "אנחנו לא מפחדים בכלל, לא מפחדים בכלל".
