הציבור הגדול שהגיע שלשום ללוות למנוחות את אלוף־משנה יצחק בן־בשט בבית העלמין בכפר־תבור, לימד במידה מסוימת על דמותו. בן־בשט, בן 44 בנופלו בקרב הקשה בשג'אעיה, תושב שדה־יעקב, הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, ושירות צבאי ארוך שהותיר חותם על מאות חיילים.
בין נושאי הארון בדרכו האחרונה היה אלוף־משנה יאיר הירש, שהיה רמ״ט חטיבת יפתח בעת שבן־בשט פיקד עליה.
"אדר, אשתו, ביקשה שאהיה בין נושאי הארון", סיפר הירש. "אחרי שחילצו אותו מהרצועה הגעתי לזהות אותו. הלוויה הייתה סגירת מעגל משמעותית עבורי, כשזכיתי לחלוק לו כבוד אחרון ולהיפרד ממנו ברגעים הללו. האנשים הרבים, ממגוון רחב של יחידות, שהגיעו לכבד אותו בדרכו האחרונה לימדו על רמת ההשפעה שלו במהלך שנות שירותו ובשורת התפקידים שמילא".
בתפקידו האחרון, שאותו מילא עד ספטמבר האחרון, פיקד בן־בשט על חטיבת יפתח. בשמחת תורה כבר היה בהליך שחרור משירות הקבע, אך כששמע על המתרחש בדרום יצא יחד עם אל"מ הירש להציל תושבים בבארי.
"הקשר בינינו היה קרוב מאוד", אמר הירש. "נהיינו חברים טובים, בחודשיים האחרונים היינו ממש צמד. שנינו סיימנו תפקיד אחרון לפני כמה חודשים, וב־7 באוקטובר, כשהבנו מה קורה, ניסינו להבין איפה צריך אותנו והחלטנו יחד לרדת דרומה. לקחנו אפוד ונשק והגענו לבארי. ברכב ממוגן של הצבא מצאנו קצין בדרגת סרן, ששאל אם באנו לפקד. אמרנו לו 'אתה המפקד. תגיד לנו מה צריך ואנחנו איתך'.
"כל הלילה נכנסנו לחלץ פצועים ולהוציא את התושבים, תוך כדי לחימה. גם למחרת עברנו בית־בית, הוצאנו את התושבים שנשארו, וּוידאנו שאף אחד לא נשאר בבארי. חילצנו תחת אש, ובכל פעם ניסינו להכניס כמה שיותר אנשים לרכב כדי להוציא אותם מהקיבוץ. חלקם היו פצועים, ואנחנו לחצנו על הפציעות כדי שלא יאבדו דם".
השניים לא עצרו אחרי החילוץ מבארי, אלא החליטו להיכנס לעומק הקרבות ברצועה. "בנבה", כפי שכונה, "הכיר מקרוב את חטיבת גולני והמפקד שלה", אומר הירש. "הוא יצר איתם קשר וחברנו אליהם, הוא כמספר 2 של המח"ט, וכך היינו ביחד לאורך הלחימה".
הירש, המתקשה לדבר על חברו הקרוב בלשון עבר, משרטט קווים לדמותו. "יש פה שילוב של אדם מדויק, חכם, מוכשר, שלומד מהר ולא מפחד ללמוד דברים חדשים. הוא עשה הכול בצורה מקצועית ותבע המון מאנשיו, אבל מהצד השני היה בו גם משהו רגיש ומבין. כמח"ט מילואים הוא לקח את החטיבה קדימה, לא רק באימונים המקצועיים אלא גם בשילוב דברים שמח"ט שמגיע לחטיבה לשנתיים לרוב לא מתעסק איתם, כמו פיתוח כוח אדם וגיבוש תוכנית להכנת הקצינים לתפקידי ההמשך. הוא התעסק בזה הרבה וגם עבד קשה על חיבור בנות הזוג לעשייה של החטיבה.
"הוא היה גם איש משפחה, דיבר הרבה על אשתו אדר והילדים ועל העוצמות שהם מעניקים לו בלחימה בעזה. הוא סיפר לי על החלומות שלו, איך הוא רוצה להיות יותר בבית עם המשפחה, אחרי כל כך הרבה שנים בצבא".
אדר, אשתו של בן־בשט, ספדה לו בהלווייתו. "אתמול שמעתי רכב, והלב שלי אותת לי. הבוקר התעוררנו במיטה וסיפרתי לילדים. מיטה אחת, חמישה לבבות שבורים".
