סמל אחיה דסקל הי"ד, בן 19 מחיפה ולוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, הוא מהנופלים הלילה (ג') בקרב בשכונת שג'אעיה בצפון רצועת עזה.
דסקל התחנך בנערותו בישיבת בני עקיבא יבנה רמת אלון בחיפה והיה תלמיד שיעור ג' בישיבת ההסדר בקרית שמונה. אחיה הותיר אחריו זוג הורים ושמונה אחים והוא התלמיד השני של ישיבת קרית שמונה שנפל בקרב בעזה, לאחר שלפני חודש סמ"ר איתן דישון ז"ל נפל גם הוא בקרב ברצועה. הודעה מסודרת על מועד ההלוויה שתיערך היום תפורסם בהמשך.
שלומית דסקל, אמו של אחיה, אמרה הבוקר כי "אחיה אף פעם לא היה דברן גדול, הוא היה עדין נפש, מופנם, אבל עם לב ענק וטוב. כל מי שביקש ממנו משהו, הוא תמיד עשה בשמחה. הוא תמיד שמר על האחיינים שלו וכולם אהבו אותו מאוד. אחיה היה איש ספר, קרא המון ספרי פילוסופיה ועומק והקדיש זמן ללימוד תורה".
"אני אמא מאוד דאגנית ולחוצה", המשיכה שלומית דסקל, "וביקשתי מבעלי שלא יספרו לי איפה הוא. הם לא סיפרו לי שהוא בתוך עזה, אבל הבנתי שהוא במקום שהוא לא יכול לדבר כי שלחתי לו הודעות וזה נשאר וי אחד. בעלי היה איתו בקשר, היה בניהם קשר מאוד חם והדוק והם היו מדברים כל יום. אני מאוד דאגתי לו וזה היה פחות טוב בשבילו, כי הוא רצה תמיד להיות בעשייה. הוא היה אידיאליסט בכל רמ"ח אבריו, כתב לעצמו משפטים של הרמב"ם ודיבר על הרצון לעשות את המקסימום. הוא תמיד היה ממוקד מטרה ומאוד מתכונן ומאוד רצה ללכת לגולני כי רצה להגיע לסיירת אגוז".
"אני מרוסקת", סיכמה אמו של אחיה, "אי אפשר להתמודד עם הידיעה וזה עדיין לא נתפס שאני מדברת בלשון עבר ומסתובבת בבית ונזכרת איפה הוא ישב ומה הוא אוהב לאכול. אני מתנחמת שהוא שמח ורצה להיכנס לעזה, הוא ראה בכך אידיאל ותרומה למדינת ישראל".
ראש ישיבת ההסדר בקרית שמונה, הרב אריאל ברקאי, אמר כי "אחיה היה מצד אחד בחור שקט ועדין נפש ומצד שני הוא ידע מה הוא רוצה ולאן הוא מכוון. כאשר כל החברים שלו התגייסו לנח"ל, לאחיה היה חשוב להתגייס לגולני והוא נפרד מהחבר'ה שלו והתגייס בנפרד. למרות שהוא לא היה עם החברים בשירות הצבאי, הם מספרים שהיה חשוב לו להקפיד להיות חלק מהמקום הרוחני והדתי בצבא. הוא הצליח להשתלב והיה מהחבר'ה המאוד משמעותיים ביחידה. אחיה תמיד עם פנים קורנות ונעימות והייתה לו עוצמה פנימית".
הרב ישי לוינגר, רבו של אחיה ז"ל בישיבה, הוסיף: "המשפט הכי מזוהה איתו הוא 'אמור מעט ועשה הרבה'. לישיבה הוא הגיע לבד, החלטה שלא הייתה מובנת מאליה, ותוך שניות הוא נהיה אהוב על כולם. גם בצבא הוא החליט ללכת לגולני בעוד החברים שלו הלכו לגרעין נח"ל וזה היה מאוד משמעותי עבורו. הוא היה תמיד עם חצי חיוך ובכל דבר שהוא עשה, בלימודים ובצבא הוא תמיד בחר ב'לדבר פחות ולעשות יותר'. קצת לפני הלחימה היינו בקשר והוא אמר שהוא יחזור לישיבה כשיתאפשר, לצערי הוא כבר לא יחזור".
