מאות ליוו היום (א') למנוחות את משה ידידיה לייטר הי"ד, שנפל בשבת בקרבות ברצועת עזה. הוא הובא למנוחות בהר הרצל, שעות ספורות לפני יוסי הרשקוביץ הי"ד, חברו בצוות הלחימה שנפל גם כן בתקרית ברצועה.
אל"מ ט', בשם יחידת שלדג ספד לו: "זה כבר ההספד המי יודע כמה שאני רושם במלחמה הארורה והצודקת הזאת, היד ממאנת לרשום והלב מסרב להאמין, המכה הזאת היא אחת יותר מדי, איך בכלל אפשר להבין ולהכיל את הכאב? אתה משה היית הטוב שבטובים, היהלום בכתר שלנו. לימדת אותנו מהם הם ערכים ואיך משיגים אותם".
ט' סיפר על הקשר עם לייטר. "באופן רשמי הייתי המפקד שלך זה שאמור וצריך להנחות אותך אבל האמת היא שאני למדתי ממך, דבקות במשימה, הצבת מטרות וזיכרון והכי חשוב – איך להיות אדם. אנחנו ממשיכים להילחם קדימה למען הילדים שלנו, הסבא והסבתא האימהות והגברים שלנו שנמצאים שם בידי חולי האדם. למען בארי וחולית, מרום גולן ואלקנה, ירושלים ובאר שבע, למען כל התושבים, אנחנו נלחמים למען העם היהודי, זו הסיבה שלמרות הקושי והכאב אנחנו מצליחים לקום ולהמשיך קדימה. נלחמים למען המהות להיות מדינה חופשית ועצמאית".
הוא פנה למשפחתו "אין דבר שנאמר שיחזיר לכם את אהובכם, אם היה – היינו עושים הכל, תדעו ותשמעו על כך – הוא אחד ויחיד. היית סמל ודמות איך ומה הוא אדם וכיצד הוא צריך להיות, היית ראש לראשונים, תמיד מקדימה, מתווה לכולנו את הדרך, חיית בכוח ובעוצמה שמספיקה למאה שנים. משפחת לייטר המורחבת, אנחנו תחליף שאינו מספק אך אנחנו איתכם תמיד, אוהבים מחבקים וכואבים, שותפים איתכם, בברית חיים".
"אהוב ליבי, על אהבתנו הגדולה לא אדבר, היא תישאר לנצח שלנו, אהבה בת עשרים שנים, על גבורתך לא אדבר, מה לי ולגבורות? כל חיי ביקשתי שלום ושקט, ומצאתי אותם בליבך הגדול", הספידה אותו בדמעות רעייתו ציפי. "נפלת מות גיבורים, אין יותר מתאים לכך אדם שהוא מעבר לזמן ולמקום, המציאות הפיזית הייתה קטנה ומצומצמת בשבילך. תסתכלו מסביב, אלו אלפי רסיסים קטנים של אור".
להוריו חני ויחיאל אמרה: "תתהלכו זקופים בעולם ותהיו גאים בו לנצח, אחים וגיסים אהובים שלנו אתם הייתם חברי נפשו ואהוביו, תדעו את זה תמיד. אני נשבעת לכם ילדיי אהובים, אתם תחיו חיים טובים ומאושרים, יכאב לנו מאד אבל אנחנו נדביק את השברים לאט לאט".
כרמי, בתו של משה סיפרה על אביה: "גרמת לי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, כשאמרו לי 'את יודעת שיש לך את הבא הכי מיוחד', אמרתי שאני יודעת, הערכתי את הנתינה האינסופית, ההסתכלות על המציאות גם אם קשה וכואב. למדתי ממך לא להתייאש, תמיד הרגשתי מוגנת לידך, השארת לנו חלל עצום, תדע שאנחנו נהיה חזקים, קשה לי עכשיו אבל אני יודעת שבסוף יהיה טוב."
הרב ליאור שיליאן ניחם בשמו של קיבוץ עין צורים שבו התגורר משה: "איבדתם בן משפחה יקרה, בעל אהוב ומסור אלייך ולמשפחה. קהילת עין צורים עומדת כאן ערומה ולא מאמינה, מבכה את נפילתך, אבדה גדולה לנו, אבדה גדולה לעם ישראל, אבדה גדולה לעולם. מתחילת המלחמה מינינו בשער הכניסה לקיבוץ שומרים יומם ולילה, ביקשנו לוודא שמי שלא צריך להיכנס – לא ייכנס, גם למלאך המוות לא נתנו אישור כניסה, אבל הוא חדר פעם ראשונה פנימה ולקחת את הטוב שבאנשים. איבדנו אדם יקר".
