יותר מ־100 מתגייסים מהמגזר החרדי הגיעו ביום שני השבוע לבסיס הקליטה והמיון תל־השומר כדי להצטרף למשימות ייעודיות, כחלק מהמאמץ המלחמתי של צה"ל. המתגייסים יעברו הכשרת יסוד ולאחריה ישתבצו במגוון תפקידים בשירות המילואים.
עם פרוץ המלחמה התקבלו בצה"ל פניות רבות מקרב הציבור החרדי, בבקשה להתגייס מיידית כדי לתרום ללחימה. עשרות הנרשמים הראשונים הגיעו לבסיס תל־השומר כדי להתחיל הליך צו ראשון מהיר והתגייסו לשירות מילואים מיידי.
במבט ראשון ניתן להבחין שאלו אינם מתגייסים קלאסיים. כולם מעל גיל 26, וחלקם כבני 40. כמעט כל המתגייסים משתייכים למגזר "החרדים העובדים", אלו שכבר תקעו יתד בישראליות. המהלך המרגש זכה לתגובות אוהדות רבות על החיבור בין החברה החרדית לצה"ל, ואולם חשוב לזכור כי מהלך שילוב אמיתי, שבו המגזר החרדי ייקח חלק ממשי בנטל, עדיין רחוק. עם זאת, נראה שכמו נושאים רבים אחרים, גם היחסים בין המגזר החרדי למדינה צפויים להשתנות בעקבות אירועי שמחת תורה.
לצד המבקשים להתגייס, אלפים מבני המגזר מתנדבים בימים אלו בארגוני החסד השונים ובארגון זק"א. יש גם שורה של יוזמות עצמאיות בשטח – מקשירת ציציות לחיילים ועד מנגלים מפנקים בשטח בכשרות למהדרין.
"עם פרוץ הלחימה קיבלנו פניות מצד רבים מקרב הציבור החרדי המבקשים להתגייס לצה"ל וליטול חלק במאמץ הלחימה", אומר ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם, תא"ל שי טייב. "אגף כוח אדם פעל בשבועיים האחרונים כדי לגבש מסלולי שירות רלוונטיים מול משימות נדרשות, ולהתוות תהליך מיון וחיול מותאם ומהיר. נמשיך לפעול כדי לאפשר למתגייסים מקרב כלל האוכלוסייה לתרום את חלקם בצה"ל צבא המורכב מכלל חלקי העם, המשמש מקור עוצמתו".
רגע לפני שהוא מתחייל דיברנו עם בנצי שוורץ, בן 39 ואב לחמישה מבית־שמש. עד המלחמה הוא עסק בתחום שילוב חרדים בתעסוקה, וניהל את מטה הבחירות של אחד המועמדים לראשות עירו. בשמחת תורה הכול השתנה. "חיפשתי במה אני יכול לתרום. הפכנו את מטה הבחירות למקום קליטה למפונים, ופתחנו חמ"ל שבו חיברנו בין מפעלים חיוניים לעובדים חרדים. עם זאת הרגשתי שאני צריך לעשות משהו משמעותי יותר".
עד גיל 28 הוא למד בכולל. כשיצא מהכולל ביקש לבטל את הפטור משירות ועשה שירות אזרחי. "אני לא חושב שאפשר להיות עיוור למצב ההזוי שנקלענו אליו, ואני משוכנע שצריך עוד עזרה. העזרה נדרשת בחזית אבל גם בעורף, ואם זה המעט שאני יכול לתרום אז אני עושה את זה".
אילו תגובות קיבלת?
"תגובות חמות ומחבקות מאוד. זה לא צבא רגיל אלא גיוס שאנשים הגיעו אליו ביוזמתם. תוך שבוע ניקו שולחן והתייצבו. יש כאן אנשים מתחומים מגוונים – מהנדסים, אנשי כספים, מטפלים. כל אחד ייתן את חלקו. אנשים הרגישו שבעת הזאת צריכים לעשות משהו גדול יותר למען הביטחון שלנו ושל הילדים שלנו".
אתה מאמין שהמהלך שלכם יגרום גם לצעירים יותר במגזר להתגייס?
"אני לא יודע לומר. המצב כאן שונה כי רוב האנשים פה לא יצאו עכשיו ממסגרת תורנית, אלא מסביבת עבודה. אני חושב שהמהלך הזה ישפיע הרבה יותר על מי שכן יוצא מעולמה של תורה, שהוא ירגיש הרבה יותר מחויבות לעשות שירות. יש כבר תוכניות שונות לשילוב חרדים, וככל שבצבא יפתחו את הראש ויבינו שיש כאן קהל איכותי ששווה לגייס אותו, אז גם במגזר החרדי יתגייסו יותר. שוב, אני לא חושב שזה ישפיע לצאת מהישיבה, אבל מי שלא נמצא במסגרת חייב לעשות משהו".
את מנחם פרידמן (26) מבני־ברק אני מראיינת כשהוא כבר בטירונות. פרידמן עוסק בתחום הנדל"ן, נשוי ואב לשניים. הוא בוגר ישיבות חרדיות מובהקות ומשתייך למגזר החסידי. לדבריו תמיד חלם להתגייס לצה"ל, ודווקא המלחמה אפשרה זאת. "תמיד היה לי רצון עז לתרום ולהיות חלק מהפסיפס המופלא של החברה הישראלית. בגיל 18 זה פחות היה במושגים שלנו, היינו בישיבה, רצינו להתחתן ולהתקדם וזה לא כל כך התאפשר. זה היה מאוד לא מקובל. עכשיו יש חוט משולש – גם מצב מלחמה, גם הרצון לתרום ולעשות, וגם להיות חלק מהחברה הישראלית ומהדבר הזה שנקרא צה"ל".
אילו תגובות קיבלת בסביבה שלך?
"לפני ארבע־חמש שנים כשרציתי ללכת לצבא, כולם הרימו גבה ואמרו לי 'אל תעשה את זה'. היום כולם אומרים 'גם אנחנו רוצים', עד כדי כך השינוי במגזר גדול. עזבתי את העבודה ואת המשפחה, הרגשתי שהאחריות מחייבת. כמו 350 אלף חיילי מילואים שעזבו הכול, גם אנחנו רוצים להיות חלק מהדבר הזה, להיות בצו 8 על מלא".
השבוע עברו המתגייסים החדשים טירונות מזורזת. "מעמיסים עלינו נון־סטופ. אנחנו עובדים מחמש בבוקר ועד אחת עשרה בלילה. למדנו להחזיק נשק ולהגיש עזרה ראשונה, ירינו במטווחים ועוד".
איך התחושה לקבל נשק בגיל 26?
"מרגש. זה אומנם משהו שהיינו צריכים לעשות בגיל 18, אבל עדיין זו חוויה מרגשת ותחושת שליחות וחרדת קודש, ויותר מהכול גאווה גדולה".
בתום הטירונות ישתלבו המתגייסים במערך המילואים בתפקידים תומכי לחימה. "אני אישית עם הכשרה של חובש, אז אני מאמין ומקווה שישבצו אותי להיות חובש. יש כאלו שישובצו לתפקיד נהגי אמבולנס או לתפקידי לוגיסטיקה. לכולם כאן יש נכונות לעשות כל מה שיבקשו מהם".
במיינסטרים החרדי תמיד התייחסו למתגייסים כאל "שוליים". אתה חש את זה בעצמך?
"ההנהגה החרדית מסתכלת על מי שמתגייס בגיל 18 כשוליים. מי שבגיל 26 עד 40, שעובד, בעל משפחה ובעל עסקים, הוא ילד גדול ויודע מה הוא רוצה בחיים. הוא הולך לצבא לתרום מזמנו. מבחינתם ילד בן 18 שהולך לצבא יכול להתקלקל, אבל בנו הם גאים. גפני וגולדקנופף לא יגידו את זה, אבל הם גאים בנו".
ביום שאחרי המלחמה, אתה מאמין שזה יחלחל הלאה ונראה רבים יותר מהמגזר החרדי מתגייסים?
"לחבר'ה שמעל גיל 25 ודאי שיחלחל. אם ייתנו להם אפשרות להתגייס, בכל שנה יהיו מאות או אלפים שיבואו לעבור טירונות והכשרה ויהיו זמינים למילואים. לא אוכל להגיד לכם שמישהו בן 25 יעזוב הכול ויבוא להתגייס לשנתיים וחצי, וגם לא נראה מסות של תלמידי ישיבות בני 18 הולכים לצבא. אבל נראה שינוי. אנשים רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית היפה".
למתגייסים הטריים נערך טקס כניסה. "הייתה לנו דרשה", אומר פרידמן בטרמינולוגיה החרדית ומיד מתקן, "הרצאה של מפקד הפלוגה, שהודה לנו על כך שהתחיילנו מבלי שאף אחד חייב אותנו. הסבירו לנו על רוח צה"ל, ועם הרוח הזאת אנחנו ננצח. אני בטוח".
בסיום הטקס התקיימה שירת התקווה. "ללבוש את המדים, לשים את הכומתה ולשיר התקווה – אין דבר מרגש מזה. לא הייתה עין יבשה".
