אלחנן קלמנזון, בנו של הרב בני קלמנזון, תושב עתניאל שבהר חברון, שמע במהלך השבת על אירועי הדרום. הוא נקרא למילואים אך לא נאמר לו היכן להתייצב והוא לא התלבט. לקח את הנשק שהיה ברשותו, מתוקף תפקידו כחבר בכיתת הכוננות בעתניאל, ויחד עם אחיו מנחם ואחיינו איתיאל נסע לעוטף עזה בניסיון להושיט עזרה. צוות חילוץ משפחתי שהשלושה הקימו על דעת עצמם. אלחנן שימש במשך שנים כרבש"ץ היישוב עתניאל, וצבר ניסיון בנושאים מן הסוג הזה.
הלוויית אלחנן קלמנזון הי"ד בישיבת עתניאל:
אביו של אלחנן, הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת עתניאל, הספיד אותו בדברי הספד קורעי לב: "הבן שלנו אלחנן נרצח בסיטואציה לא נורמלית, בכלל, הסיטואציה שבה נמצאת מדינת ישראל שלנו איננה נורמלית בשום פנים ואופן. הסיטואציה שבה מדינה מכילה את אויביה ומגדלת אותם איננה נורמלית, בוודאי לא הסיטואציה שבה האויבים משתמשים בכל העזרה שקיבלו ממדינת ישראל לא לרווחתם, לא לפרנסתם, לא לבריאותם, אלא אך ורק לצורך רצח ונשיכת היד המאכילה אותם. גם הסיטואציה של קצין מבוגר בן 42 בתפקיד מוביל ומשמעותי באחד מכוחות הביטחון של מדינת ישראל ,שמצרף אליו אח ואחיין שהופכים ללא תכנון מוקדם לצוות לוחמים שמציל חיי אדם רבים כל כך זה לא נורמלי. זה ממש לא נורמלי שהם יורדים ללא כל צו וללא הנחיה לתוך התופת. זה ממש לא נורמלי ששני ילדים ונכד הופכים נוכח המציאות הנוראית ובניגוד לכוונתם המקורית ממסייעים ויועצים לצוות "אלחנן" שבמסגרתו הם יורדים על דעת עצמם לדרום העולה בלהבות ומחפשים היכן אפשר לעזור, היכן צריך לוחמים שמבינים בטרור בתוך ישוב אזרחי, מבינים שצריכים אותם בשטח הלחימה, במקום שבו מתבצע טבח בסגנון שאינו מבייש את האס אס , שם במקום הזה מבינים שצריכים אותם".
הרב קלמנזון, דוקטורנט להיסטוריה בעברו, השווה בין המראות הקשים עליהם סיפרו לו מן הטבח בבארי, לבין אימי השואה. לדבריו, צוות "קלמנזון" הציל למעלה ממאה מתושבי בארי שהתבצרו בבתים. הם נכנסו שוב ושוב עם ג'יפ, העמיסו אותו בתושבי הקיבוץ ויצאו החוצה. הוא שיתף כי באחד הבתים אשה מבוגרת ביקשה את עזרתם למצוא את מכשיר השמיעה שלה, ולמרות הסכנה הם סייעו לה בכך. במקרים רבים סרבו לפתוח להם תושבי הקיבוץ את הבית, וכדי לשכנע אותם לצאת הם שיתפו אותם בכך שהיום שמחת תורה וקראו שמע ישראל כדי שיבינו שלפניהם אנשי צה"ל ולא מחבלים.
"מנחם הבן הנוסף שנכח בלחימה, ביקש ממני להדגיש שהם ראו בתושבים את הגיבורים האמיתיים שהשתמשו בכל כוחות הנפש שלהם לשרוד. הסיטואציה לא נורמלית, ורוח ההתנדבות והגבורה לא נורמלית, אז למה הסיפור של אלחנן כל כך טבעי? כל החיים ליוותה אותי תחושה עמומה שיום אחד זה יכול לקרות. זה דבר טבעי כי כל מי שקצת הכיר את אלחנן יודע שזה הדבר הכי טבעי בעולם, כי איפה שצריך עזרה, מסירות נפש, היכן שצריך יכולות פיקוד יכולות חשיבה, גבורה, היכן שאין מספיק אנשים אלחנן יהיה שם", אמר האב בדמעות. הוא סיפר כי בנו היה איש ארגון, אדם שכל אחד היה רוצה לצידו, "אצלנו במשפחה צוחקים על הכל, זו עובדה ידועה" החל לומר בחיוך, שהפך מהר לבכי, "אבקש מחילה לאחר שראיתי את מסירות הנפש של כל המארגנים של ההלוויה, אני רוצה להגיד שאלחנן היה עושה את זה הרבה יותר טוב".
האב הבטיח ללוות יחד עם רעייתו יוכי את ילדיו של אלחנן ולדאוג "שילמדו תורה ברצינות ויהנו מקאייקים על החאצבני".
הוא קרא למדינת ישראל "לא רק לכסח את הדשא הרעיל של החמאס, אלא לעקור אותו מן השורש כדי למנוע את הקורבנות הבאים". הוא ביקש גם לפנות לאנשי הציונות הראשית ולרבניה ולקרוא לאחדות. "האויב קולט את הפירוד ביננו והבין שזה הזמן להכרית אותנו. צו השעה הוא אחדות". הוא השווה את המחלוקת לחיידק תוקף ואמר שגם לרבנים יש חלק במחלקות וצריך למגרה. הוא ביקש להמתין לאחר הלחימה ולבדוק "האם הייתה לנו תקלה" בצה"ל. והאם היו קצינים שסבלו מיהירות וזחיחות. הוא ביקש לשלוח ברכת "חזק ואמץ" לקהילה החלוצית של קיבוץ בארי שדמו של בנו הרווה את אדמתה, ואמר כי שני הישובים כרתו בינהם ברית. "אני מתפלל בשמי ובשם יוכי שקורבנו של בני הצדיק והגיבור ימשיך לסלול את הדרך לגאולת עם ישראל בארץ שאין נפלאה ממנה בעולם" סיים את דבריו בבכי.
"הצילו עשרות בני אדם": נכנס שוב ושוב לחלץ אזרחים מבארי – עד שנפל
כשנוכחו במצב הקשה, החלו השלושה בפעולות חילוץ של תושבים. בית אחר בית, הם עברו, חילצו פצועים תחת אש, והעבירו אותם למקום בטוח. נכנסו לבתים והוציאו אנשים שהיו נצורים בתוכם שעות ארוכות. שוב ושוב מצאו תושבים, חילצו אותם וחזרו לקיבוץ תחת מטחי יריות.
אחרי מאות חילוצים ולחימה של 14.5 שעות רצופות, בבית האחרון שביקשו לטהר לאחר שכוחותיהם הפיזיים כבר כלו, מחבל שהמתין בבית ירה באלחנן, ופצע אותו פצעי מוות. מנחם אחיו השיב מכת אש אל המחבל על מנת לחסל אותו, תוך כדי שהוא נפצע מהירי, אך זה לא עזר להציל את אלחנן.
"צוות החילוץ המשפחתי של משפחת קלמנזון הציל בדרך זו עשרות, ואולי אף מאות אזרחים וחיילים", כתב היום חברו, נפתלי חן. "המסירות שלהם הייתה מופלאה, וצוותים נוספים ניסו להתחקות אחרי היצירתיות, המנהיגות , והראש הגדול של קלמנזון. סביב השעה 10:30 בבוקר אחד המפקדים ראה את אלחנן, נתן לו חיבוק חם וביקש שהוא ישכב לנוח, אחרי לילה שלם של פעילות אינטנסיבית. אלחנן לא הסכים לכך, כיוון שיש עוד מה לעשות ותושבים שצריך לחלץ. הם המשיכו לעבור מבית ולבית, ממשיכים לחלץ עוד ועוד אנשים. הצוות המשפחתי הגיע אל הבית האחרון בבארי שלא טוהר. הם החלו להסתער אל תוך הבית, אלחנן נכנס ראשון כיאה לערכים אותם הנהיג – ונהרג.
"אתמול שכן שלי נרצח. הוא מת כגיבור, לא קראו לו להגיע דווקא לשם, רק הצו המוסרי של רצון לעזור לאנשים בצרה. בחייו ובמותו הציל עשרות אנשים", סיים חן.
