יחד עם כל חבריו ליחידת המילואים הגיע הערב (ד) גם נועם בר-אושר אל היחידה שבה התבקש להתייצב. אלא שבמקרה שלו זה היה מעט מורכב יותר כי הגיע בעזרת נדיבות לב של תורם אנונימי שנתן את מטוסו הפרטי לטובת הסעת אנשי מילואים לישראל. כך הצליח נועם יחד עם עוד 10 מילואימניקים הגיעו הערב להשתתף במערכה.
את חגי תשרי העביר נועם יחד עם אשתו וילדיו אצל בני משפחה וחברים בארצות הברית: "אשתי עלתה לארץ לפני 6 שנים ויש לה הרבה בני משפחה בחו"ל ושם היינו בחגים. בשבת האחרונה היינו אצל חברים. אני שומר שבת אבל אני גם תמיד חרד למצבים מהסוג הזה. בשבת בבוקר ראיתי הודעה מחבר שכתב 'יתכן שלא תוכל לחזור לארץ'. פחתי את הטלפון התחלתי להבין מה קורה. אני בעצמי גדלתי במרכז שפירא, אח שלי היה מנותק קשר בתחילת האירועים. האזעקות תפסו אותו בנסיעה, הוא יצא מהרכב בהתאם להוראות פיקוד העורף אך נקלע להתקלות עם מחבלים. אדם אחד סימן לו לברוח, הוא חזר לרכב והגיע תחת אש למיגונית בתחנת דלק. מחבלים ירו לעבר המיגונית ואזרחים השיבו אש עד לחיסולם. את הטלפון של אחי החמאסניקים גנבו וכמה שעות הוא לא יצר קשר, עד שעדכן אותנו מטלפון אחר שהוא בסדר. החדשות מישראל נראו כאילו העולם נגמר. כולם היו מופתעים והמומים".
נועם תכנן לשוב לישראל בטיסה שאליה הזמין כרטיסים מראש, ביום ראשון בערב. אך בחסות המצב הטיסה בוטלה, טיסה אחרת שתוכננה ליום רביעי – בוטלה גם היא.
"הבנתי שאני לא יכול להישאר בארצות הברית" הוא מספר. "בשבת כבר זומנתי למילואים ורציתי להגיע. ראיתי הרבה יוזמות שמסייעות לאנשים להגיע לארץ, אך גם דיווחים שחלק מהם זה פייק ועלול להיות מלכודת של ארגוני הטרור. בסופו של דבר יצרתי קשר עם חבר שעבד בעבר בשגרירות בניו יורק והוא חיבר אותי עם אדם שעובד עם יהודי בעל לב גדול שתרם את המטוס הפרטי שלו כדי שאנשי מילואים יוכלו להגיע לארץ. לקחתי על עצמי לארגן את האנשים שיעלו לטיסה. איתרנו לוחמים ואנשי מודיעין במילואים ותוך 11 שעות מאז הקשר הראשוני היינו כולנו על המטוס. בשעה 1:30 בלילה שעון ישראל עלינו על הטיסה, הגענו היום לקראת 12 בצהריים. רוב הנוסעים כבר הגיעו ליחידות שלהם. איתנו גם הרבה ציוד שנקנה בארצות הברית לשם העברה ללוחמים, חלק הבאנו איתנו וחלק יגיע במטוסים אחרים".
"זו הייתה נקודת אור בתוך החושך הזה", אומר לסיום נועם "אנשים שמוכנים לעשות דברים גדולים בעילום שם, לתרום מאות אלפי שקלים בלי לקחת על זה קרדיט רק כדי לעזור לעם שלהם. ויש אנשים שהם כל כך נדיבים שעשו מאמץ ותרמו סכום כסף גדול, מכל הלב. וגם בארץ רוחב הלב של אנשים מגוייס בכל פינה, חבר מסיע אותי מהמרכז עד לבסיס בצפון אליו אני צריך להגיע. אין סוף לאנשים הטובים שיש במדינה".
