אתמול נכנסתי לבית מדרש בשכונה החרדית 'שערי חסד' בירושלים, שהפך בימים אלה למרכז איסוף של תרומות מצרכים לחיילים. בני ישיבה ונערות סמינר עסקו במיון ואריזה של מוצרי מזון, טואלטיקה והלבשה ללוחמים והלוחמות. נשות השכונה יוצאות ונכנסות בבית המדרש, מבררות "מה עוד אתם צריכים", ושולחות לחייל אלמוני מסכת קידושין קטנה לצד גופיות טרמיות, בדיוק כפי שביקש.
אחת המתנדבות, הדס (19), מספרת: "הרגשתי שחייבים לעשות משהו, ואז שמעתי על ההתארגנות פה ובאתי. זה מדהים אותי לראות את ההתגייסות הזו". הדס משתפת באנקדוטה שריגשה אותה; "עשיתי קנייה באושר עד לתושבי הדרום ומילאתי עגלות לפי רשימה שקיבלתי. תוך כדי אני מגלה שאני לא היחידה שצמודה לרשימה הזו. היה נדמה שרוב לקוחות הסניף עסוקים בלמלא את החוסרים של תושבי הדרום. בשום ארץ אחרת זה לא היה קורה".
אכן, מאז תחילת המלחמה בדרום נצפתה התגייסות אזרחית במגזר בהיקפים שלא היו בעבר. קבוצות הווטסאפ פרסמו על התארגנויות של סיורי שמירה ביישובים ולימודי אמנות לחימה מהירים. צעירים מהקהילות החסידיות תועדו קונים מוצרים לחיילים בעשרות אלפי שקלים, ונקודות האיסוף שהוקמו בלב השכונות החרדיות פעילות במיוחד.
תגובת המגזר למצב בטחוני מורכב התמקדה תמיד בהוספת שעות תפילה ולימוד שנועדו להעניק סעד רוחני מול ההתמודדות. לצד זאת אנשי חסד חרדיים מוסיפים פעילויות תמיכה, כמו הכנת אוכל וציוד, סידור מקומות שהייה למפונים, פינוי נפגעים וחללים ועוד. חלוקת העבודה הייתה ברורה: הציבור החרדי ברובו אינו חלק מצה"ל, אך הוא מנסה להעניק לו עזרה אזרחית מבחוץ בשעת חירום.
אך דומה שבמלחמה הנוכחית משהו משתנה במגזר ביחס לשאלת הגיוס לצה"ל. הרב דוד לייבל, ראש מוסדות אחוות תורה דיבר בשיעורו על הלכות מלחמה, והרב רפאל קרויזר קרא לבני הישיבות להתגייס וכתב;
"הזמן לומר את האמת. אחיי אהובי בני הישיבות היקרים, לצערנו הגדול לא נוכל להמשיך להפטיר כאשתקד. זה העם שלנו, זה אנחנו, ומוטל עלינו להיות שם בפועל ממש במסירות נפש למטה מעשרה טפחים…. עשרות אלפי הישיבישער'ס צריכים לדרוש מרבניהם וראשי הישיבות, שהם רוצים, חפצים ומשתוקקים לשאת במשא העם ולהיות חלק מהמגינים על ארצם ומולדתם כנגד בני עוולה הקמים עלינו לכלותנו. נצטווינו 'לא תעמוד על דם רעך' וכמו שכתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות רוצח: 'כל היכול להציל ולא הציל עובר על 'לא תעמוד על דם רעך".
רבנים אלה מגיבים לקולות מהשטח, של צעירים הרוצים לקחת חלק ממשי במאמצי הלחימה וההגנה. "אני מזהה ביקוש אדיר בקרב חרדים נשואים עובדים לעבור הליך חיול מהיר ולהצטרף למערך המילואים במלחמה", כתב אריה ארליך, עורך מגזין משפחה הפופולרי במגזר. "מדובר להערכתי באלפים שישמחו להתגייס ולהצטרף למאמץ המלחמתי… אני עומד בקשר עם גורמים בצבא כדי לקדם זאת", סיים ארליך. ההדגשה בפתיח דבריו שמדובר ב'נשואים עובדים' בלבד, ולא בבני ישיבות רווקים המוסללים ללימוד תורה, נועדה ככל הנראה לרכך את ההתנגדות הצפויה מול יוזמה זו.
"זה קו פרשת המים", אומר לי צעיר חרדי. "החיים מתחלקים ללפני ואחרי. כולם מבינים שהפעם זה שונה". אברך חסידי נוסף קורא לרשויות לנצל את המצב שנוצר. "המדינה צריכה פשוט לקבוע עובדות בשטח, לעשות קורסים מזורזים לחרדים שרוצים לשאת נשק, לייצר מסגרות התנדבותיות וכולי". לדבריו, יש פער בין הציבור עצמו להנהגה, ולכן דרכים עוקפות חוק גיוס מסודר יקצרו את התהליך.
בזמן שגרה קיימת אולי תחושה שלצבא יש מספיק כוח אדם ושאלת גיוס בני הישיבות היא שאלה חברתית-ערכית בלבד. במלחמה זו קיבלו רבים את התחושה שלצבא אין מספיק כוח אדם ושאלת גיוסם של בני הישיבות הפכה להיות בעיניהם שאלה פרקטית וקריטית מאי פעם. כמובן שהאירועים החריגים והמדכאים מוסיפים נופך אמוציונלי שגורם לחרדי להרגיש שהוא חייב לעשות משהו מעבר למה שעשה עד היום. ימים יגידו האם הטלטלה הנוראית שעוברת ישראל בימים אלה תביא לשינוי גם באחד הנושאים הכי נפיצים בחברה.
