מאות הגיעו ללוות הלילה (ג') למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בהר הרצל את רב סרן דוד חיים מאיר ז״ל, לוחם סיירת מטכ״ל שנפל בקרבות הגבורה בקיבוץ בארי מול מחבלי חמאס, בשבת שמחת תורה.
שיירת תושבים נושאי דגלי ישראל ליוותה את משפחת מאיר במסע הלוויה שיצא מכוכב השחר, מחזה שלא השאיר אף עין יבשה.
מפקד היחידה, אל״מ יהונתן ספד: "דוד, לפני כמעט עשר שנים נדרשה היחידה למצב מורכב וחדשני. כשחשבתי את מי ארצה לצידי בחרתי בך. בפשטות, בלי הרבה רעש עם חיוך נצחי קצת מבויש ועם נחישות של עדר פילים. לא הייתה משימה שלא יכולת לה. בימי המבצע פעלת בהרמוניה מושלמת עם יתר הלוחמים. כך היה גם בשבת האחרונה. בפשטות, בלי הרבה רעש, בחיוך נצחי ונחישות של עדר פילים. התייצבת ראשון לכוחות. לחמת באומץ רב. גם כאן לא היה לי ספק שכך תנהג. ימים מורכבים ומאתגרים עוד לפנינו. נתאחד, נתחזק וננצח. דוד, מפקד הצוות שלך אמר פעם שאם הצוות הוא חבילת קלפים אתה הג’וקר בתוכה. זכות גדולה הייתה לי לפקד עלייך. היחידה ממשיכה את הקרב שלך ככל שנידרש״.
מפקד צוות המילואים, רסן א׳: ״זו השנה השישית שאנחנו משרתים יחד ונפגשים לאימונים ופעילות מבצעית. היית הצמד ברזל שלי דוד. אין יותר קרוב מזה. לפני כל משימה, הדבר הראשון שהייתי עושה זה מוודא שאתה איתי. הפעם זה היה שונה. הפעם נקראנו להגן בגופנו ממש על גברים נשים וטף ולהדוף מחבלים שפלים וארורים שהניפו את חרבם על קיבוץ בארי. אחרי שפרקת מהרכב הועמס על הכיסא שלך פצוע דחוף, ולאחר מכן עשרות אזרחים שהוברחו מהתופת. נפשך, רוחך ושמך נקרא עליהם. המורשת שלך חיה דוד. מסירות הנפש שלך בוערת. החיוך שלך לפני כל דילמה וקושי על תחכום ואומץ בלתי נתפס ומסירות נפש על כלל עם ישראל. אנחנו חזקים דוד, מלוכדים לכל דבר שניקרא אליו. הרוח שלך מנשבת במפרשים שלנו".
אביו של דוד, יאיר, נפרד ממנו בדמעות: ״קיבלנו מתנה נפלאה מבורא עולם. פיקדון לזמן קצר. פיקדון אהוב ואוהב, רגיש. נבון וצנוע. פיקדון עם הרבה טוב לב. דוד היה בעל עין טובה חבר טוב שכן טוב. על דוד המלך נאמר שהיה עדינו העצני. גם דוד שלנו לוחם ללא חת שהשתתף במצביעים עלומים. מאידך איש משפחה עדין ורגיש עם המון מאור פנים. פניו כלבנה במילואה. אהבתו הרבה לרעייתו ענת ובנו שקד הייתה מאד מיוחדת בתוך משפחתנו. למרות שהיה צעיר בנינו נוצר בינינו בשנים האחרונות קשר מיוחד. דוד יחסר לנו מאד במארג המשפחתי. יש מושג בהלכה תלמיד חבר. לי דוד היה בן חבר. וייפקד מקום דוד. לצערנו עם ישראל הדרדר בחודשים האחרונים לשפל המדרגה של שנאת חינם וקיטוב. הגענו למצב קרוב מאד של מלחמת אחים של ממש. לכאורה לא השארנו ברירה לקב״ה להביא עלינו את כל הרעה הזו. נתרומם ומקום אך באהבת חינם. אז אולי נצליח להכיל את המחיר הקשה במערכה שנכפתה עלינו״.
האב ביקש מהקהל להצטרף אליו בשירת הפסוקים: ״מקדש מלך עיר מלוכה רב לך שבת בעמק הבכה והוא יחמול עלייך חמלה״.
״אהוב לבי. אני לא רוצה ולא מוכנה להיפרד״, ספדה לו רעייתו ענת. ״אתה כל כך חי וכל כך פה. לפני רגע חיבקת אותי חזק וישנת לצידי. הייתה לי הזכות להיות נשואה לאגדה. לאיש שאין כמותו בעולם שהיה בעל מושלם ואבא שלא ניתן לתאר במילים. גבר שבגברים רגיש כל כך ומתוק כל כך וחייכן וכל כך אוהב אדם וגיבור ואמיץ. חיפשתי אותך כל כך הרבה שנים ונלחמתי עלייך ועלינו עד שזכיתי בלב הטהור שלך. תמיד אמרתי לך שהזמן עובר לי מהר מדי, רק אתמול התחתנו. היית שואלת אותך זה לא מוזר? ואתה כמו תמיד אומר לי בחשיבה רציונאלית 'לא, זה לא מוזר'. לפני שבוע דיברנו על זוגיות והזכרת לי שתמיד אמרתי לך כשיצאנו שזוגיות זו עבודה ואתה בכלל לא מרגיש שאתה צריך לעבוד בשביל הזוגיות שלנו. אלה היו שנתיים של ירח דבש מתמשך. של נחת ושמחה גדולה. של ביטחון של מנוחה ונחלה של בית. גם ברגעים שהיינו מתווכחים. כמה אמרת לי שאתה שמח בי ובשקד. אני מנסה להתנחם בזה שלפחות דיברנו על הכול. אין דבר שלא נאמר. הבענו את האהבה שלנו הכי חזק שאפשר. הערכנו אותה יום-יום. לא לקחנו אותה כמובן מאליו. ביקשתי מהקב״ה שהוא ישמור לי על כל השפע שהוא הביא לי בחיים. היית האיש המושלם. האיש שלי. אני זכיתי בכל רגע איתך. אתה חסר לי בכל נשימה. היית חלק ממני וככה תישאר.
חלמנו על הבית שקנינו, על הילדים שיוולדו לנו ואיך נקרא להם. תכננו לטוס לכל כך הרבה מקומות. בשנה האחרונה המחשבה מהגרוע מכל ליוותה אותי הרבה. אמרתי לך איך חיים בלעדייך? אמרת לי שאני לא אצטרך. שבוע שעבר בחול המועד הספקנו כל כך הרבה. נפרדת מכולם. מכל המעגלים של החברים והמשפחה. התאהבת קשות בשקד מהשנייה שהוא יצא מהבטן. היית מסתכל עליו במבט הכי מאוהב שקיים. הרעפת עליו כל כך הרבה חיבוקים ונשיקות. והוא פספס כל כך הרבה וידע איזה אבא היה לו רק מהסיפורים ומתמונות. הוא הספיק לגדול מאז שהלכת הוא התחיל לזחול. כמה אור הלך מן העולם. כמה גבורה ואומץ. אמרת לי שאתה מוכן להקריב הכול למען המדינה. ידעתי שאתה לא מדבר בקלישאות וחי את זה בכל ליבך. לא מפחד מכלום. הגעת השנה לשיא בחיים של הגשמה בכל התחומים. סיפרו לי שבבוקר שבת שבאת ליחידה היית מבסוט ומחוזית שהסתדרת בחוד והצלת המון אנשים. אני רואה אותך בעיני רוחי ככה כי זה מה שהיית. כולם העריצו אותך. השארת לי משפחה מדהימה ונדירה שתישאר תמיד המשפחה שלי ושל שקדי. הלוואי שתדאג לנו שיהיה לנו כוח לעבור את הסיוט הזה. הייתי אופטימית עד השנייה האחרונה״.
סרן דוד חיים מאיר ז״ל, הוא נכדו של הרב משה צבי נריה זצ״ל. הוא הותיר אחריו אישה, ענת, תינוק בן 7 חודשים בלבד, הורים ו-6 אחים ואחיות. הוא גדל בכוכב השחר והתגורר בירושלים. בן 31 היה בנופלו.
