נדמה שנימה מתנצלת קלה התגנבה השבוע לדברי הברכה החגיגיים של מזכיר המדינה אנטוני בלינקן, לאחר צירוף ישראל כמדינה ה-41 ברשימת המדינות שאזרחיהן פטורים מקבלת אשרה בעת כניסה לארה"ב. בלינקן הדגיש בציטוט שפורסם ביום רביעי את היתרון הגלום בכך בעבור הפלסטינים בעלי האזרחות האמריקנית, באומרו כי "ההישג החשוב הזה ישפר את חופש התנועה של אזרחי ארה"ב, לרבות אלה החיים בשטחים הפלסטיניים או הנוסעים אליהם ומהם". כלומר, אומנם המחווה היא לישראל שבה מכהנת כעת ממשלה שלממשל ביידן יש עניין מופגן במתיחת ביקורת עליה, אבל גם הפלסטינים בעלי האזרחות האמריקנית ייהנו ממנה.
הטקס הרשמי לציון הכנסת ישראל לרשימת הפטור התקיים אתמול בערב בוושינגטון. "אנחנו מציינים היום רגע חשוב ומשמח עבור כל אזרחי ישראל. ישראל התקבלה לתוכנית הפטור מוויזה לארה"ב, סוף-סוף אחרי הרבה שנים", אמר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו עם היוודע הבשורה. "זה יחסוך לכם, אזרחי ישראל, הרבה זמן, הרבה טרחה והרבה כסף. עבדנו על כך שנים רבות, קרוב לעשור, ביתר שאת בשנה האחרונה שבה העברנו חקיקה ענפה בכנסת, חקיקה שאפשרה את הבסיס החוקי למהלך הזה.
"ההחלטה הזאת היא עדות נוספת לקשרים החזקים בין ישראל לארה״ב. אני מבקש להביע את תודתנו העמוקה לנשיא ארה"ב ג׳ו ביידן על תמיכתו במהלך, מהלך שיחזק עוד יותר את הקשרים בין העמים. אני מבקש להודות גם למזכיר המדינה בלינקן על תפקידו החשוב בתהליך זה, לשר מיורקס ולשגריר לשעבר טום ניידס על מאמציו. תודות גם ליועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי ולכל אלה שפעלו שנים רבות להביא להישג חשוב זה".
טום ניידס, שגריר ארה"ב בישראל עד תחילת הקיץ הנוכחי, קיבל על עצמו את עניין הוויזות כפרויקט אישי, ורצה מאוד שהפטור יתקבל בתקופת כהונתו. הוא נהג לשוב ולהזכיר כי "כחול הוא כחול", כלומר, דרכון אמריקני בעל עטיפה כחולה הוא דרכון אמריקני לכל דבר, והנושא אותו צריך להיכנס באופן חופשי בשעריה של ישראל, להמריא ולנחות דרך נתב"ג, גם אם הוא מתגורר ברמאללה. מאז 20 ביולי אכן שונו הנהלים בעניין: יותר מ-6,000 פלסטינים בעלי דרכון אמריקני נכנסו מאז לישראל דרך נתב"ג.
ראש המל"ל לשעבר מאיר בן-שבת אומר לנו השבוע כי פרק הזמן הקצר שחלף מראשית המהלך אינו מספק אותות באשר לסיכונים. "בתחילתו של מהלך חדש ארגוני הטרור מניחים שאנחנו מפקחים באופן הדוק. הם לא ממהרים. הם לומדים את התהליך ומסמנים את ההזדמנויות עבורם", ציין.
בכירים נוספים בממשל ביידן הדגישו השבוע כי הקרדיט על ההישג מגיע לא רק לממשלה הנוכחית בישראל, אלא גם לקודמתה. המהלך להצטרפות לתוכנית הפטור מוויזה, שאיפה ישראלית ותיקה, אכן הואץ לפני כשנתיים: כשהגיע נפתלי בנט בהיותו ראש ממשלה אל הבית הלבן, הוא העלה את הנושא בפני הנשיא ג'ו ביידן, וגלעד ארדן, כיום שגריר ישראל באו"ם ואז שגריר ישראל בוושינגטון, תיאר לכתבים שהגיעו לבירה האמריקנית כי כבר שוחח בנושא עם המזכיר האמריקני להגנת המולדת, אלחנדרו מיורקס, היהודי במוצאו, בניסיון לקדם הסכמות בנושא.
מלבד הסדרת כניסתם של פלסטינים-אמריקנים בשערי ישראל, ניצב עוד חסם עיקרי בפני השגת הפטור: הדרישה החוקית בארה"ב כי כדי להיכלל ברשימה, על המדינה המבקשת לעמוד על פחות מ-3 אחוזי סירוב לבקשות אשרה. שיעור הסירוב באותה העת היה כ-6 אחוזים. אגב, בתקופת הנשיא ברק אובמה המריא אחוז הסירובים לבקשות ישראליות אל כ-10 אחוז, ובתקופת טראמפ הוא ירד.
אחת הטענות הישראליות בנושא הייתה ששורר פער תרבותי: ארה"ב נוטה לסרב לתת אשרה לצעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם שאין להם מקומות עבודה ולימודים קבועים – אולם הפונים הישראלים בגיל זה הם לרוב משוחררי צבא שמעוניינים בטיול ולא בהגירה. ארדן, ובהמשך שרת הפנים לשעבר איילת שקד, העלו את העניין בפני מיורקס, והוא הקצה כוח אדם נוסף במאמץ להוריד את אחוז הסירובים. שקד אף השיקה קמפיין שהסביר איך להגיש את בקשת הוויזה באופן נכון, כדי שיפחת מספר הסירובים על רקע טכני. גם מגפת הקורונה סייעה, ובפברואר פורסם כי ישראל אכן עמדה ביעד וירדה אל מתחת לרף הנדרש.
בעצת מיורקס מינתה שקד פרויקטור להכללת ישראל ברשימת הפטור – עו"ד גיל ברינגר, המשנה למנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין לתפקידים מיוחדים. בשנה שעברה הוא קיים קשר רצוף עם גורמי המקצוע האמריקניים ותכלל את הדרישות מול הגורמים הישראליים, כדי לעמוד בכל הדרישות הטכניות.
נוסף להורדת אחוז החסימה ולהסדרים הביטחוניים שיאפשרו את ההדדיות, נדרשו שלושה תיקוני חקיקה לקידום המהלך. בצעד לא מקובל ניסה השגריר ניידס לשכנע את אנשי הליכוד, אז אופוזיציה מול ראש הממשלה יאיר לפיד, לאפשר לקדם את התיקונים. בסופו של דבר המתינו תיקוני החקיקה לממשלה הנוכחית. בכנס החורף של הכנסת התקיים מעין מרתון חקיקה, שבמסגרתו הוכנסו כל השינויים הנדרשים – כולל החקיקה המאפשרת שיתוף מידע פלילי. ישראל וארה"ב קיבלו אפשרות לשאול עד 2,000 פעמים בשנה את המדינה השנייה לגבי מי שנחת אצלן, אם הוא מוכר לרשויות מדינתו כמי שיש לגביו הרשעה פלילית חמורה.
קו היעד לכל המאמץ היה סוף ספטמבר, מכיוון שב-1 באוקטובר שיעור הסירוב לבקשות האשרה מתאפס ומתחיל להיספר מחדש, ולכל הנוגעים בדבר היה ברור שיהיה קשה מאוד לשחזר את האחוז הנמוך שישראל הגיעה אליו השנה ואת העמל הטכני שהושקע.
האם ממשל ביידן היה מעדיף להעניק את המחווה לממשלה אחרת? גורמים דמוקרטיים מודים שכן. אבל המהלך הטכני ומאמצי השכנוע של ניידס, שטען שזו דווקא הזדמנות לסייע לפלסטינים, כבר הגיעו לנקודה שלאיש לא היה אינטרס לחזור ממנה.
