לראשונה מזה 20 שנה, הגיע נשיא סוריה בשאר אל-אסד, יחד עם רעייתו אסמה אל-אסד, לביקור בסין.
סוכנות הידיעות הערבית הסורית (SANA) מסרה כי שני הנשיאים יקיימו "פסגה סורית-סינית", והוסיפה כי "הביקור יכלול גם מספר פגישות ואירועים שייערכו על ידי הנשיא אל-אסד ואסמה אל- אסד בערים האנגג'ואו ובייג'ין". אסד ייפגש עם מקבילו הסיני שי ג'ינפינג ויתארח בין היתר במשחקי אסיה ה-19.
בסין אישרו כי הביקור שיזם נשיא סוריה בשאר אל-אסד מהווה הזדמנות לדחוף את היחסים בין דמשק לבייג'ינג ל"רמה חדשה". דוברת משרד החוץ הסיני, מאו נינג, אמרה כי "אנו מאמינים שביקורו של הנשיא בשאר אל-אסד יעמיק את האמון הפוליטי ההדדי ושיתוף הפעולה בתחומים שונים בין שתי המדינות, וידחוף את היחסים הבילטרליים לרמה חדשה".
זהו ביקורו השני של נשיא סוריה בסין לאחר ביקורו הראשון ב-2004. דוברת משרד החוץ הסיני ציינה כי "לסין ולסוריה יש ידידות מסורתית עמוקה" והוסיפה כי "סוריה הייתה אחת המדינות הערביות הראשונות שייסדו יחסים דיפלומטיים עם בייג'ין. מאז כינון היחסים הדיפלומטיים לפני 67 שנים, היחסים בין סין לסוריה תמיד התפתחו בצורה תקינה".
נינג הוסיפה שגם אסד מייחס חשיבות רבה לפיתוח היחסים בין סין לסוריה וגילתה כי "הנשיא שי ג'ינפינג ובכירים סיניים אחרים ייפגשו איתו כדי להחליף דעות מעמיקות ברמת היחסים הבילטרליים ונושאים של עניין משותף".
בארה"ב רואים את ביקורו של אסד כניסיון לשבור את הבידוד העולמי נגדו, שנסדק בשנה האחרונה, יש לומר. כמו כן, זוהי הזדמנות עבור אסד לגייס את הסינים לשיקום סוריה שלאחר המלחמה. ביקורו של אסד חופף לניסיונותיה של סין להציג את עצמה כמדינה משפיעה וחשובה במזרח התיכון, וכשותפה למדינות שנדחו על ידי ארצות הברית והמערב.
חשוב לציין שהיחסים בין סין לסוריה נותרו חזקים גם כאשר מדינות אחרות בודדו את אסד בשל הדיכוי האכזרי שלו של מרד האביב הערבי ב-2011, שהכניס את המדינה למלחמת אזרחים. ממשלת אסד מואשמת בשימוש בנשק כימי נגד אזרחים, בעינויים של אלפי יריבים ברשת סודית של בתי סוהר ובמצור על ערים ועיירות בסכסוך שהותיר חצי מיליון הרוגים.
במצב בו המלחמה נכנסה לסוג של קיפאון, אסד מחפש השקעות לשיקום המדינה, כאשר עד כה לא הצליח להשיג התקדמות משמעותית בתחום הזה בשל חוק הקיסר שהתקבל בימי כהונתו של טראמפ, המטיל סנקציות על המשטר הסורי ועל כל מי שעובד איתו. ארצות הברית ומספר מדינות מערביות נוספות מסרבות לממן פעולות שיקום ללא הסדר מדיני, כפי שנקבע בהחלטת האומות המאוחדות.
