עשרות אינטלקטואלים, אמנים ואישי ציבור פלסטינים מובילים, פרסמו מכתב פתוח בגנות ההערות האנטישמיות של יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס.
במכתב שפורסם ביום ראשון, 96 בני אדם ביניהם ראשיד חאלידי ההיסטוריון, דנה אל-כורד מדענית המדינה וסם באחור, איש העסקים הבולט, אמרו כי הם "מגנים באופן חד משמעי את ההערות הנתעבות מבחינה מוסרית ופוליטית" של אבו מאזן בפני חברי פת"ח בשבוע שעבר.
"אנו דוחים בתוקף כל ניסיון לצמצם, להציג מצג שווא או להצדיק אנטישמיות, פשעים נאצים נגד האנושות או רביזיוניזם היסטורי מול השואה", נכתב במכתב. בנאום אנטישמי שמסר בפני חברי פת"ח טען כי היהודים בשואה לא נרצחו בשל יהדותם אלא בשל התאווה לכסף.
"היטלר רצח את היהודים בגלל כסף. זה מוסבר בספרים יהודיים רבים", אמר אבו מאזן. "הם אומרים שהיטלר הרג אותם בשל יהדותם. אז לא. הם (הנאצים) נלחמו בהם בשל תפקידם החברתי ולא בשל דתם". עוד אמר: "היטלר נלחם ביהודים כי הם עסקו בריבית וכסף".
בנוגע לעליית יהודים מארצות ערב טען כי היהודים לא גורשו מהמדינות, אלא שבן גוריון ארגן פרעות ביהודים: "הוא שלח אנשים מטעמו לעיראק כדי להורג, להרוס ולהחביא חומרי נפץ בבתי כנסת ובכל מיני מקומות כדי לאלץ את יהודים עיראק להגר וזה מה שבאמת קרה".
אין זו הפעם הראשונה שבה נאלץ אבו־מאזן להתנצל על אמירות אנטישמיות. ב־2018 הוא נשא ברמאללה את נאום הפתיחה של כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית, והסביר כי "היהודים שעברו למזרח אירופה ולמערבה היו נתונים מדי 10־15 שנים לטבח על ידי מדינות האזור, מהמאה ה־11 ועד השואה. ומדוע זה קרה? לטענתם, 'כי אנחנו יהודים'. אבל מומחים אומרים שהאנטישמיות ושנאת היהודים בגרמניה לא אירעו בגלל דתם, אלא בגלל תפקידם החברתי כמלווים בריבית ועובדי בנקים.
"ההיסטוריה אומרת שאין בסיס למולדת היהודית" הוסיף אבו־מאזן. "הראשון שקרא למדינה יהודית בפלסטין היה המנהיג הבריטי אוליבר קרומוול ב־1653, ואיש לא הסכים איתו. כל אלה שקראו למדינה 'יהודית' אינם יהודים". באותה הזדמנות טען שהלורד ארתור ג'יימס בלפור, בכהונתו כראש ממשלת בריטניה ב־1903, החליט למנוע את הגירת היהודים מהמדינות המתפתחות לבריטניה "בשל אותן הסיבות" – עבודתם כמלווים בריבית – ולכן שיגר בהמשך את ההצהרה המפורסמת הקוראת להקמת מדינה ליהודים.
בהמשך אותו כינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית דיבר אבו־מאזן על המזימה האסטרטגית של הקמת המדינה היהודית על ידי מנהיגי בריטניה במאה שעברה. "החל בשנת 1905 קיימו הנשיאים, שרי החוץ ושרי ההגנה של מדינות אירופה מפגשים בבריטניה במשך שנתיים, בשל החשש שהתרבות האירופית על סף קריסה, ושמי שיחליף אותה הן המדינות ממזרח לים התיכון ומדרום לו, עקב מיקומן האסטרטגי. הצעת הפתרון המהיר הייתה לשתול ממזרח לסואץ עם זר לאנשיו – היהודים. זה מקורה של הצהרת בלפור, ובריטניה יישמה אותה ב־1947 עם תוכנית החלוקה".
אבו־מאזן חזר בקול על הטענה שהופיעה בעבודת הדוקטורט שלו במוסקבה ב־1982, ושפורסמה שנתיים מאוחר יותר בספרו "הצד השני: מערכת היחסים הסודית של הנאציזם והציונות", המצטט מכחישי שואה. "בשנת 1933, חודש בלבד אחרי שאדולף היטלר עלה לשלטון, נחתם בין משרד האוצר הגרמני לבין הבנק היהודי האנגלו־פלסטיני בירושלים הסכם שלפיו כל יהודי־גרמני המבקש לעלות לפלסטין יורשה להגר עם כספו. מי שיסרב, ייקח כרטיס טיסה לבלגיה.
"מדוע היטלר עשה זאת? הוא אהב את היהודים?", שאל המנהיג הפלסטיני את מאזיניו, והשיב בעצמו: "היטלר רצה שהמולדת היהודית תהיה נאמנה לו. ואכן, בתוך שש שנים היגרו 60 אלף יהודים מגרמניה לפלסטין. מי ניסה לבנות את המולדת הלאומית הזו? בלפור שנא את היהודים ולא רצה בהם בבריטניה, אז הוא רצה לעשות להם מדינה.
"אנחנו לא אומרים שאנחנו רוצים להרוג את היהודים. אנחנו רוצים לחיות איתם על בסיס שתי המדינות. ישראל מנסה לסחור בשנאת היהודים, כשהיא מתעלמת מהמהלך הזה, שנכתב על ידי סופרים יהודים שמרביתם גם ציונים".
