לקראת הדיון בבית המשפט העליון על חוקי היסוד, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה מסר הערב (ד') הצהרה לתקשורת. אוחנה דיבר על עצמאות הכנסת, כשברקע התרחיש הסביר לפיו בג"ץ יתערב לראשונה אי פעם בחוקי יסוד שנחקקו בכנסת. אוחנה התייחס למעמד הכנסת ועצמאותה, כמי שנבחרת בקולות הציבור והעם, מול הרשות השופטת, והדגיש את נושא הפרדת הרשויות.
"מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים – הערב אני מבקש להציב תמרור "עצור", אמר יו"ר הכנסת בהצהרה. לדבריו, "אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד".
יו"ר הכנסת הוסיף כי הוא "מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו", אך הדגיש: "גם אם המגעים לא יצליחו – הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקומם". הוא הבהיר כי "מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית, הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה".
עוד הוסיף יו"ר הכנסת כי הוא "מבקש מביהמ"ש ומשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם. אף רשות איננה כל יכולה".
שר המשפטים לוין בירך על דבריו של אוחנה ואמר כי "אני מברך את יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה על נאום אמיץ ועל עמידתו האיתנה על מעמדה של הכנסת ועל סמכויותיה. אני תקווה כי דבריו ימצאו אוזניים קשובות אצל שופטי בית המשפט העליון, וכי בית המשפט יכבד את סמכותן של הממשלה והכנסת ואת ריבונות העם".
נאומו המלא של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה:
"ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עוד עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ועלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד.
ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להחצות. הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור".
מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אם אינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד.
כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד.
ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה.
במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד. על כך התשובה ברורה ואין כל יכולת לאף אדם לטעון אחרת: לא. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן.
הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד. חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת והדמוקרטיה הישראלית.
בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה.
אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד. אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה.
אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת.
מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט.
המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור.
לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד.
זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו.
אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו – הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקומם. מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית.
דבר אחד אני יודע לומר. הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה.
רבותי, אינני עומד כאן לפניכם לא מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת.
ומתוקף כך אני מבקש מביהמ"ש ומשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה. אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם."
