שופט בימ"ש השלום בתל אביב, רז נבון, דחה ברובה את תביעת הדיבה שהגיש העיתונאי רביב דרוקר נגד אנשי התקשורת ינון מגל ושמעון ריקלין. את דרוקר ייצג עו"ד נדב עשהאל ואילו את ריקלין ומגל ייצג עו"ד מיכאל דבורין. הרקע לתביעה הוא תחקיר שפרסם דרוקר בתכנית "המקור" אודות מערכת יחסים שנרקמה בין ראש המוסד לשעבר יוסי כהן לאשה שאיננה אשתו, והניסיון להציג את האירועים סביב הקשר כבעייתיים ביטחונית. בעקבות התכנית תקפו מגל וריקלין את דרוקר, וטענו כי מדובר בסיפור צהוב ורכילותי שלא היה ראוי להתפרסם.
ריקלין צייץ בטוויטר, "הערב נפרסם בתכנית שלי: הסיפור על יוסי כהן הוצע לכלי תקשורת שונים, כולל קשת 12 לפני שהוצע ל 13, אך הם סרבו בטענה שמדובר בחומר צהוב ורכילותי ושהם לא עוסקים בכך. היחיד שהסכים לפרסם את החומר זה רביב דרוקר. אתם יודעים כבר למה". בפייסבוק כתב ריקלין: "הערב נפרסם בתכנית שלי: הסיפור על יוסי כהן הוצע לכלי תקשורת שונים, כולל קשת 12 לפני שהוצע ל 13, אך הם סרבו בטענה שמדובר בחומר צהוב ורכילותי ושהם לא עוסקים בכך. היחיד שהסכים לפרסם את החומר היה רביב דרוקר. כי דרוקר מנסה לאורך השנים להיות מחסל סדרתי של אנשי ימין בולטים: נתניהו וינטר כהן רשימה חלקית. זה לא עיתונאי. זו לא עיתונות. זה רפש". דרוקר הגיב לדברים וכתב לריקלין, "זה שקר גס ומציע לך לחזור ממנו. קשת וערוצי תקשורת אחרים ניהלו מסע חיזורים מאוד ממושך ועקשני אחרי שיקר (בן זוגה לשעבר של האשה – ש"פ), הן המהדורה והן "עובדה". לכך השיב ריקלין, "רביב. בניגוד אליך אני לא מפרסם רכילות. בניגוד אלייך אני לא מנסה לחסל אויבים פוליטיים דרך חדר המיטות".
מגל התייחס אף הוא לנושא בתכניתו ברדיו 103FM ובין היתר אמר, "אתמול דיברנו רבות על יוסי כהן ותחקיר שפל המדרגה של רביב דרוקר על חדרי המיטות של יוסי כהן ואיזו דיילת אז מתברר שהסיפור הוצע קודם לכלי תקשורת שונים כולל לקשת 12 שסירבו לקחת אותו כי זה חומר צהוב, רכילותי והם מסרבים להתעסק בנושא הזה והיחיד שפרסם את זה זה דרוקר, מדהים, אתה קראת לזה מופת של עיתונות אז מתברר שאת המופת של העיתונות הזו בקשת 12 לא רצו".
בעקבות ההתבטאויות הגיש דרוקר נגד השניים תביעת לשון הרע, אולם השופט נבון קבע כי מדובר בלשון הרע ברף הנמוך, זאת משום שריקלין ומגל לא טענו שהפרסום שקרי, אלא שהוא "צהוב ורכילותי". בהמשך פסק הדין קבע השופט כי ריקלין ומגל הצליחו להוכיח את טענת "אמת דיברתי" בנוגע לכך שהסיפור הוצע לקשת 12 אך נדחה על ידם. השופט ציין בהקשר זה את עדותה של כתבת חדשות 12 לי נעים, לפיה הסיפור נבחן במערכת אך נדחה. "דבריה אלה של גב' נעים בדבר החלטה שהתקבלה בחדשות 12 שלא לשדר את הדברים נוכח היעדר ערך עיתונאי של סוגיית הרומן, עולים לטעמי כדי טענת 'אמת בפרסום' שבה יכולים הנתבעים לאחוז, זאת ביחס לטענת הנתבעים, כי גוף תקשורת מסוים החליט שלא לפרסם את הדברים נוכח היעדר ערך עיתונאי. הדברים מתכתבים עם טענת 'צהוב ורכילותי' שאותה העלו הנתבעים. גם אינטרס ציבורי שנמנה על רכיבי ההגנה, קיים – בשים לב לכך, כי מדובר בפרסום עיתונאי". נציין כי דרוקר טען שלי נעים חיזרה אחרי שיקר, ולכן לא ניתן לסמוך על עדותה, אך השופט דחה טענה זו.
בנוסף קבע השופט, כי טענתו של ריקלין לפיה דרוקר "מנסה לחסל אויבים פוליטיים דרך חדר המיטות" היא בגדר הבעת דעה בתום לב. "למען הסר ספק ולהנחת הדעת, הנתבעים לא ביססו כל מסד ראייתי לפיו השיקול של מר דרוקר בפרסום היה פוליטי, על אחת כמה וכמה שעה שלא הוכח שלעת הזו מושא התחקיר מר כהן פנה לפוליטיקה ואולם לצורך הדיון דכאן, המדובר בהבעת דעה שיש לאפשר אותה בתוך קהל הרעיונות והדעות, גם אם זו אינה נכונה".
עם זאת קבע השופט כי את הטענה לפיה הסיפור הוצע לעוד כלי תקשורת, וכן לעוד תכניות בקשת 12, לא הצליחו ריקלין ומגל להוכיח, ולכן בנושא זה לא עומדת להם טענת אמת בפרסום. אולם, לנוכח העובדה שמדובר רק בחלק מהטענה, ובאופן כללי מדובר בלשון הרע ברף הנמוך, קבע השופט כי הפיצוי לו היה זכאי דרוקר לכאורה, בסך 5,000 שקלים, מתקזז עם ההוצאות אותן היה נדרש לשלם לשניים על דחיית החלק הארי של התביעה בסכום זהה. לכן מגל וריקלין אינם נדרשים לשלם לדרוקר דבר. "מצויים אנו בפרסום שבחלקו הסתבר להיות נכון (הסירוב הנטען של חדשות 12) ובחלקו האחר לא הצליחו הנתבעים לבסס טענת אמת בפרסום או הגנה אחרת ואולם מדובר בפרסום ברף נמוך של לשון הרע… תוצאת הדברים הינה אם כן, כי תביעת התובע מתקבלת בחלקה הזניח, ואולם הנתבעים לא ישלמו לתובע דבר בגין הליך זה. הסכומים מתקזזים אפוא".
