עו"ד אילן בומבך, המייצג את משיבי הממשלה בעתירות המבקשות לפסול את התיקון לחוק יסוד השפיטה, המבטל את הביקורת השיפוטית על הדרג המדיני על פי עילת הסבירות, הגיש אחר הצהריים (א') לבג"ץ בקשה חוזרת לדחיית הדיון.
הבקשה מגיעה לאחר שבקשה דומה שהגיש בומבך עם קבלת ייצוג הממשלה נדחתה על ידי השופטים, תוך שהם מנמקים זאת "לנוכח אילוצי היומן". הבקשה המחודשת הוגשה בעקבות עמדת היועצת המשפטית לממשלה שהוגשה בצהריים לבג"ץ, ובה התבקשו שופטי ההרכב המורחב לפסול את התיקון לחוק היסוד, הן משום שמדובר לשיטת היועצת ב"תיקון חוקתי שאינו חוקתי" והן משום שמדובר בשימוש לרעה בסמכות המכוננת.
בבקשה שהגיש עו"ד בומבך נטען כי היועצת נוקטת "בעמדה הקיצונית ביותר שבנמצא, כאשר היא תומכת בסעד הקיצוני ביותר הקיים במשפט הישראלי – הכרזה על בטלות של חקיקת יסוד. מדובר ברעידת אדמה במשפט הישראלי, ואין כל נימוק מדוע ההתייחסות הלעומתית (של משיבי הממשלה וייתכן גם של הכנסת) לעמדה כה קיצונית ומרחיקת לכת, אמורה להינתן בסד זמנים של ימים ספורים וכך גם קיום הדיון".
עוד ציין בומבך בבקשה כי סד הזמנים שנקצב למענה לעתירה חריג בכל קנה מידה מקובל, וזאת על אף הסוגיות כבדות המשקל שעל הפרק. "אין שום דבר דחוף בעתירות האלה, ושום אסון לא היה קורה אם הדיון בהן היה מתקיים בעוד שלושה, או ארבעה, או חמישה חודשים, כפי שנעשה הדבר בעתירות דומות אחרות (מודגם לעיל) ואף כאשר נתקף תיקון לחוק יסוד[!]. אין כל דרך להסביר את פשר הבהילות בקביעת לוחות הזמנים, שהרי אין מדובר במימד אובייקטיבי שעומד אחר כותלנו (כמו מועד בחירות לרשויות המקומיות המחייב הבהרת מצב משפטי עד למועד מסוים)".
"אילו העתירות דנן היו מתבררות כמו יתר העתירות עליהן הצבענו לעיל", הוסיף בובמבך, "אמנם הייתה נוצרת אי-ודאות מסוימת לגבי המצב המשפטי – אבל הדחייה (או סתם התנהלות שגרתית ולא קדחתנית) היה בה אף להועיל. כל הנוגעים בדבר היו יכולים להבחין מהי, בדיוק, השפעתו של התיקון בשטח, ועל בסיס ניסיון זה ניתן היה לנהל את הדיון בעתירות בצורה רגועה ומושכלת יותר, כאשר העניינים בשלים יותר לדיון".
