כאשר נעמה טסלר־פלג הייתה תלמידת תיכון בת 17, אחת ממורותיה הפכה לפתע לאם לתאומים, בלי שהייתה לפני כן בהיריון. כך נחשפה נעמה לראשונה לרעיון הפונדקאות, ונדהמה מהאפשרות לשאת תינוק וללדת אותו בעבור אישה אחרת. לדבריה, אף שהנושא עדיין היה בחיתוליו בארץ, היא ידעה כבר אז שיום יבוא וגם היא תהיה פונדקאית.
על פי החוק שאושר בכנסת בשבוע שעבר יורחב מעגל הנשים הרשאיות להביא לעולם ילד באמצעות פונדקאית, והוא יכלול מעתה גם נשים שאינן נשואות לגבר. עם זאת, החוק אינו כולל גברים המבקשים להביא לעולם ילד בהליך פונדקאות. החוק החדש עורר דיון ציבורי נרחב והפגנות מחאה סביב שאלת מוסד הפונדקאות והזכאים לו. מול הגורסים כי "לכל אחד הזכות להיות הורה", נטען כי הפונדקאות כרוכה בניצול ומהווה "סחר בנשים".
חוק הפונדקאות – או בשמו הרשמי: "חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד)" – אושר לפני 22 שנים, ובחסותו התקיימו בישראל מאות לידות בפונדקאות. רק מספר מצומצם מתוכן בוצעו על ידי פונדקאיות דתיות. אחת מהן היא נעמה טסלר־פלג, גרושה ואם לשלושה המתגוררת במושב נוב בגולן. לפני שנתיים וחצי, בגיל 33, היא ילדה תאומים בפונדקאות. את זוג ההורים, חשוכי ילדים בני ארבעים מתל־אביב, היא פגשה בפורום פונדקאות באינטרנט. "ראיתי זוג שמחפש פונדקאית. התכתבנו, וכבר למחרת נפגשנו", היא מספרת. "הפגישה הייתה מאוד נעימה ומרגשת. הרגשתי שיש בי רצון להגשים להם חלום, ולא פחות מזה גם הם מגשימים לי את החלום שלי. מיד התחלנו בהליך בירוקרטי, שהיה ארוך ומתיש". אחרי שמונה חודשים הם הגיעו לשלב חתימת החוזה בפני הוועדה הרפואית, ואז החל ההליך הרפואי.
"עברתי את החזרת העוברים ביום ראשון בשבוע, וביום רביעי הלכתי לסופר בטבריה לעשות קניות לשבת. בעודי יוצאת עם העגלה מהסופר, אני פתאום מבחינה במורה שבהשראתה עשיתי את התהליך הזה, ושלא ראיתי אותה 17 שנה. אמרתי לעצמי 'זה לא הגיוני'. אני מתקרבת ואומרת 'ענת?' ואז מגמגמת לה 'בזכותך יש לי שני עוברים בבטן, ועכשיו בגלל שנפגשנו הם בטח ייקלטו'. היא הייתה המומה והצביעה על הבת שלה, בחורה זוהרת ויפה שעמדה לצדה ושנולדה מפונדקאות. זה היה מרגש מאוד. ואכן, באותו שבוע נקלטו ברחמה של נעמה בן ובת.
"ההיריון הזה היה שונה מההריונות הפרטיים שלי. הרגשתי את האחריות בנשיאת ילדים של מישהו אחר. דאגתי לאכול בריא, לשמור על הגוף והקפדתי על כל הבדיקות הנדרשות".
מה הסברת לילדייך? איך הם קיבלו את זה?
"סיפרתי לילדים שיש לי חברה שרצתה ילד, אבל הרופא אמר שיש לה בעיה בבטן והיא לא תוכל לשאת את הילד, ושהיא יכולה לבקש מחברה, אז היא ביקשה ממני. 'ומה נראה לכם שעניתי לה?' ושלושתם צעקו 'כן'. הם היו שותפים לגמרי, קיבלו תשובות לכל השאלות, פגשו את הזוג, ואחרי הלידה גם את התאומים בבית החולים. הם ציירו להם ציורים ובכלל היו מגויסים ממש לעזרתי, במיוחד בסוף ההיריון כשכבר הייתי כבדה וענקית. הם הרגישו ממש חלק מהתהליך, והיו גאים מאוד לספר לחברים. מבחינתי נתתי לילדים את הדוגמה הכי טובה לנתינה".
אני מניחה שעקבת אחרי השיח השבוע סביב נושא הפונדקאות. מה הרגשת?
"כאב לי לקרוא את הדברים הבוטים ברשתות החברתיות, ולראות כמה בורות יש בנושא. בעיקר כאב לי על הזוגות שלא דמיינו שייאלצו להיעזר בפונדקאית כדי לחבק ילד, ושאם היו יכולים לא היו בוחרים בכך. החיים הובילו אותם לנקודה המורכבת הזאת".
מה את עונה לטענות שזהו סחר בנשים?
"השיח הזה מגיע מהסתכלות על תהליכי פונדקאות המתרחשים בארצות מסוימות. אבל צריך להבין שיש שוני מהותי בין פונדקאות בחו"ל לפונדקאות בארץ. כאן התהליך מתבצע תחת פיקוח של משרד הבריאות, שדורש מהפונדקאית לעבור אינספור בדיקות רפואיות, אבחון פסיכולוגי, ליווי של עורך דין ושתי פגישות עם ועדה של משרד הבריאות. אני מכירה עשרות פונדקאיות באופן אישי. הן בחרו להיכנס להליך מורכב וארוך, מתוך רצון להעניק חיים לזוג שלא יכול לעשות זאת בעצמו. צריך בשביל זה לב רחב במיוחד. שואלים אותי לא מעט איך אפשר למסור ילד שילדת. צריך להבין שההתכווננות הרגשית והנפשית שונה לגמרי מהיריון אישי. הייתי מאוד מחוברת לעוברים, דיברתי אליהם ודאגתי להם, אבל ידעתי שהם אצלי באופן זמני, וחיכיתי כבר לתת אותם להורים שלהם ולהגשים לכולנו את החלום".
מה עמדתך בנושא פונדקאות ללהט"בים?
"אני מאמינה ומרגישה שלכל אדם שרוצה להיות הורה יש זכות לממש זאת. יש כאלה שזקוקים לעזרת המדינה לשם כך, ואני לא רואה הבדל בין אחד לאחר, בין גבר לאישה ובין נטייה מינית כזו לאחרת".
מה אומרים לילדים
מגיל צעיר ליווה הסיפור המקראי על רחל אמנו המשוועת לבנים את אורנא בן־אברהם, היום בת 26. משום מה, היא תמיד חששה שלא תצליח להרות. אחרי שנישאה גילתה שהיא דווקא נכנסת להיריון בקלות, ובתוך שלוש שנים ילדה שלושה ילדים. "ועדיין היה לי בבטן חלל ריק כזה, רציתי למלא את החסר לאישה אחרת", היא משתפת. לאחר תקופה של הבשלת הרעיון, החליטה להפוך לאם פונדקאית לזוג חשוך ילדים.
פונדקאיות נשואות הן עניין נדיר, שכן החוק נותן עדיפות לפונדקאית שאינה נשואה. גם מבחינה הלכתית מדובר בנושא מורכב, ורוב מוחלט של הפוסקים אוסר פונדקאות של אישה נשואה. הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה לפוריות ורפואה על פי ההלכה, מסביר: "מצד עיקר הדין, אין איסור הלכתי בביצוע פונדקאות אצל יהודייה פנויה. אמנם פוסקים רבים מתנגדים לפונדקאות מחשש לתקלות שונות, אך יש שכתבו שאם מדובר בזוג חשוך ילדים שפונדקאות היא הדרך היחידה בעבורו להביא צאצא לעולם, יש מקום להמליץ להם לעשות זאת, בתנאי שתהליך הפיקוח והרישום על הפונדקאות ייעשו כהלכה ובדרך שתמנע בעתיד בעיות יוחסין וגילוי עריות. למעשה, מכיוון שמדובר בצורך גדול אצל הזוגות הנזקקים לו, גם חלק מהפוסקים שהתנגדו לפונדקאות אפשרו להסתמך על הדעה המתירה. עם זאת, גם מי שהתירו פונדקאות במקום הצורך, התירו בתנאי שהפונדקאית תהיה פנויה, כלומר אישה שאינה נשואה וללא קרבה משפחתית לזוג".
ומה בנוגע לנשים נשואות?
"ההלכה אינה מתירה, מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שהליך כזה יכול להוביל לכך שהילד יסבול ממעמד אישי פגום לדעת חלק מהפוסקים, מכיוון שיש חשש שההשתלה של הביצית המופרית נכשלה והאישה הרתה מבעלה. הנימוק השני הוא חשש מבעיות בשלום בית עקב התנגדות הבעל מחד גיסא, או לחלופין לחץ על האישה לשמש פונדקאית לצורך כספי מאידך גיסא, והיו מקרים לא מעטים כאלה. סיבה שלישית היא שישנה שאלה הלכתית האם הפונדקאית תצטרך לפרוש מבעלה במשך שלושה חודשים לפני החזרת העוברים ששייכים להורים המיועדים, מדין 'הבחנה' (תביעה הלכתית במקרים דומים, שלפיה נדרש למשל מרחק זמן בין גירושין לנישואין חדשים, כדי שלא יתעוררו שאלות על ייחוסו של הוולד העתידי; ר"ר). מעבר לכך, יש בעיה הלכתית בכך שאישה מעוברת או שילדה כבר ילד מאדם אחד, תחיה חיי אישות עם בעלה".
בתום שנה מלידת בתה הקטנה, ולאחר שפנתה לדמות רבנית מקובלת עליה וקיבלה את ברכת הדרך, החליטה אורנא בן־אברהם להיכנס לתהליך פונדקאות. "הרגשתי שזו המצווה הכי גדולה בעולם, לעזור לזוג אחר". את ההורים המיועדים הכירה דרך מכרה משותפת. "הם עברו יותר מעשור של טיפולים והפריות וזה לא הצליח, עד שהגיעו לתהליך הפונדקאות. לא פשוט לשום אישה להגיע לרגע הזה שבו היא מוותרת על נשיאת היריון בעצמה, וצריכה לבקש עזרה מאישה אחרת". לאם המיועדת הייתה שאיפה להפוך לאם לפני גיל ארבעים. בסופו של דבר הלידה התרחשה כשהייתה בת ארבעים ושבוע.
איך בעלך קיבל את הרעיון?
"כבר כשנולדה הבת השנייה שלנו העליתי בפניו את הרעיון. היה לו ברור שזה לא יתפוס טוב בציבור שלנו, והוא חשש מזה. אבל נדנדתי לו לא מעט. ברגע שהחלטתי שאני מאוד רוצה את זה הסברתי לו את העניין, והוא קיבל. הוא הבין את הצורך שלי ואת המתנה הענקית שאנחנו נותנים לזוג אחר. במובן מסוים החזרנו להם את החיים".
לאורנא חשוב לציין שלא הכול ורוד. "זה לא תהליך נוצץ. זה תהליך מורכב, כמו לנהל עוד זוגיות. האימא של התינוק ואני הגשנו יחד טופס 'הפקדת עובר', והרגשנו שאנחנו עושות ילד ביחד. וכן, לפעמים יש מריבות וקשיים, אבל הכול היה בהרבה מאוד כבוד הדדי וסבלנות".
אילו תגובות קיבלת מהסביבה?
"התגובות היו מאוד תומכות. נשים ממש בכו מהתרגשות, גם גברים התרגשו. אימא שלי חששה שאני לא יודעת למה אני נכנסת, אבל עם הזמן היא קיבלה את זה והייתה מאוד גאה בי".
היו גם מי שפחות התלהבו מהרעיון?
"לא קיבלתי תגובות כאלו פנים אל פנים, אבל יצא לי לשמוע מחברים של חברים שלא היה להם ברור מה בדיוק התהליך ולמה אני עושה את זה. היו שכנים שבאו ושפכו את השאלות שלהם, והסברנו להם הכול".
מה סיפרת לילדים שלך?
"דיברנו על זה איתם ממש מהתחלה, אמרנו להם שיש אישה ש'יש לה פצע בבטן', ושאלנו איך לדעתם אפשר לעזור לה. הבן שלי אמר 'אולי נקנה לה תינוק? אולי נחפש אישה אחרת שתוכל לשמור עליו?' הסברתי להם שאני אשמור על התינוק בבטן שלי. היום הם יכולים להסביר את זה בעצמם. הסברנו להם אפילו פרטים אנטומיים, כדי שיבינו שזה לא הילד שלנו". מרגע התחלת התהליך ועד סיומו עברו שנה וחצי, מתוכם עשרה חודשי בירוקרטיה עד ההיריון המיוחל, שהושג בהפריה הראשונה.
אורנא לומדת הנדסאות סאונד, ולדבריה השיקול הכספי לא היה המניע לגשת לפונדקאות. "זו לא הייתה המוטיבציה הראשונית. אני וגם ההורים התייחסנו לתשלום כסוג של פיצוי על הזמן והקושי". כשהתלבטה למי לתת מעשר מהסכום שקיבלה, החליטה להוריד אותו מהתשלום שהועבר לה. "הזוג שעשיתי בעבורו את הפונדקאות הם ממש לא העשירון העליון. החלטתי שהפכתת עשירית מהסכום תהיה הדבר הכי חכם ונכון לעשות".
את בוודאי מכירה את הטענות על סחר באיברים.
"אם אין לך רצון טוב ונתינה, גם מיליון דולר לא יספיקו. אני מכירה פונדקאיות שהגיעו ממניע כלכלי, אבל זה ממש לא יכול להסתיים שם. חייב להיות גם רצון גדול להיות שם בשביל האחר. הסכום הזה לא משנה חיים. לכל המלעיזים אני אומרת שהרחם לא מושכר, כלומר אין יחסי עובדת־מעסיקים בין הפונדקאית להורים המיועדים. יש יחסי אמון, ישנם הדברים שבכל היריון צריך להימנע מהם – ביצים חיות, אלכוהול וכו' – ויש גם יחסי קרבה שיכולים לאפשר להורים לבקש מהפונדקאית השתדלות נוספת כמו לקחת תוספי תזונה וכדומה, והיא מצידה יכולה לסרב. הכסף לא רלוונטי למשוואה בכלל. הקשר בין ההורים המיועדים לפונדקאית מבוסס על שיח מכבד ומעריך".
מהחודש הרביעי סבלה בן־אברהם מסימפיזיוליזיס, כאבים קשים באגן הגורמים לקושי בתזוזה. "לא היה קל לשאת את הכאבים, אבל ידעתי שאני בשליחות". לאורך ההיריון היא קיימה קשר רציף עם זוג ההורים. מעבר למפגשים סביב בדיקות ההיריון הם נפגשו גם עם ילדיה, וגם עם בן זוגה של אורנא. מתחילת החודש התשיעי הייתה בן־אברהם מרותקת למיטה. באחד הלילות התרחשה ירידת המים, והיא חשה הקלה גדולה. "אמרתי זהו, הגענו לקצה הדרך הכואבת ומעכשיו יתחיל החלק הקל, הלידה. בדרך לחדר הלידה השמש זרחה, התקשרנו להורים והם הגיעו לבית החולים".
בלידה עצמה נכחה האם בחדר, והיא קיבלה את בנה היישר לידיה. "התינוק היה בחוץ תוך שלוש לחיצות. האימא אמרה לי כל הזמן 'תודה שאת עושה את זה בשבילי'. היא קיבלה את התינוק ואמרה לו 'אימא כאן', ומיד היא ובן־זוגה עברו לחדר סמוך כדי לתת לי פרטיות. בכיתי מדמעות של שמחה, והודיתי לקדוש ברוך הוא שאיפשר לי להיות צינור לשמחה כזו שמגיעה לעולם. בשונה מלידות אחרות, לקח ללחץ הדם שלי הרבה זמן לרדת, כנראה מההתרגשות". למחרת ביקרה את התינוק יחד עם ילדיה. "רציתי שהילדים יראו אותו, שהוא לא סתם נעלם להם פתאום מהחיים. הצטלמנו יחד, ובהמשך היינו גם בברית".
עדיפות לזוגות
אורנא עקבה השבוע בעניין אחרי השיח בעקבות שינוי החוק, וניסתה לענות לחלק מהמבקרים. אחת הבולטות שבהן היא העיתונאית עירית לינור, שמרבה לבקר את מוסד הפונדקאות. "ישראל היא אחת המדינות המערביות הבודדות שמאפשרת ייצור תינוקות לשם מכירתם", כתבה לינור בפייסבוק, "ורוב המדינות שמתייצבות לצידה הן מדינות עולם שלישי שאינן בהכרח סמל לערכים נאצלים כמו זכויות אדם, במובן שאחת מזכויות האדם הבסיסיות (רק לדעתי כמובן) היא שלא ימכרו אותו. אבל זה העניין העקרוני, וכאמור – הפסדתי בו מזמן. מה שמשאיר לי את הכסף. הסיבה שפונדקאות בארץ זולה יותר מפונדקאות בארה"ב, היא שחוק הפונדקאות מגביל את הסכום שמותר לשלם לפונדקאית ישראלית – מה שיוצר סבסוד של הענף המקומי. וכל הכבוד למדינה שהאצילה את סמכות הסבסוד, בחוק, לאישה שמכל מיני סיבות החליטה להרות וללדת ילד ואז למכור אותו. אז אם אתם תומכים בפונדקאות מסחרית בישראל, תגידו יפה תודה למדינה שגם דואגת לזכותם של אזרחיה לקנות תינוק, וגם שומרת שאף רודפת בצע עם רחם תקין לא תקרע אותם במחיר".
"קשה לי לקרוא את זה", אומרת אורנא. "בהתחלה קראתי את הדברים ואמרתי 'אני אשמיע את הקול שלי'. אני חברה בקבוצת פייסבוק של נשים פונדקאיות בשלבים שונים. רובן הגיעו לזה מתוך רצון לעשות משהו טוב לאחר. יש מקרי קיצון, אבל אף אחד לא מכריח אישה להיות פונדקאית בשביל כסף. כשרציתי להשמיע את הקול שלי, גיליתי שבצד השני אין הקשבה. הגבתי לפוסט של עירית לינור והיא לא התייחסה. קצת אבסורד להגיד 'אל תתייחסו לנשים כמו חפץ', ואז להתעלם מאיתנו. מי מתייחס לפונדקאיות כמו נשים מוחפצות – מי שעושה את התהליך הזה ברצינות ובאחריות, או אלו שמדברים בשם הפונדקאיות ולא מקשיבים למה שיש לנו באמת לומר?"
מה את חושבת על הדרישה לאשר פונדקאות גם לזוגות להט"בים?
"יש לי אח הומוסקסואל. אני מאוד אוהבת אותו והייתי רוצה שיהיו לו ילדים בצורה מוסרית, ובלי לעשות תהליך פונדקאות במדינות עולם שלישי. הייתי רוצה שיאשרו גם לזוגות להט"בים לעשות את התהליך הזה בארץ. מה שכן, הזכות להורות לא גוברת על הזכות לשמירה על הגוף של כל אחת, ופונדקאיות לא צריכות להגיע לתהליך הזה משום סוג של כפייה. אני מכירה נשים שהיו רוצות לעשות את זה בעבור זוג הומוסקסואלים. בארץ זה לא אפשרי. לדעתי החוק לא צריך לאסור את זה, אבל כן צריך למצוא ניסוח נכון לחוק, למשל לא להעלות את סכום התשלום מעבר למה שהוא, ולתת עדיפות בוועדה המאשרת לזוגות חשוכי ילדים. שיהיה ברור שזה לא מתוך קלות ראש, אלא כי זה אפשרי ויש נשים שישמחו לעשות את זה". 
