בחמישי הקרוב יצא לאקרנים אחד מהסרטים המדוברים ביותר של הקיץ, "גולדה" של גיא נתיב, הבמאי הישראלי שהביא כבוד רב עם זכייתו באוסקר לפני 4 שנים. הציפייה לקראת הסרט לא נובעת רק מעצם היותו שייך לבמאי ישראלי עטור פרסים, אלא גם מהרצון להכיר עוד את המלחמה הקשה שכמעט הביאה את ישראל לקריסה ואת האישה שנשאה אותה על כתפיה שנים רבות בחייה, כשגם לאחר מותה היא מצטיירת כזו שנושאת באחריות עליה.
"גולדה" אמנם מצטרף לגל הענק של יצירות המתכתבות עם ציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, אך אירועי הקרבות הם רק התפאורה בסיפורה של גולדה מאיר ז"ל, ראשת ממשלת ישראל לשעבר. דמותה של מאיר היא בין המעניינות בתולדות ארצנו הצעירה. היא שברה הרבה שיאים בתור האישה היחידה שעמדה בראשות הממשלה, נאלצה להכריע בסוגיות ביטחוניות כבדות משקל לצד קבינט גברי ושוביניסטי במיוחד, ובכל זאת התמודדה עם מתקפות רבות ודימוי ציבורי שלילי.
יש כאלו שרואים בה מנהיגה חזקה, בעלת יכולת מרשימה לעמוד במצבי לחץ וחוסר אמון מהסביבה, ומנגד, כאלו שמצביעים על פגמים רבים באישיותה, שלטענתם הובילו למלחמה הנוראית. רגע לפני שהסרט יוצא ומנסה לפצח את הדמות שמתחלקת בין פוליטיקאית קרה ועקשנית לאישה חמה ואימהית, זה הזמן להכיר כמה סיפורים לא פחות ממרתקים, על מי שלמרות הביקורות הרבות, מסתמנת כאחת האנשים החשובים ביותר למדינת ישראל.
גולדי למועצת התלמידים
גולדה מאיר נולדה בשם גולדה מאבוביץ' למשפחה ענייה מאוד. מתוקף המצב, החינוך שלה לא היה בראש סדר העדיפויות והיא הורגלה לעבודה במכולת ובמתפרה. בסופו של דבר, כשעברו לעיר מילווקי בארה"ב, התחילה מאיר הצעירה ללמוד בבית ספר יסודי ושם בלטה עם הציונים הגבוהים ביותר בכיתה. גולדה, שכולם קראו לה גולדי, לא הייתה רק תלמידה מצטיינת אלא גם פעילה חברתית חריפה. היא הובילה מחאה עבור תלמידים שלא יכלו לקנות את ספרי הלימוד לשנת הלימוד הבאה, ובנאום חוצב שנשאה בהפגנה, קראה לעזור להם כלכלית. הנאום הגיע לתקשורת המקומית והשלטונות הסכימו לממן את ספרי הלימוד לתלמידים הנזקקים. נרגשת מהצלחתה, הפוליטיקאית הצעירה ייסדה את "האגודה האמריקנית לאחות הצעירות" וערכה אירועי התרמה שקיבלו חשיפה גבוהה מאוד.
מרד נעורים
בפעם הבאה שהמתבגרים שלכם יסרבו לקום לבית הספר, כדאי שתספרו להם שגולדה מאיר בכבודה ועצמה, מרדה בהוריה ורשמה את עצמה ללימודים בתיכון ללא ידיעתם. מאז שעשתה זאת, היחסים עם ההורים רק הידרדרו והקש ששבר את גב הגמל היה השידוך שהציעו לה, בדמות סוכן נדל"ן שגילו כפליים מהשלה. היא חסכה קצת כסף משיעורים פרטיים, כתבה להוריה מכתב סליחה ומיד נמלטה לדנבר, שם גרה אחותה הגדולה, וזמן לא רב לאחר מכן, בהיותה בת 16 בלבד, שכרה דירה משל עצמה. לבסוף, השלימה גולדה עם הוריה וחזרה לגור אצלם, אבל בזכות מרד הנעורים הזה הכירה את מוריס מאירסון, מי שיהיה לימים בעלה האוהב.
כל ההתחלות קשות
גם גולדה מאיר בשנותיה הראשונות בישראל נתקלה במה שאפשר לכנות 'קשיי עלייה טיפוסיים'. כבר בהפלגה לארץ ישראל היא סבלה מתנאים קשים. ספינה רעועה, שביתת צוות, התאבדות רב חובל ועגינה במצרים במקום ביפו. לבסוף הגיעו גולדה ומוריס לישראל, ללא רכוש או נכסים והתקשו להתקבל לקיבוץ, כיוון שגולדה נראתה בעיניי הוועד כאמריקאית מפונקת.
בסופו של דבר הייתה זו דווקא היא שנהנתה מתפקידה כמגדלת עופות חרוצה. מי שפחות נהנה היה בעלה, שסבל ממחלות שונות ומשונות עד שלבסוף לא נותר אלא לעזוב לירושלים ולעבור לשכונת "נחלת אחים". אותן שנים בירושלים הוגדרו על ידי גולדה כ"שנים האומללות בחייה", ואפשר להבין למה. היא הייתה כה ענייה, עד שנאלצה לכבס בגדים של גן ילדים שלם, רק כדי שתוכל לרשום בו את בתה ללא תשלום. לא עבר הרבה זמן והמשפחה הקטנה חזרה לקיבוץ.
מימין לשמאל
שיחתה של ראש הממשלה בעת מלחמת יום הכיפורים עם מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר, היא אחת מהשיחות המפורסמות של כהונתה, והיא גם נזכרת בסרט. אך בכל זאת, מי שרוצה להכיר היטב את חוצפתה וכנותה של מאיר, חייב לשמוע את הסיפור הבא.
במהלך המלחמה ניהלו מאיר וקיסינג'ר שיחות מתוחות מאוד. האמריקאים התמהמהו בסיוע שלהם, והיו אדישים לטעמה של ראש הממשלה למול הצלחתם של צבאות מצרים וסוריה. היה קלף מיוחד שאותו היססה מאיר לשלוף באותן שיחות, אך כבר לא נותרה לה ברירה והיא הזכירה לקיסינג'ר את גורלו המשותף עם היהודים היושבים בציון. הוא לא אהב זאת, בלשון המעטה, וענה לה במלוא כעסו "אני קודם כל מזכיר המדינה, לאחר מכן אני אמריקני ורק בסוף אני יהודי". במקום להיות מובכת, גולדה מאיר כחכחה בגרונה וענתה "זה בסדר, הנרי, בעברית אנחנו קוראים מימין לשמאל".
בהול שמהול
את הצד האימהי של גולדה מאיר לא יצא להרבה להכיר מעבר למי שהיו בסביבתה (ראו ערך המטבחון של גולדה). אך יהודה ליטני, שעבד בשנות ה-60 כמפענח צפנים בקונסוליה הישראלית בניו יורק, מספר בהתרגשות על הפעם ההיא שנאלץ להפריע את מנוחת הלילה של שרת החוץ דאז גולדה מאיר בביקורה בעצרת האו"ם
ב-10 וחצי בלילה, דפק ליטני בהיסוס על הדלת, ובידו מברק בהול. הדלת נפתחה והוא, תוך התנצלות מפוחדת, הגיש לה את המברק והתכוון להמתין במסדרון עד שתסיים לקרוא. אבל לשרה היו תוכניות אחרות. היא נפנפה בידה האוחזת בסיגריה והתעקשה שיכנס לחדר ויישב בנינוחות. לאחר שהתיישב, הזכיר לה שמדובר במברק בהול, והיא ענתה "בהול שְמָהוּל, כל דבר יכול לחכות!". אחר כך, הדבר הראשון שעשתה היה להזמין עבורו כריך, מרק אטריות ותה ולפתוח עימו בשיחה לבבית.
סוף עצוב
בכהונתה, עברה ראש הממשלה אירועים קשים ומלחיצים, מלחמה עקובה מדם בניהם, אך לא הרבה ידעו על המלחמה הפרטית של חייה. עוד לפני שהתחילה לכהן כראש ממשלה, התגלה אצל מאיר סרטן הדם. במשך כל כהונתה כראש ממשלה היא סבלה, אך סירבה לספר זאת. כשאושפזה מדי פעם, או כשקיבלה טיפולי כימותרפיה מעולם לא התגלתה לציבור הסיבה האמיתית, עד לאחר מותה.
