שופט בית משפט השלום ברחובות, ישראל פת, דחה ביום חמישי האחרון על הסף תביעת לשון הרע שהגיש עורך דין נגד מנהלת קבוצת וואטסאפ ממנה הוצא. עורך הדין ובת זוגו דאז היו חברים בקבוצת "ספינינג", ובעקבות כך צורפו על ידי אחת המשתתפות לקבוצת הוואטסאפ של המשתתפים. הקבוצה נוהלה על ידי אחת המשתתפות בקבוצת הספינינג, שסייעה בכך למדריכה. בין המשתתפים נוצרו מחלוקות, על רקע בילויים משותפים של חברי הקבוצה שלא היו לרוחם של עורך הדין התובע ובת זוגו. סביב אחד האירועים הללו הסירה מנהלת קבוצת הוואטסאפ את עורך הדין ובת הזוג מהקבוצה, דבר שגרר פרסום הודעת מערכת קבועה (כידוע, מאז שינתה וואטסאפ את המערכת, וכיום הודעה שכזו כבר איננה מתפרסמת עם הסרת חבר מקבוצה).
לטענת עורך הדין התובע, לאחר הסרתו מהקבוצה החלו חברי הקבוצה במסע רינונים באשר לנסיבות הוצאתו מהקבוצה, אשר נתמך ולובה ע"י גורם אחר בקבוצה. עם זאת, הוא לא טען שיש בידו ראיות ברורות לכך. עורך הדין הגיש את התביעה על הסכום המקסימלי שאותו ניתן לתבוע במקרה של פרסום לשום הרע "במטרה לפגוע", העומד על כ-140 אלף ש"ח.
הנתבעת טענה שהוציאה את התובע מהקבוצה בעקבות התנהגות לא הולמת שלו. לדבריה, היא ויתר חברי הקבוצה נהגו לחגוג ימי הולדת ואירועים שונים במסגרת האימונים. אולם, התובע התלונן בפני הנהלת מועדון הכושר על המדריך שאפשר את החגיגה וכן דרש כי לא יתאפשר לחברי הקבוצה לחגוג את חג הפורים במסגרת קבוצת הספינינג, וזו אכן נדחתה חרף רצונם של כלל חברי הקבוצה. לכן, בעקבות ניסיונו של התובע לפגוע במרקם הקבוצתי וההווי החברתי היא נאלצה להוציא אותו מהקבוצה.
בפסק הדין ציין השופט פת כי תנאי מקדים לקביעה שמדובר בלשון הרע הוא "פרסום". אולם, השאלה האם ההוצאה מקבוצת וואטסאפ היא בבחינת "פרסום" טרם נדונה עד כה בפסיקה. עם זאת, ציין השופט פת כי בפסיקת ביהמ"ש העליון נקבע שסימון "לייק" לפוסט מכפיש איננו בבחינת "פרסום", אף שיש בו משום הבעת תמיכה בנאמר. מקל וחומר הקיש השופט פת, כי פעולת הסרה, שאיננה כוללת כל אמירה נלווית, איננה יכולה להיחשב "פרסום" לעניין חוק לשון הרע. "דומה כי לא ניתן לומר שיש בפעולת ההסרה אף לא משום פרסום פסיבי, באשר פעולת ההסרה אין בה משום פרסום כלל: אין בה לא הודעה בכתב ולא בעל פה, לא בדפוס, לא בציור, דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר", קבע השופט והוסיף, "משכך, אין לי אלא לקבוע כי התובע לא השכיל להצביע על פרסום לשון הרע המקים עילת תביעה".
לאור זאת דחה השופט פת את התביעה, וחייב את עורך הדין התובע בהוצאות בסכום כולל של 8,500 ש"ח, תוך שהוא מותח עליו ביקורת. "ברי כי לא היה מקום להגיש תביעה מעין זו. הדברים אמורים במיוחד כאשר לתובע נגישות עדיפה למשאבי משפט, ומבלי להכריע בסוגיית תביעת ההשתקה, שעניינה נזנח, כאמור, ונוכח הפסיקה הנוהגת בישראל. דווקא התובע, כמשפטן האמון על קריאת החוק ועל ההלכות הפסוקות שהובאו לעיל, לעיין באלו עובר להגשת תביעתו. בהקשר זה אין מנוס מלהתייחס לסוגיית השימוש לרעה בהליכי משפט… במסגרת פסיקת הוצאות המשפט. בשולי עניין זה אעיר כי התובע עצמו היה מודע לקלישות טענותיו וניסה את מזלו, כפי שהדברים עולים מדבריו".
