דוד סער, בן 28 בסך הכול, הפך במהירות לשם הכי חם בעולם הבידור הישראלי. אם לא שמעתם את השם שלו, ודאי שמעתם על האימפריה שהקים באינטרנט: ישראל בידור. ואם לא שמעתם עליה היו סמוכים ובטוחים שהילדים או האחים שלכם כן. הפלטפורמה, שהוקמה רק לפני קצת יותר מארבע שנים וחלקיה השונים כלולים תחת השם Z platform , אוחזת כיום ביותר משלושה מיליון עוקבים, בעיקר בגילי 15־30, עם רמת מעורבות גבוהה במיוחד. רק לעמוד האינסטגרם של ישראל בידור יש 1.4 מיליון עוקבים, להלן יותר מעשרה אחוזים מאוכלוסיית מדינת ישראל. החברה מגלגלת עשרות מיליוני שקלים בשנה, ובלקוחותיה אפשר למצוא את המותגים הגדולים והידועים במשק. יש להם גם עמוד בטיקטוק עם יותר מחצי מיליון עוקבים, וערוץ יוטיוב עם יותר ממאה אלף. הזרועות האחרות שנוצרו בשנתיים האחרונות הן "פוש", עם כחצי מיליון עוקבים המחולקים בין אינסטגרם לפייסבוק, "ישראל בישול" עם כ־148 אלף עוקבים באינסטגרם, ו"ישראל בידור גיימינג" עם כ־100 אלף עוקבים באינסטגרם ועוד כ־50 אלף בטיקטוק.
אם גיא פינס היה מגייס אתכם לשורותיו אז היה לו את הדי־אן־איי הנכון לסושיאל?
"המותג שלו מיועד למבוגרים. לא משנה מה הוא יעשה, זה לא ישנה את העובדה הזו. הוא היה מספיק פיקח לנסות לגייס אנשים שהם כמו הצוות שלנו, אבל זה לא באמת עובד".
בעוד עשר שנים אתם תהיו הזקנים.
"אנחנו עובדים יום־יום בלהמציא את עצמנו מחדש כדי שנהיה בדי־אן־איי של הדור הבא וזה שלאחריו".
זה אפשרי בכלל?
"הפריים־טיים בטלוויזיה כולל 400 אלף צופים – זה היומיום של הסטורי בישראל בידור בלבד. העולם מצביע ברגליים לסושיאל, ולכן יצירת התוכן שלנו היא בלעדית לסושיאל. אנחנו מקבלים אינספור הצעות לעשות תוכניות בטלוויזיה ואפילו לא חושבים על הכיוון הזה".
בזמן שלמד בישיבת ההסדר במעלות הוא פתח את העמוד: "גיליתי את האינסטגרם. פתחתי עמוד – מהרגע הראשון קראו לו 'ישראל בידור' – התחלתי לעקוב אחרי אנשים מהתעשייה ולכתוב אייטמים. תמיד התעניינתי בתחום, אבל אף פעם לא היה לי אומץ לעשות עם זה משהו. הייתי מחביא גיליונות של פנאי פלוס וקורא בהיחבא, כי לא היה מקובל בקהילה שלנו שגבר דתי יקרא מגזינים שיש בהם תמונות של נשים בביקיני. כשהייתי רחוק מהבית קיבלתי אומץ והתחלתי לכתוב לאנשים בתעשייה: קוראים לי דוד, יש לי עמוד בשם ישראל בידור, תעשו לי עוקב, תשלחו לי תמונות וסרטונים, שמעתי שיש אירוע בשבוע הבא האם אפשר לבוא לסקר, וכן הלאה. נעניתי בהתעלמות ב־90 אחוז מהמקרים".
בגיל 19 התגייס דוד והוצב בקריה. הוא הוריד את הכיפה ויצא מהארון. "במהלך השירות המשכתי לתפעל את העמוד", הוא מספר, "אבל על אש מאוד־מאוד נמוכה. הייתי אומנם ג'ובניק אבל בתפקיד תובעני משמונה בבוקר עד שש בערב. הייתי רל"ש של אלוף־משנה והשגרה הייתה מאוד שוחקת. לקראת השחרור ראיתי שמספר העוקבים ממשיך לעלות, והבנתי שאני חייב לעשות עם זה משהו כי לשם העולם הולך. הבנתי גם שזה ריאלי, שיש אפשרות להקים כלי תקשורת ולעשות מהפך. אמרתי לשלמה שיעזוב את הלימודים ושנסתער על זה יחד, לקחתי את כספי הפיקדון והתחלנו לשרטט לעצמנו מה אנחנו רוצים. הצעד הראשון היה השקת אתר. בדיעבד זה אולי היה מיותר כי הכול מכוון לרשתות החברתיות, אבל כדי שיתייחסו אלינו בהתאם היה שלב שהיינו צריכים אתר".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (יום ו') במגזין מוצש
