שופטי בית המשפט המחוזי מרכז, סגנית הנשיא ורדה פלאוט, צבי ויצמן וצביה גרדשטיין פפקין, דחו את ערעור ההורים המולידים של התינוקת סופיה, אשר נולדה בעקבות מחדל ההפריה באסותא להורים שלא היו בעליה של הביצית המופרית. מדובר בסבב שני של הליכים בנושא, אשר נפתח בעקבות דו"ח משרד הבריאות אשר ציין זוג ספציפי כמי שהוא ככל הנראה המקור לךביצית המופרית ממנה התפתחה סופיה.
כזכור, הטרגדיה של התינוקת סופיה נחשפה עוד כשהייתה עובר ברחם אמה. לאחר שהתגלו בעיות רפואיות במעקב ההיריון נערכה לעובר בדיקה גנטית, ובעקבותיה התברר שהיא נוצרה מביצית מופרית שהוכנסה לרחמה של האישה בשגגה, אף שלא הייתה שייכת לה ולבן זוגה.
בבית החולים אסותא ובמשרד הבריאות החלו לתחקר את האירוע, ותחילה סברו כי הביצית שייכת ככל הנראה לזוג מסוים. בדיקה גנטית שללה את הקשר בין אותו זוג ובין התינוקת. ב"מעגל השני" של הסיכויים נמצאו על פי התחקור 22 זוגות. שישה מהם ביקשו לערוך בדיקה במטרה לברר אם יש קשר בינם ובין הביצית. הערכאות הנמוכות – בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי – נעתרו לבקשה. אולם שני שופטי בית המשפט העליון, אלכס שטיין ועופר גרוסקופף, החליטו בדעת רוב להפוך את ההחלטה (נגד דעתה החולקת של השופטת דפנה ברק-ארז). שטיין וגרוסקופף קיבלו את דרישת האם המולידה ובן זוגה לעצור את הבירור, ולמעשה הכריעו שאין לערער את קשר ההורות בינם ובין התינוקת.
אולם, לאחר פסיקת בית המשפט העליון התפרסם דו"ח משרד הבריאות שחקר את שרשרת הכשלים שהביאו למחדל. בדו"ח, שפורסם לאחר בדיקה מדוקדקת, סומן זוג אחר מתוך ה-22 ככזה שקיים סיכוי גבוה שהביצית המופרית ממנה התפתחה סופיה היתה שייכת לו. לאחר הוצאת הדו"ח ביקשו בני הזוג מבית המשפט העליון לדון מחדש בעניינם, אך העליון קבע כי הדרך הנכונה היא החזרת הנושא לבית המשפט למשפחה. ואכן, לאחר הגשת תביעה חדשה לבית המשפט למשפחה החליטה השופטת חני שירה להתיר לערוך את הבדיקה ביחס לזוג הספציפי. על החלטה זו הוגש הערעור, אשר נדחה פה אחד על ידי שלושת שופטי הרכב בית המשפט המחוזי.
בית המשפט קבע כי המשיבים עמדו בתנאים לביטול פסק דין ולקיום משפט אזרחי חוזר, שכן התקיימו נסיבות שבהן שיקולי צדק גוברים על כללי סופיות הדיון, ובכללן גילוי ראיה חדשה – דו"ח ועדת הבדיקה – שבכוחה לשנות את ההלכה מיסודה, ולא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם לכן. בניגוד לממצאי בית חולים אסותא, נמצא כי דו"ח ועדת הבדיקה נערך על ידי ועדה עצמאית ובלתי תלויה שאין לה קשר כלשהו להשתלשלות העניינים. ממצאיה לא יכלו להתגלות על ידי המשיבים לפני מועד הגשת הדו"ח, או לפני מועד מתן פסק הדין.
"דומה כי לא ניתן להפריז בייחודו וחשיבותו של דו"ח ועדת הבדיקה – מדובר בדו"ח שנעשה עבור משרד הבריאות, היינו עבור גורם רשמי מקצועי ואובייקטיבי ולא מטעם מי מהצדדים האחרים להליך, שהינו בעל אינטרסים כאלה ואחרים. משרד הבריאות פועל כרגולטור עצמאי ומקצועי בתחום הרלוונטי, ולוועדה שהוקמה ביוזמתו הייתה נגישות למידע שלא היה בידי הצדדים ופורסם לראשונה רק במסגרת הדו"ח. כך לדוגמא, העדויות הרבות שגבתה הוועדה מהאמבריולוג והרופא המטפל והתרשמותה הישירה מהן, ודוגמת מסקנותיה לעניין החלפת התורים בין המערערת למשיבה באופן פתאומי וברגע האחרון – עוד חלקיק מידע מהותי אשר לא היה ידוע קודם לכן. יתירה מזו, גם אם יצויר כי כל חלקיקי המידע האמור היו מובאים לפני הצדדים בדרך זו או אחרת, עדיין היו הדברים בגדר שמועה וסברה בלבד וללא גושפנקא של ועדה רשמית מקצועית – ערכם של הדברים היה, אפוא, שונה לחלוטין", נאמר בפסק הדין.
עוד נקבע כי אין להחיל את דוקטרינת ההשתק על הזוג הטוען לבעלות על הביצית ממנה התפתחה "סופיה", רק משום שבהליכים קודמים ראו עצמם כבעלי סיכויים שווים לחמש מטופלות אחרות. כעת נטען כי להם סיכויים גבוהים יותר לקשרי משפחה עם התינוקת, מהטעם שרק לאחר הגשת הדו"ח נודעו להם סיכוייהם השונים.
שופטי המחוזי הוסיפו וקבעו כי כי המסקנה העולה מדו"ח ועדת הבדיקה הינה כי רף ה"סיכוי הסביר" הנדרש לצורך עריכת הבדיקה עלה, ואינו עוד כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון . זאת לאחר שנמצא כי סיכויי המשיבים לקשר גנטי הינם למעלה מפי ארבעה ביחס לרובן של מטופלות האחרות. לאור זאת נדחה הערעור והותר לערוך את הבדיקה.
