ב-12 באוקטובר תפרוש מתפקידה שופטת בית המשפט העליון ענת ברון, שתגיע באותו יום לגיל 70. ארבעה ימים אחר כך ימלאו 70 גם לחברתה, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שתיאלץ גם היא לפרוש מתפקידה כנשיאה וכשופטת. החל מאותו יום לא תוכלנה השתיים לשבת בדין כשופטות, אף שאת פסקי הדין בתיקים בהם כבר ישבו הן תוכלנה להשלים בשלושת החודשים שלאחר הפרישה. לוח הזמנים הזה, מכתיב במידה רבה את האופן שבו מטופלים כבר כעת חמישה מקבצי עתירות שהוגשו לאחרונה לבית המשפט העליון, וצפויים להגביר מאוד את המתח השורר גם כך בין הרשויות.
על השולחן עומדים הנושאים הבאים: עתירות לביטול "חוק טבריה", אשר אמור לאפשר ליו"ר הוועדה הקרואה בעיר (ראש העיר הממונה בפועל) להתמודד לראשות העיר בבחירות המוניציפליות הקרבות; עתירות לביטול "חוק הנבצרות" – תיקון לחוק יסוד הממשלה המבהיר כיצד ניתן להוציא לנבצרות ראש ממשלה, ומגביל נבצרות שלא ביוזמת ראש הממשלה רק למצבים רפואיים; עתירות המבקשות להורות לנתניהו להתפטר עקב חריגתו מהסדר ניגוד העניינים שנקבע לו; עתירות הדורשות להורות לשר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים; ועתירות לביטול החוק לצמצום עילת הסבירות – תיקון לחוק יסוד השפיטה המונע אפשרות לביקורת שיפוטית על שרי הממשלה ומליאתה בהתאם לעילת הסבירות.
בקבוצת העתירות הראשונה, שתגיע לדיון כבר היום (ראשון) אחר הצהריים, מתבקשים שופטי בג"ץ לפסול את "חוק טבריה". מאחר שמדובר בעתירה "חוקתית" הדיון בה נערך בהרכב מורחב של תשעה שופטים. רשמית זהו תיקון המבטל את המגבלה שנקבעה בשנת 2008, ומונעת ממי שמונה לראש עיר מקצועי (יו"ר ועדה קרואה) במקום ראש עיר שכשל (או ברשות מקומית חדשה) מלנצל את היתרון הלא הוגן שניתן לו, ולהתמודד לראשות הרשות בעודו מכהן כיו"ר הוועדה הקרואה. ניתוח המצב מלמד שיש בארץ כיום רק ראש רשות אחד שעשוי ליהנות מהתיקון: יו"ר הוועדה הקרואה בטבריה, בועז יוסף, המקורב למפלגת ש"ס שהיא זו שיזמה את החוק. ברור לכל שמטרת החוק היא לאפשר ליוסף להיבחר לראש העיר טבריה, ובש"ס אף לא מסתירים זאת.
בעתירות נגד החוק הזה התבקשו שני "סעדים". הראשי הוא ביטול החוק, בטענה שהוא פוגע בעקרונות של התמודדות שוויונית בבחירות וטוהר מידות. אולם, במקביל ולחילופין ביקשו העותרים לקבוע כי למרות שבחוק לא נקבע תאריך תחולה, בג"ץ יקבע שהחוק לא יחול בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. זאת משום שחקיקתו היתה למעשה "שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק", דבר פסול ודאי ככל שמדובר בחקיקת בחירות. מאחר שמטרת החוק היתה לאפשר לבועז יוסף להתמודד בטבריה בלי להתפטר, תוצאה כזו תהיה הרבה פחות דרמטית מבחינה חוקתית, אך תשיג במידה רבה את אותה תוצאה. היועצת המשפטית לממשלה, בצעד חריג, ביקשה בתגובתה מבג"ץ לאמץ את הסעד השני, ולכן תהיה זו הערכה סבירה להניח שזה בדיוק מה שיעשו שופטי בג"ץ. החוק לא יבוטל אך כניסתו לתוקף תידחה.
קבוצת עתירות שניה, נגד "חוק הנבצרות", תידון ביום חמישי השבוע. במקרה הזה הסיטואציה סבוכה הרבה יותר, משום שמדובר בתיקון לחוק יסוד. החוק בא לעולם על רקע לקונה בחוק יסוד הממשלה. החוק קבע מה עושים כאשר נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו, אך לא קבע מי רשאי (חוץ מראש הממשלה עצמו) לקבוע שנבצר ממנו למלא את תפקידו, ואלו נסיבות עשויות ליצור מצב כזה. אי הבהירות הזו גרמה לשלל פניות הן ליועמ"ש הקודם והן לזו הנוכחית, לקבוע שכתב האישום שהוגש נגד ראש הממשלה, והתנהלותו בעקבותיו, יוצרים "נבצרות מהותית". כלומר, מצב שבו באופן מהותי ראש הממשלה לא מסוגל למלא את תפקידו כיאות, אף שהוא מתייצב כל בוקר כרגיל במשרדו ומנהל את ענייני המדינה באופן שוטף. בקואליציה חששו שבשלב כלשהו העמדה הזו תתקבל, מה שיביא למעשה להדחת ראש ממשלה מכהן בידי היועמ"שית. החשש החריף לאחר שהיועצת אסרה על ראש הממשלה לחלוטין כל עיסוק ברפורמה המשפטית, בטענה שהוא נמצא בניגוד עניינים בנושא. בסביבתו של נתניהו הבינו, כי למרות שהדבר לא נאמר במפורש, אם נתניהו יפר את האיסור היועמ"שית עלולה להכריז על נבצרותו. כדי לפתור את החשש יזמו בקואליציה את "חוק הנבצרות", הקובע כי רק הממשלה, באישור הכנסת ברוב גדול מאוד, רשאית להוציא את ראש הממשלה לנבצרות, וגם זאת רק מטעמים רפואיים.
הלקונה בסוגיית הנבצרות היתה ידועה, אך למרות זאת הטילה היועמ"שית השבוע פצצה, כאשר בתגובתה לבג"ץ טענה שיש לבטל את "חוק הנבצרות". בתגובתה לבג"ץ נטען כי "ענייננו בתיקון חוקתי פגום מיסודו ובתוצאתו, שהינו תוצר של שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת, בהליך חקיקה מואץ, כדי לשפר את מצבו המשפטי האישי של ראש הממשלה", ולכן יש להכריז על בטלותו של חוק הנבצרות. השאלה היא האם שופטי בג"ץ יבחרו לאמץ את עמדתה של היועמ"שית, משום שמדובר יהיה בתקדים דרמטי: ביטול תיקון לחוק יסוד שלא נחקק כהוראת שעה, ומסדיר סוגיה חוקתית לגיטימית לחלוטין שהיתה זקוקה להסדרה. את הכיוון שאליו יכוונו השופטים נוכל ללמוד כבר בקרוב, לאחר הדיון ביום חמישי, לאחר שההרכב הבכיר של העליון יחליט האם להוציא צו על תנאי בעתירה, והאם להרחיב את ההרכב שישב בדיון בהתנגדות לצו על תנאי.
הדיון בעתירות הבאות יערך כבר בחודש ספטמבר, לאחר פגרת בתי המשפט. את העתירה הבאה הגישה קבוצת "אזרחים מודאגים" בראשותו של דן חלוץ, המבקשים מבג"ץ להורות לנתניהו להתפטר. לטענתם, לאחר שנתניהו הפר את הסדר ניגוד העניינים שנקבע לו, והתערב בנושא הרפורמה המשפטית, אין מנוס מלהורות לו להתפטר. הסיכוי שבית המשפט העליון יורה כרגע לנתניהו להתפטר שואף לאפס, בטח לא בהרכב של שלושה שופטים, שהוא זה שכרגע אמור לדון בעתירה. אולם, בהחלט יתכן שבמסגרת העתירה הזו, שהדיון בה ייערך ב-12 בספטמבר, יקרו כמה דברים שראש הממשלה נתניהו ואנשי הקואליציה מאוד לא יאהבו. בין היתר עשויים שופטי בג"ץ להגדיר בפסיקה מפורשת באופן מדויק מה מותר לנתניהו לעשות ומה לא, ואף לקבוע מה יהיו הסנקציות אם נתניהו יפר את הכללים שיקבע לו בג"ץ.
קבוצת העתירות הרביעית הוגשה שעות ספורות לאחר שהכנסת אישרה את התיקון לחוק יסוד השפיטה המצמצם את האפשרות לבצע ביקורת שיפוטית בעילה של חוסר סבירות קיצוני. תוך זמן קצר אצו רצו ארבע קבוצות עותרים וביקשו מבית המשפט העליון לבטל את התיקון לחוק משלל טעמים. המועד המדויק של הדיון בעתירה הזו טרם נקבע. בניגוד לחוק הנבצרות, ברור שמדובר בהסדר שאיננו פרסונלי, וגם לא עוסק בנושא שחוק יסוד לא אמור לעסוק בו. ממילא, בג"ץ יתקשה מאוד לקבוע שמדובר בשימוש לרעה בסמכות המכוננת. הדבר עלול להזמין דיון תקדימי ברעיון של "תיקון חוקתי בלתי חוקתי", רעיון שמעולם לא נקבע עדיין במשפט החוקתי הישראלי. האם בג"ץ יפסול את התיקון הזה? קשה להאמין. אולם, אם השופטים יסמנו במסגרת פסק הדין את גבולות הדוקטרינה של "תיקון חוקתי שאיננו חוקתי", הם עשויים להניח בכך את התשתית המתאימה לפסילה עתידית של תיקון לחוק יסוד השפיטה שישנה, למשל, את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. בנוסף, עשויים השופטים לרמוז בפסק הדין באיזה אופן הם מתכוונים להתייחס לצמצום עילת הסבירות, והאם המשפט המנהלי הישראלי אכן צפוי להשתנות.
קבוצת העתירות האחרונה, הוגשה גם היא בשבוע שעבר, ובה מתבקש בג"ץ להורות לממשלה לבחור את נציגיה לוועדה לבחירת שופטים ולשר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה. העתירה הזו, בניגוד לאחרות, היא עתירה מנהלית רגילה, ומועד הדיון בה נקבע ל-7 בספטמבר. מה שמיוחד בה הוא העובדה שהיא תידון לאחר שבוטלה האפשרות לבקר החלטות של הממשלה והשרים בעילת הסבירות. מנסחי העתירות היו מודעים לכך, ונתלו בעילות ביקורת שיפוטית חלופיות. בין היתר, בחובה הקבועה בחוק הפרשנות להפעיל סמכויות חובה "במהירות הראויה". עם זאת, בגלל שכל השופטים הבכירים של בית המשפט העליון הם חברים, או יהיו חברים בקרוב, בוועדה לבחירת שופטים, נקבע הרכב שופטים מעניין לדיון בעתירה, השופטת ענת ברון, השופט דוד מינץ והשופט יוסף אלרון. שניים מהם נחשבים לשופטים שמרנים באופן יחסי, מה שמותיר פתוחה גם את השאלה כיצד יפסוק בג"ץ בעתירה הזו.
