אל הצעדה שיזמו מפגינים נגד הרפורמה, מתל אביב לירושלים, הצטרפו ביום שישי האחרון מאות צועדים דתיים: בודדים ומשפחות, צעירים ומבוגרים, והלכו איתם מקטע אחד סמוך לירושלים. אך לא מדובר היה בהזדהות עם מסרי המחאה או מפגן אחדות כזה או אחר, אלא היו נוסעים שנתקעו עם מכוניתם בדרך לשבת, בשל חסימת הכביש על ידי הצועדים, עד לרמה שלא הצליחו להגיע למחוז חפצם לפני השבת, על כן עצרו את הרכב בשולי הכביש והחלו לצעוד ברגל.
"היינו בנסיעה מאשדוד להורים של בעלי בירושלים", מספרת אוריה ינון ששהתה בשבת עם בן זוגה והתינוק בן החודש, אצל משפחה שלא הכירה כלל אחרי שלא הצליחה להגיע להורים. "לפני שיצאנו לדרך ראינו בוויז שהכול תקין, יש שעה נסיעה ונגיע בזמן. כשהתחלנו להתקרב לירושלים, באזור לטרון, ראינו שהוויז כל הזמן מוסיף עוד חמש דקות ועוד חמש דקות. אחרי שעברנו את מחלף לטרון בכניסה לכביש 1 פתאום הבנו שאנחנו בפקק ענק, נסיעה בקצב של אולי 5 קמ"ש". מספרת אוריה.
Video: הפקק בכביש .1 צילום: עטרה גרמן
"לא ידענו שיש איזה הפגנה או חסימות באותו יום. הבנו שאנחנו חייבים להגיע לפני שבת. בעלי ניסה לעקוף דרך את השוליים ולנסות להסתדר. אנחנו רואים שכל איזה 100 מטר יש מכונית עם מכסה מנוע פתוח ומשולש אזהרה. כאילו נתקע, אבל כל איזה 100 או 200 מטר כזה רכב. ידעתי שיש צעדה רגלית, אבל לא ידעתי שהכביש ייחסם", היא אומרת.
"היה כבר 19:10, ראינו שאם נמשיך בנסיעה נגיע שעה אחרי כניסת שבת. אנחנו עם ילד בן חודש ברכב, אין לנו כלום חוץ מבגדים לשבת. בהחלטה של רגע עצרנו את הרכב בשוליים, פרקנו את העגלה, אמרנו נצא ברגל מה שיהיה יהיה. נכנסנו למושב הכי קרוב, שואבה, ראינו בדרך עוד הרבה דתיים חסרי אונים, הולכים ברגל, לא יודעים מה לעשות. התקדמנו לאזור של המושבים שם. מרחוק ראינו אבא ובת, שאלנו אותם איפה בית הכנסת. הם אמרו שהתפילה נגמרה מזמן. הם, בטוב ליבם, הזמינו אותנו, ושם העברנו את כל השבת. נכנסנו למושב ברבע ל-21:00 בלילה, אמרנו מה הסיכוי שנראה פה משהו? זה לא מושב דתי. המשפחות הדתיות שם בודדות. האיש אמר לנו 'מזל שנפלתם עלינו', ככה עשינו שבת כמו שצריך, פלטה, מיחם, כל הסעודות. היו עוד אנשים אתנו שהלכו בשולי הכביש".
שלו אדיסון, תושבת אשדוד גם היא, נסעה לקרובת משפחתה בישוב בית מאיר הסמוך לבירה. היא לא תיארה לעצמה שתלך שלוש שעות ברגל. אחרי שהתנועה תיחסם ולא תאפשר לה לנסוע.
"הייתי בדרך לבת הדודה שלי", היא מספרת "והתחילו פקקים מטורפים כשהתקרבנו. הבנתי שאולי אתקע. התקשרתי לבת הדודה שלי לעדכן מה קורה, בעלה אמר שאני יכולה להישאר באוטו עד השקיעה ולא מעבר. כשהיינו לפני השקיעה הבנתי שכבר לא אגיע בנסיעה, עצרתי את הרכב בצד והתחלתי ללכת. לקחתי איתי סידור, התפללתי בבכי, צעדתי. ראיתי שלהליכה בשוליים הצטרפו לצעדה המון אנשים, כולם שאלו אחד את השני מאיפה הם, לאן הם הולכים. משפחות מטלז-סטון הגיעו לכביש והציעו לאנשים לבוא אליהם לשבת. הלכתי שלוש שעות, בחור נחמד החליט לא ללכת לטלז-סטון והלך איתי כדי שלא אצעד לבד".
"צעדנו שלוש שעות. בהתחלה היינו עם כל המפגינים, הם חשבו שאנחנו חלק מהמחאה אמרו לנו איזה יופי שהבאנו אוכל לצועדים, כשאמרנו להם שממש לא הקטע שלנו, לעגו לנו. אחרי שעות של הליכה, בלי לראות את האופק, פתאום שמעתי מישהו קורה בשם שלי, הם מאד דאגו לי אז התפצלו במושב והתחילו לחפש אותי. בשעה 10 וחצי הגענו, אני והבחור. הסדרנו נשימה והתיישבנו לסעודת שבת כשהבחור החביב שליווה אותי היה אתנו גם כל השבת".
