מחקר חדש שפורסם בגיליון החדש של כתב העת בהוצאת רשות העתיקות, שופך אור על חרב שגילו בים השחיינים רפי בהלול ושלומי קצין לפני כשנתיים. מציאת החרב המרשימה, זכתה לעניין רב ודווחה בכלי תקשורת רבים בעולם.
החרב התכסתה בצמידה ימית עבה של חול וקונכיות לאורך מאות שנים – דבר שהקשה על חשיפת המתכת מבלי לפגוע בה. "לכאורה, מצער שלא ניתן לראות את החרב כפי שהיא", אומרים החוקרים. "מצד שני, הצמידה היא זו שאפשרה האטה של הבליה, ואת השתמרות החרב בשלמותה. אחרת, הברזל היה מחליד ומתפרק במים".
שיתוף פעולה בין החוקרים ד"ר יופה חושקר ,יעקב שרביט וד"ר יותם אשר מרשות העתיקות לאיציק הרשקו ודן ברייטמן מהמרכז למחקר גרעיני שורק, אפשר את חקר החרב העתיקה מבלי להסיר את מעטה החול והקונכיות. בעזרת סריקת רנטגן, הצליחו החוקרים לקבל חדירה ויזואלית דרך שכבות הצמידה הימית, והצצה למתאר המקורי של החרב.
"החרב הייתה בשימוש לוחם מהחילות הצלבנים שהתיישבו בארץ אחרי מסע הצלב הראשון והקימו את ממלכת ירושלים, ב-1099", אומר יעקב שרביט מרשות העתיקות. "על רקע הקרבות עקובי הדם שהתרחשו בארץ בין הצלבנים לבין המוסלמים ומוכרים לנו מהמקורות ההיסטוריים, היינו מצפים למצוא יותר חרבות כאלה. בפועל, אנחנו מוצאים מעט מאוד חרבות, בעיקר שברים. עד כה, נמצאו שבע חרבות מהתקופה הזה בארץ, כאשר רובן התגלו בים. בדרך כלל, החרבות לא נזרקו, אבל בחלוף השנים, כשכבר לא היה בהן שימוש, מיחזרו את המתכת לשימושים אחרים".
לאחר שהצלבנים כבשו את ירושלים, הופנה המאמץ לכיבוש ערי החוף. הגישה לנמל הייתה תנאי הכרחי להישרדותם של יישובי הצלבנים, שהיו תלויים בתגבורות מאירופה. בתקופה זו בלט הקשר עם ציי הרפובליקות של איטליה :פיזה, ונציה ואחרות ששלחו אוניות אל ארץ הקודש להטלת מצור ימי על ערי החוף המוסלמיות.
המחקר העלה, כי החרב, שאורך הלהב שלה 88 ס"מ ורוחבו 4.6 ס"מ, הייתה קלת משקל. בריקת הרנטגן הצליחו החוקרים לזהות כי הקצה המחודד של החרב מעט מכופף, דבר שבסבירות גבוהה מוכיח כי החרב שימשה בקרב.
"החרב הייתה חלק מהציוד האישי של אביר או לוחם. זה היה כלי הנשק העיקרי בקרב פנים אל פנים אז", אומר ד"ר חושקר, "החרבות דרשו הרבה ברזל איכותי, ולכן היו יקרות באותם ימים. בנוסף על כך, קרב חרבות דרש הכשרה ואימון, ובשל כך, רק האצולה וחיילים מקצועיים לחמה עם חרבות".
החוקרים מעריכים, כי החרב יחד עם האביר הפרנקי, הייתה על אחת מאותן ספינות שהגיעו לארץ והטילו מצור על ערי החוף, אך מאחר ונמצאה מחוץ לנדנה, רוב הסיכויים שהיא נפלה לים במהלך קרב בין כלי שייט. "בהיותה כלי יקר ערך, בדרך כלל החרב מתגלה בתוך נדן. במקרה זה, התגלתה רק החרב. מכאן ניתן להסיק שאו שהיא נשמטה לים במהלך קרב על כלי שיט, או שהלוחם נפל לים גם הוא, וטבע. בסריקות שערכנו במקום לא מצאנו שרידים נוספים, אבל מי יודע, יתכן שהלוחם עדיין נמצא במצולות, ויתגלה יום אחד עם נדידת החולות".
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות '"כל ממצא שנאסף במהלך מחקר ארכיאולוגי או באקראי, מוסיף נדבך לידע על התקופה בארץ, ומכאן החשיבות הגדולה של החרב שנמצאה על ידי שחיינים וצוללים שדיווחו על גילוי החרב לרשות העתיקות, ועל כך הענקנו להם תעודות הוקרה. לאורך חופה של ארץ ישראל מצויים ממצאים עתיקים רבים הקבורים בחול ונחשפים לעיתים לתקופות קצרות. בתהליך זה, או שנגרם להם הרס והם אובדים לעד, או שהם מתכסים בחול עד לפעם הבאה. מכאן, החשיבות הגדולה באיתורם תיעודם והוצאתם מהים על ידי ארכיאולוגים מוסמכים ומורשים לכך. בשנים האחרונות אנחנו עדים להתפתחות תרבות ספורטיבית עממית של שחיה בים הפתוח. מדובר במאות זוגות עניים הסורקות את קרקעית הים, ובדרך זו מתגלים ממצאים רבים המדווחים לרשות העתיקות. על ידי כך מצילים מידע ארכיאולוגי רב שנאסף לאוצרות המדינה ומעשיר את המידע הארכיאולוגי".
