בית משפט השלום בירושלים קבע כי המשטרה והפרקליטות יפצו את עיתונאי "הקול היהודי" אלחנן גרונר, בעקבות זימונו לחקירת שווא והפרת נוהל חקירת עיתונאים ונעילת חשבון הטוויטר שלו, לאחר ביקורת שהשמיע על ימ"ר ש"י סביב פרשת הריגתו של אהוביה סנדק. שופטת בימ"ש השלום בירושלים אפרת אייכנשטיין שמלה קבעה כי המדינה תשלם לגרונר סכום של 5,000 ₪. בפסק הדין שניתן בדרך של פשרה לפי סעיף 79א' בה ביהמ"ש אינו מנמק את פסק דינו, נכתב עוד בהסכמת הצדדים כי בעקבות האירוע "חודדו הליכי העבודה במחלקת הסייבר של הפרקליטות".
הסאגה המשפטית החלה לאחר האירוע בו ניגחו בלשי ימ"ר ש"י את הרכב בו נסעו מספר נערים ובהם אהוביה סנדק, שנהרג כתוצאה מהתהפכות הרכב. גרונר צייץ בחשבון הטוויטר שלו סרטון בו נראה חוקר ימ"ר ש"י יוסי עובדיה מגיע לזירת האירוע וכתב "אלה הפנים של ימ"ר ש"י – יוסי עובדיה חוקר מהימ"ר מגיע לזירת הרצח עם חיוך מרוח על הפרצוף", נכתב בציוץ אליו צורף סרטון מהזירה. בעקבות כך הפרקליטות פנתה לטוויטר שנעלה את חשבון הטוויטר של גרונר והוא זומן לחקירה בגין הפרת צו איסור פרסום. אלא שהתברר כי קיים צו איסור פרסום על שם החוקר, אך הצו ניתן רק לאחר הפרסום של גרונר, ואף לא הופץ למערכות התקשורת כך שלא היה ניתן לדעת על קיומו.
למרות זאת זומן גרונר לחקירת משטרה, ועל אף שהבהיר בשיחות שהוקלטו כי הוא עיתונאי, טענו במשטרה כי לא ידעו שהוא עיתונאי וכך הוא נחקר גם בניגוד לנוהל חקירת עיתונאים הדורש אישור מגורמים בכירים בפרקליטות. חוקרת המשטרה מתחנת מעלה אדומים אף מילאה מזכר על כך שלא ידעה שגרונר עיתונאי, וזאת למרות שבשיחה הוא אומר לה זאת והיא מגיבה כי "זה לא מעניין אותי".
לאחר החקירה סירבו בפרקליטות אף להעביר את צו איסור הפרסום לידי עו"ד מנשה יאדו שייצג את גרונר מטעם ארגון חוננו. רק כעבור חצי שנה ובעקבות עתירה לבג"ץ הועבר הצו, ואז התגלה כי הצו יצא תוך הטעיית בית המשפט משום שהצו מתייחס לסעיף 70 א' המאפשר לחסות את שמם של חשודים בפלילים, אולם חוקר המשטרה יוסי עובדיה בגינו הוצא הצו כלל לא היה חשוד בהריגת אהוביה סנדק אלא הגיע לזירה לאחר האירוע. בעקבות כך הצו בוטל לבקשת עו"ד יאדו.
בעקבות התנהלות המשטרה והפרקליטות הגיש עו"ד מנשה יאדו תביעה נגד רשויות המדינה. בדיון מקדים שנערך בתביעה טענו בפרקליטות ובמשטרה כי אמנם גרונר נחקר בניגוד לנוהל חקירת עיתונאים, אולם הדבר אינו מצדיק פיצויים. בפרקליטות טענו כי לא יכלו לדעת שגרונר עיתונאי, למרות שבתיאור פרופיל הטוויטר שלו כתוב "הקול היהודי" וישנו קישור לאתר, מה גם שחיפוש פשוט בגוגל היה מגלה מי הוא.
לשאלת בית המשפט האם במחלקת הסייבר של הפרקליטות בדקו האם גרונר עיתונאי, ענה נציג הפרקליטות כי "אני לא מכיר כל מרשם שכולל את רשימת העיתונאים שמחזיקים בתעודות עיתונאי". אלא שגרונר חיפש באולם בית המשפט חיפוש פשוט בגוגל שמציג בתוצאה הראשונה את רשימת נושאי תעודות הלע"מ באתר ממשלתי. עוד התברר כי הפנייה של מדור מאוימים למחלקת הסייבר והפנייה של מחלקת הסייבר לטוויטר הביאה לכך שהציוץ הוסר מהרשת רק כעבור 10 ימים, וזאת בזמן שלטענת המשטרה השוטר היה מאוים בדרגה 6 – הגבוהה ביותר. במקום זאת יכלו הרשויות להתקשר לגרונר ולהציג לו את הצו, דבר שהיה מביא להסרת הציוץ באופן מיידי.
"כל הסאגה הזו וכל האנשים שיושבים כאן ולא נעים לי שמבזבזים את זמנם על כל זה, יכול היה להסתיים בחצי דקה בטלפון מהפרקליטות כדי לומר לי הוצא צו", אמר גרונר בבית המשפט.
עו"ד מנשה יאדו מחוננו אשר ייצג את גרונר מסר בעקבות פסק הדין: "האירוע בו משטרת ישראל הפעילה קבלן חוץ כדי לסגור מאחורי הפרגוד חשבון טוויטר של עיתונאי הוא אירוע חמור, אשר לעניות דעתי אמור היה לקבל מענה משמעותי יותר מרשויות הביקורת השונות לרבות מביהמ"ש, נקווה כי חידוד הנהלים והעובדה ששמנו את האצבע על נקודות הכשל יאפשרו לנו להתמודד טוב יותר מול מקרים דומים".
אלחנן גרונר מסר: "המשטרה והפרקליטות ניסו להשתיק את הביקורת הציבורית על ימ"ר ש"י והריגתו של אהוביה סנדק, באמצעות צווי איסור פרסום וחקירות שווא, אבל גם שנתיים וחצי אחרי ציבור גדול יודע שדמו של אהוביה מבעבע ומחכה לצדק. אנחנו נמשיך בקול היהודי לחשוף ולפרסם דברים חשובים, גם כאשר הדבר אינו מוצא חן בעיני המשטרה והפרקליטות, ואני שמח שהפעם ביהמ"ש גם העמיד את הרשויות במקום".
