בשבוע שעבר אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית את הצעת החוק לבחירת רבנים, שהגישו חברי הכנסת ארז מלול מש"ס ושמחה רוטמן ממפלגת הציונות הדתית. ההצעה החדשה מבקשת להסדיר בחקיקה ראשית, לראשונה מאז הקמת המדינה, את אופן בחירת רבני הערים, המועצות המקומיות, המועצות האזוריות, היישובים והשכונות. ואולם, מיד עם צאתה לאוויר העולם גררה ההצעה ביקורת קשה מצד רבים מהעוסקים בתחום.
בלב ההצעה עומדים כמה שינויים, המעניקים לשר לשירותי דת כוח רב ומפחיתים משמעותית את כוחן של הרשויות המקומיות בבחירת רבנים. הראשון והבולט שבהם הוא הוצאתם של נציגי הציבור שממַנה הרשות המקומית מהגוף שבוחר את רבני הערים, והחלפתם בחברי מועצת הרבנות הראשית. אבל זה ממש לא השינוי היחיד.
"המודל החדש מוציא את בחירת הרבנים מידי הציבור ומעביר אותה לידי גורמים מדינתיים – שר הדתות ומועצת הרבנות הראשית", מתריע תני פרנק, מנהל המרכז ליהדות ומדינה במכון הרטמן. "הפגיעה היא בראש ובראשונה בעיקרון שלפיו הרב צריך לקבל את המנדט שלו קודם כול מהציבור. מי שתומך בהפרדת דת ממדינה ומעוניין שהמדינה לא תממן ולא תתמוך בשירותי דת וברבנות, צריך לתמוך בחוק הזה, כי הוא מוליך אותנו לשם. בצד שהוא כביכול שלי, יש כאלה שחושבים שטוב שהחוק הזה יחוקק כי הוא יקרב את סופו של מוסד הרבנות. אני ממש לא שם. מה שהחוק הזה יעשה הוא להפוך את הרבנות עוד יותר לקרדום לחפור בו.
"אני נותן הרצאות לחבר'ה צעירים, חניכי מכינות וכדומה, וכשאני מדבר איתם על רבנים, האחוז של אלו שיודעים מי רב העיר שלהם הוא מזערי", מוסיף פרנק. "במקרה הטוב יש איזה תל־אביבי שאומר שהרב של העיר שלו זה הרב לאו. גם זה לא מדויק עובדתית, אבל לפחות קרוב למציאות. למרבה הצער, במקרים החריגים שבהם כן יודעים מי הרב זה כי יש איתו בעיות, לא בגלל סיבות טובות".
הרב יעקב יקיר: "ההצעה הזו משאירה מצב מקולקל, שבו מידרו את הציבור הדתי בעיר. מי מבטיח שתמיד השר יהיה אדם ששמירת המצוות לנגד עיניו?"
פרנק מסכים כי יש היגיון בעצם הרצון לעגן את נוהלי הבחירה בחקיקה ולא בתקנות שכל שר יכול לשנות בהתאם לרצונו. אולם הבעיה בעיניו היא בתוכן, וכאשר מדובר בחוק, "ברגע שעושים את זה לא נכון קשה לתקן וזו בכייה לדורות. המעורבות הגדולה של הגורמים הממשלתיים היא לא רק בהכנסת מועצת הרבנות לגוף הבוחר את רבני הערים. יש גם סעיף שעוסק ברבני שכונות ומסדיר את צורת המינוי שלהם. אין בבחירת רבני שכונות אפילו נציג אחד של השכונה שהרב אמור לכהן בה.
"גם ההחלטה לפתוח בהליך נמצאת בשיקול דעת כמעט מוחלט של השר. יש אומנם הגדרות סף שלפיהן השכונה צריכה למנות לפחות 15 אלף תושבים בעיר שיש בה לפחות 50 אלף תושבים. אבל מי קובע מהי שכונה? בישראל הרי אין הגדרה בחקיקה מה זו שכונה. החוק המוצע קובע שמי שיגדיר מהי שכונה יהיו שר הפנים ושר הדתות. כלומר, אריה דרעי עם אריה דרעי.
"עשיתי חישוב מה קורה אם מחלקים את הערים הגדולות לשכונות בגודל שנקבע בחוק. זה יוצר 340 שכונות ב־36 הערים היהודיות הגדולות. מובן שאי אפשר יהיה להגיע למספר הזה. אבל גם אם נוריד את מספר השכונות ונפחית את הרבנים המכהנים, אנחנו עדיין עם למעלה מ־200 מינויים אפשריים של רבנים שבהם לשכונה עצמה אין שום אמירה".
סעיף מרכזי בהצעה קובע כי "רב עיר, רב יישוב, רב אזורי ורב שכונה יהיו כפופים להנחיות מועצת הרבנות הראשית לישראל, והיא תהווה הסמכות הדתית ההלכתית והרוחנית העליונה בכל הקשור לביצוע תפקידם הרבני".
"יש בהצעה הזו הרבה סעיפים גרועים והתחרות קשה, אבל זה באמת אחד הגרועים ביותר", אומר פרנק על הסעיף המדובר. "הסעיף הזה פוגע לחלוטין במעמד ובעצמאות של הרבנים. נכון שיש היום סעיף בתקנות שאומר שכדי לקבל תעודת כשירות לרב עיר, הרב צריך לקבל על עצמו את החלטות מועצת הרבנות הראשית. אבל קודם כול, ברור שיש הבדל בין דבר שקבוע בתקנות ובין חקיקה ראשית. בנוסף, יש הבדל בין להיות מחויב להחלטות מועצת הרבנות הראשית, שיש בזה היגיון מסוים, ובין כפיפות רחבה 'בכל הכפוף לביצוע תפקידם הרבני'. רבנים תמיד חלקו זה על זה והתווכחו בהלכה. יש פה אמירה שהיא ממש לא יהודית, ומזכירה יותר את הנצרות הקתולית ומוסד האפיפיורות. זה ישליך גם על תחושת הרלוונטיות של אותם רבנים מקומיים לקהילה שבה הם פועלים. אחרי שנרוקן מהם את כל הסמכות ההלכתית העצמאית שלהם, אנחנו עלולים להידרדר עם זה למקומות שאנחנו אפילו לא משערים".
על דעת המקום
אף שאחד מיוזמי ההצעה, ח"כ רוטמן, הוא איש מפלגת הציונות הדתית, היא מעוררת אי נחת גם בקרב גורמים שמרניים העוסקים בנושא. אותם גורמים חוששים שלמרות השאיפה לתקן, ההצעה תביא בסופו של דבר לקלקול. "אנחנו מברכים על עצם היוזמה להעביר את הנושא מתקנות לחקיקה ראשית, הגיע הזמן", אומר הרב יעקב יקיר, ראש בית המדרש "תורת המדינה". "מצד שני, כאשר מדובר בחקיקה ראשית אתה חייב להיות נאמן לעקרונות החשובים, ולא לתת פתרונות אד־הוק שמתאימים לקונסטלציה פוליטית כזו או אחרת.
"כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של הרבנות יודע שהנושאים האלה עמדו בבסיס הסכמי היסוד לשיתוף הפעולה בין הממסד הרבני להנהגת היישוב היהודי בארץ ובהמשך מדינת ישראל", ממשיך הרב יקיר. "העיקרון הבסיסי הוא שמוסדות הדת חייבים להיות עצמאיים, ולא תלויים במי שלא רוצה בדת. אמנם בג"ץ כדרכו השתדל לשנות את התפיסה, אבל עכשיו כאשר אנחנו הולכים לחקיקה ראשית, זה עיקרון שחייבים לעגן. זה אומר שבגוף שבוחר את הרבנים חייב להיות רוב למי שרוצה ברבנות, שרוצה לקדם את התורה והיהדות במדינת ישראל, וזה עיקרון שחייב להיות בבסיס של כל חקיקה. הרבה מאוד מהשינויים שנעשו בתקנות לאורך השנים נועדו לאפשר בחירה כזו או אחרת, להביא לבחירת רב מסוים או למנוע בחירה של רב מסוים, ואני מעדיף לא להיכנס לדוגמאות. חקיקה ראשית – זה הרגע שבו אנחנו חייבים להתעלות מעל החשבונות הללו, ולשאול את עצמנו מה גם נכון וגם יכול לעבוד".
החקיקה הנוכחית, לטענת הרב יקיר, סובלת מכשלים רבים, והיא למעשה תיקון לא מוצלח לתקנות הבחירה של השר מתן כהנא. "ההצעה הזו משאירה מצב מקולקל, שבו נתנו המון כוח לשר ומידרו את הציבור שומר התורה והמצוות בעיר. אנחנו חושבים שלא צריך לעשות טלאים, כמו להוסיף את מועצת הרבנות על גבי הגוף שקיים כרגע, כאילו הוא הלכה למשה מסיני. המצב הנוכחי מתעלם מהציבור הדתי המקומי ולא נותן לו ייצוג אמיתי, ומנגד נותן כוח מוגזם לשר, שהאינטרסים שלו לא פעם מנותקים מהציבור בעיר. ובכלל, מי מבטיח שתמיד השר יהיה אדם ששמירת התורה והמצוות לנגד עיניו? כבר היו בעבר מקרים אחרים".
הרב יקיר והרב יאיר קרטמן, ראש תחום משפט ובתי הדין במרכז יכין, גיבשו יחד מודל, המתבסס לדבריהם על תשובה שכתב הרב אליעזר ולדנברג, ומובאת בספרו "ציץ אליעזר". על פי הדגם המוצע, הציבור הדתי בעיר הוא שמביא את ההצעה למינוי רב עיר, ומועצת הרבנות הראשית מאשרת וממנה בפועל את הרב. "הציבור משמש כמעין ועדת איתור שמפנה את המועמד לגוף התורני העליון, מועצת הרבנות הראשית, שהיא נותנת בסוף את החותם. זה המודל העקרוני והנכון. מצד אחד שומרים על זה שהרב מקובל על הציבור וקשור אליו, ומצד שני המינוי שלו הוא מינוי של תורה", מסביר הרב קרטמן. בצד היישומי מציע המודל לחזור לתבנית של נציגות בתי הכנסת בגוף הבוחר, אך לקבוע מנגנון שימנע את תקיעת התהליך באמצעים משפטיים כפי שקרה בעבר.
השר לשירותי דת לשעבר, ח"כ מתן כהנא, חתום על התקנות הנוכחיות, שלפיהן כמחצית מהגוף הבוחר את רבני העיר הם חברי מועצת העיר, כרבע הם נציגי ציבור שממנה המועצה, והרבע האחרון הם נציגי ציבור שממנה השר. לדבריו, שני הרעיונות המרכזיים שעמדו מאחורי התקנות הם פשטות התהליך, והצורך שרב העיר יהיה מקובל קודם כול על תושבי העיר. "הפכתי את התהליך למאוד פשוט ונתתי את הכוח לעיר עצמה", אומר כהנא. "על פי התקנות, 75 אחוז מהכוח נמצאים בעיר עצמה ורק 25 אחוז ממנו נשארים בידיים של השר. אגב, בשתי הערים שבהן הספקנו לצאת לתהליך לבחירת רב, הלכתי לראשי העיר ואמרתי להם: אני נותן לכם את הכוח שלי, את 25 האחוזים שהם נציגים שלי אתם תבחרו. כך שנתתי לעיר עצמה 100 אחוז מכוח הבחירה".
כהנא מסביר את הוויתור על קביעת זהות רבני הערים, בכך שמי שרשאי להתמודד על כהונת רב עיר הוא ממילא רק מי שמחזיק בתעודת כושר מטעם הרבנות הראשית. "אלו אנשים שהרבנות הראשית סמכה את ידיה עליהם. מרגע שזה המצב, מבחינתי העיר צריכה לבחור את מי שמתאים לה. מבחינתי נבחרו שני רבנים מעולים. לא בהכרח שאני הייתי בוחר בהם, אבל מרגע שהעיר בחרה בהם זה מצוין. עכשיו בא השר, מבין ש־75% מהכוח נמצא בידיים של העיר, ולא מרוצה מזה. התוצאה היא שהוא מנטרל את העיר. בשום מקום לנציגי העיר אין רוב. ברשויות קטנות חלקם בגוף הבוחר הוא כ־30 אחוז בלבד, ואפילו בתל־אביב וירושלים הוא פחות מחמישים אחוז".
כהנא מודה שלא הספיק למנות רבנים רבים בתקופתו, אך תולה זאת במשאבים המוגבלים של המשרד. "אני חשבתי לעשות הכול ביחד – לטפל גם בכשרות, גם בגיור, גם בבחירת רבנים, הכול במקביל. אבל אחד הדברים המצערים שלמדתי כשהגעתי להיות שר הוא שכמעט אי אפשר לעבוד במקביל. בעיקר בגלל החולשה של הייעוץ המשפטי. לא כי הם לא רוצים, אלא בגלל שהם קטנים. אז התחלתי לעבוד קודם על כשרות, אחר כך על גיור, וכאשר הגיור נתקע עברתי לעבוד על הנושא של רבני ערים. שינינו את התקנות והספקנו לבחור שני רבני ערים. עכשיו ש"ס מנצלים את התקנות שאני עשיתי ואני שמח על כך, אבל הם ממנים רק במקומות שבהם הם יודעים שיש הסכמות". בהקשר זה מזכיר כהנא כי אפילו הבעיה שהייתה בתקנות הישנות, שאפשרה לראשי ערים לתקוע את תהליך המינוי, נפתרה בתקנות שהוא חתם עליהן.
"נדאג למינוי רבנים ציוניים"
ח"כ שמחה רוטמן, כאמור אחד מיוזמי החוק, מבהיר שהחוק ישונה בהמשך כך שהאיזון הנותן למועצת העיר את מחצית כוח הבחירה של רב העיר יישמר גם ברשויות מקומיות קטנות. "אנחנו מכירים את כל הטענות. יזמנו יום עיון והזמנו אליו אנשים מכל גוני הקשת על מנת להשמיע את ההערות שלהם, ואנחנו משוחחים עם כולם כל הזמן וקשובים לטענות ולהערות. הטענה בנוגע לדילול כוחה של מועצת הרשות ברשויות מקומיות קטנות, אפרת למשל, היא נכונה, וזה יתוקן. גם לביקורות נוספות שהן אמיתיות אנחנו קשובים, והנוסח כמובן עוד ישתנה בין הקריאה הטרומית לראשונה ובין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית. בשביל זה יש הליכי חקיקה, ואנחנו כל הזמן פועלים על מנת לדייק ולכוונן את הנוסח".
עם זאת, רוטמן מבהיר שהעקרונות שעליהם מבוסס החוק לא ישתנו, משום שרק כך אפשר יהיה למנות רבני ערים אחרי שנים שבהן העסק כולו היה תקוע."עם חלומות לא הולכים למכולת. נכון להיום אין בכלל מינוי של רבני שכונות, אין כמעט בכלל מינוי של רבני ערים, מלבד מה שהצלחנו למנות עכשיו בקשיים עם המצב הקיים. השורה התחתונה ברורה – השיטה הקיימת פשוט לא עובדת. אנחנו רוצים לחדש את ימיה של הרבנות הראשית כקדם. גם להפוך אותה לרלוונטית ונגישה, אבל קודם להפוך אותה לקיימת ולא להשלים עם המצב שבו רבנים בכלל לא ממונים. בכוונתנו לדאוג לבחירה של רב ראשי ציוני, ובוודאי נדאג גם למינוי רבני ערים ציוניים".
גורם בכיר במפלגה מדגיש כי בלי תיאום עם ש"ס לא יהיה כל מינוי של רבנים ציוניים. "יש בציונות הדתית שני סוגים של התנגדות לשיתוף הפעולה עם ש"ס", הוא אומר. "סוג אחד, עקרוני, רואה דווקא בציבור החילוני־ליברלי והמסורתי יעד לשיתוף פעולה, ולא בציבור החרדי. סוג שני היה שמח באופן עקרוני לשתף פעולה עם ש"ס, אבל הוא למוד אכזבות מן העבר ומשוכנע שגם הפעם כל ניסיון לשיתוף פעולה עם ש"ס יסתיים במפח נפש.
ח"כ שמחה רוטמן: "עם חלומות לא הולכים למכולת. נכון להיום אין בכלל מינוי של רבני שכונות, אין כמעט בכלל מינוי של רבני ערים"
"זו לא רוח הדברים כעת. בש"ס עושים הכל כדי להבהיר שמדובר בשיתוף פעולה יציב. יש שם אפילו כאלה שלא מדברים רק על 'דיל' אלא ממש על ברית. בש"ס הבינו שמתן כהנא הוא ה'עונש' כביכול על הרבה שנים שבהן ש"ס פעלה בלי לספור את הציונות הדתית, וכיום הם עובדים איתנו בשיתוף פעולה יפה. ודאי שאנחנו לא יכולים להיות שאננים וחייבים לשמור את העיניים על הכדור, ואנחנו עושים את זה".
לדברי אותו בכיר, "המציאות היום היא שיש ארבעים תקנים לא מאוישים, אם החוק לא יעבור – המצב הזה יימשך. בהרבה מאוד יישובים אין היום רב, ואת הפקקים הללו החוק הזה אמור לפתור. אם החוק הזה יעבור אז יהיו באמת מינויים, לא שניים פה ושניים שם. יש כאלו שחושבים שלפי התקנות של השר כהנא יש להם סיכוי להיבחר לרבנים בעיר כזו או אחרת, וחוששים שעכשיו הם יאבדו את הסיכוי הזה. אלא שגם על פי התקנות הקיימות, היחיד שיכול להוציא לדרך תהליך של בחירות הוא השר. שר הדתות כרגע הוא מש"ס, וממילא בלי שיתוף פעולה עם ש"ס לא יהיה שום מינוי. גם מי שחושב שאם יהיו בחירות הוא יוכל לזכות בתמיכת הגוף הבוחר, לא לוקח בחשבון שלא יתחיל שום תהליך במקום שבו השר לא יהיה בטוח שמי שנבחר מקובל עליו. לכן הדרך היחידה להגיע להישגים כלשהם היא ללכת בשיתוף פעולה, וזה הכיוון שבו אנחנו הולכים".
