במסגרת המאבקים נגד הרפורמה המשפטית, דרש לאחרונה אחד מהמפגינים מבכירי הכנסת שיתנו לו להציג תערוכת מחאה בכנסת. לאחר שנענה בשלילה, עתר נגד הכנסת לבג"ץ, אך נדחה גם שם.
המפגין ביקש להציג במשכן הכנסת תערוכת אמנות "בעלת אופי פוליטי ומחאתי פרי יצירתו", כתבה יועמ"שית הכנסת שגית אפיק במכתב לח"כים. לשם כך הוא פנה ללשכת יו"ר הכנסת, לקצין הכנסת, ללשכה המשפטית של הכנסת, למנכ"ל הכנסת ולאוצרת הכנסת.
אפיק השיבה כי בקשתו אינה עומדת בתנאים להצגת "תערוכה מתחלפת" בתוך משכן הכנסת ולפיכך היא נדחית. עם זאת, אמרה יועמ"שית הכנסת כי ניתן להציב את התערוכה בסמוך למשכן ב"רחבת ההפגנות" או במיקומים סמוכים אחרים.
לאחר שנענה בשלילה, עתר המפגין כנגד הכנסת בטענה כי הסירוב להציג את התערוכה בתוך המשכן היווה הפרה של חופש הביטוי. מנגד, עמדת הכנסת הייתה כי "לאף אדם אין זכות קנויה להציג תערוכות במשכן וכי מבחני הפסיקה לעניין חופש הביטוי וההפגנה אינם רלוונטיים לעניין, מכיוון שמשכן הכנסת הוא מקום שהכניסה אליו טעונה אישור ואינו כיכר העיר".
בנוסף, נאמר כי התערוכה כוללת עמדה פוליטית באופן האסור לפי הנוהל ואינה מלווה אירוע כלשהו המתקיים במשכן או פעילות פרלמנטרית, כפי שנהוג בתערוכות אחרות. יחד עם זאת, מדובר בתערוכת יחיד בעוד בהתאם לנוהל ניתן לאשר ככלל רק תערוכות קבוצתיות.
בית המשפט דחה את העתירה על הסף. בפסק הדין של השופטת ברון התקבלה עמדת הכנסת לפיה "דווקא מאחר שהפעילות בכנסת היא בעלת אופי פוליטי מובהק – יש צורך בקביעת סייגים שמטרתם להבטיח כי המרחב בציבורי במשכן יישמר ניטרלי וחף ממחלוקות על מנת לקיים פעילות סדירה, ולכך משמש הנוהל".
כמו כן, נקבע כי על פני הדברים התערוכה לא עומדת בתנאי הנוהל. "הגם שאין להמעיט בחשיבותה של אמנות המחאה כאמצעי ביטוי חיוני בחברה דמוקרטית, לא ניתן לקבל את דרישתו של העותר להציג את התערוכה דווקא בתוך משכן הכנסת", נכתב בפסק הדין.
